דרכם האחרונה: מאות רבות של בני משפחה וחברים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לרס"ן איתמר אלחרר ז"ל ולרס"ן אופק אהרון ז"ל שהובאו למנוחות אחר הצהריים (חמישי) לאחר שנהרגו באסון הירי הדו-צדדי הלילה בבקעת הירדן. איתמר נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית מלאכי ואופק בחלקה הצבאית בבית העלמין בגן יבנה.
אימו של איתמר ספדה לבנה: "לא האמנתי שזה יקרה, שתצא מהבית בדרכך האחרונה. תמיד הזהרתי אותך 'איתמר תשמור על החיילים שלך, תיזהר'. אמרתי לך שבוע שעבר בתרגיל הגדול, צחקתי עליך 'איתמר תשים גופיה שלא תהיה מ"פ מצונן' וצחקת. כל מקום שהלכת הותרת חותם כזה גדול, הותרת מורשת. ישיבה תיכונית, מושב ובצבא. חתונה צנועה בקורונה והלוויה בסדר גודל כזה. תראה כמה אנשים אוהבים אותך ומוקירים אותך".
"שניים מהטובים ביותר שיש", ספד מפקד היחידה סא"ל א'. "קשה לתאר את איתמר אחי, בעל צניעות, מרשים, שקט ועם עוצמה. איך אני יכול לתאר ולסכם בן אדם כל כך מרשים במעט מילים? מנהיג צנוע, חדור בערכים שחונך מהבית, תמיד מוביל ומפגין צניעות". בהמשך הוסיף: "לפני שבועיים נפגשנו בארבע עיניים ואמרתי לך 'איתמר אחי כמה אני אוהב אותך'".
על אופק ז"ל אמר סא"ל א': "אהבת את אגוז כל כך, התגייסת למסלול והתעקשת לחזור אחרי שהצטיינת. חזרת לאגוז והובלת שינויים עצומים מתוך אהבה לפלגה - שהחזירה לך באהבה עצומה. בשיחה בארבע עיניים סיפרת לי כמה שאתה מאושר מהעשייה. אני יודע כמה זה היה חשוב לך. בטח קודם כל היית שואל אותי: 'נו, מה עם הפלגה?' מי כמוך משאיר אחריו רק דברים טובים".
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", המשיך סא"ל א' בהספד לאופק ז"ל, "אני זוכר שהוא סיפר לי על התאריך שהוא קבע לחתונה שלו. תאריך שכבר לא יגיע. אופק אחי היקר, בדרך כלל אתה מאפשר לי בעדינות לחבק אותך, הפעם לא נשאר לי אלא רק להצדיע לך".
אלי, אביו של אופק, ספד לו: "היית צנוע, אמיץ, לוחם, תחרותי. הצניעות שלך זה מה שהוביל אותך לפסגה. אופק, כל הדברים האלה זה רק זכרונות, אבל תהיה אמיץ. ביום שאופק התגייס לגולני אני לא ידעתי שלמעשה הכומתה החומה שלי מהשירות הסדיר שלי עברה אליו. אני יודע אופק, שתמיד עשית תפקידים בכירים - כלוחם, כמפקד, כאדם משכמו ומעלה. היית אח, בן, נכד, דוד מבריק - עם אישה נהדרת. אתם קיבלתם את אופק בריא ושלם - ואני קיבלתי אותו בארון. אופק, אתה היית ילד של אבא. נפרדתי ממך ביום ראשון, המגבת שעליי, בשבת התנגבת בה - אופק, אוהב אותך ואתה הכי יקר לי, ילד של אבא. היית לפני שחרור, למה לא נשמרת אופק".
"שלוש השנים האחרונות יחד איתך היו המאושרות בחיי", ספדה אור, אשתו של איתמר. "אנחנו מתחתנים, מקימים בית ומביאים ילדים ומשלבים את זה יחד עם הצבא. איתמר שלי, אתה הכי טוב בהכול - הנכד הכי טוב, הבן הכי טוב, הדוד הכי טוב והכי טוב בשבילי. בחרנו במשותף בחיי צבא, בשבילי זאת לא הייתה החלטה קשה לקבל כי ראיתי יום-יום כמה אתה שלם ואוהב את השליחות שלך, את החיילים שלך. זה גרם לי להיות מאושרת בשבילך". בהמשך הוסיפה: "אני מצטערת שלא הספקנו להגשים את החלומות שלנו, ואני לא מצטערת על הדרך המשותפת שלנו יחד. הייתי חוזרת על הכול יחד איתך. תודה שהיית בעלי".
עמית, חברו של איתמר, ספד לו: "מאז שהתחלנו את תפקיד המ"פ לפני שלוש שנים אין יום שלא דיברנו, הכול סיפרנו אחד לשני. אין יום בלי שיחת טלפון או לפחות סלפי שתעדכן כמה אתה עייף. תכננו לגור אחד ליד השני, לעשות חצר משותפת, והנה אתה עוזב אותי ונשאר פה לעד. הבוקר התפללתי וביקשתי מהקדוש ברוך הוא, לא חשבתי שאני צריך להתפלל לאלוהים שישמור עליך. הלב מסרב להאמין. האדיבות, הלב הענק והטוב שהיה לך".
דרור אהרון, ראש המועצה המקומית גן יבנה, ספד לאופק ז"ל: "כולם זוכרים את אופק כילד חייכן, שתמיד עושה טוב. בספר המחזור שלו נכתב: 'מודל לחיקוי, המוטו שלו - 98 זה טוב, 100 זה מצוין'. התגייס לגולני כדי לעשות שירות משמעותי - ומשם המשיך לאגוז. אופק צמח מלוחם ביחידת אגוז ועד לקצין מובחר ואיכותי, שחינך דורות של לוחמים, בהם גם בני היישוב. כל כך קשה לדבר על אופק בלשון עבר, ואנחנו כבר מתגעגעים".
אחיו של איתמר גיא סיפר: "ישבתי בחדר שלך בתוך כל הבלגן, מנסה לכתוב את המכתב, ממולי התמונות שלך שמלאות בהוקרות, שמות ההרוגים שמוצמדות לתמונה המחויכת שלך וקבלת הדרגה. מסרב להאמין שהנורא מכל קרה. אני אוהב אותך אח, מצדיע לך, נוח על משכבך בשלום".
הבשורה על מותם של קציני חטיבת הקומנדו הכתה בכל קרוביהם והותירה אותם בהלם. "את הדברים הטובים באמת אתם תשמעו מהחיילים שלו", סיפר שאולי, בן דודו של איתמר אלחרר. "הוא היה בן אדם שהיה דואג לכל חייל וחייל. ברמת תנאי השירות, בשמירה על המצוינות, בדאגה... כל פעם שהחיילים שלו היו מדברים עליו, הייתי מסתתובב עם חזה נפוח". הוא הדגיש כי הוא לא כועס על הקצין שפגע באלחרר: "אין בי כעס, אני חושב גם על החייל שירה. הוא מסכן".
שאולי מספר כי השניים גדלנו יחד במושב מכיתה ד', וכבר אז ידע שהוא אדם מאוד מיוחד. "איתמר היה מסוג האנשים שאתה לא מוצא זמן להיפגש איתו. ואז, אחרי שלושה שבועות או שבועיים, אתם נפגשים ומשלימים פערים של נצח".
"אחיין יקר שלי, איך נקטפת לנו", כתבה דודתו של אופק אהרון, דורין בן משה. "אלוהים תגיד לנו שזה טעות! איך נחייה עם כזאת אבדה? חלום רע". עוד כתבה: "כל כל הרבה תכניות היו לך. לקחת את הכי טוב לידך. אופק אני אוהבת אותך, נוח על משכבך בשלום".