תמי ארד, אשתו של הנווט הנעדר רון ארד, התייחסה הבוקר (חמישי) לראשונה למבצע המוסד לאיתור בעלה שנפל בשבי לפני 35 שנה, שחשף רה"מ בנט מעל בימת הכנסת. "למרות הפרסומים הרבים, לא סיכנו חיים של לוחמים במבצע האחרון המדובר", כתבה ארד בפוסט בפייסבוק. לדבריה, "לוחמי צה"ל הם לא מתאבדים - הם מצפים שיעשו כל מה שניתן כדי להשיבם במידה ויפלו בשבי".
הפוסט של ארד נכתב בתגובה למאמרו של רוגל אלפר ב"הארץ" שבו הוא קרא "להניח לזכרו" של ארד, מכיוון ש"לא תצמח לישראל כל תועלת מאיתור מקום קבורתו של ארד או מלמידת הנסיבות הספציפיות של מותו". ארד הדגישה בתחילת דבריה כי שוחחה עם בכירים במוסד והם אישרו בפניה שלוחמים לא סיכנו את חייהם במבצע, וכן שלא נהרגו חיילים או אנשי מוסד במבצעים שנעשו לאיתורו של רון במהלך השנים.
"אנחנו, משפחתו של רון, הקפדנו לבקש כל השנים שבכל פעילות שתבוצע בעניינו של רון, לא יסכנו חיים של לוחמים", כתבה ארד. "עוד ביקשנו שאם יתגלה שרון אינו בחיים שלא ישלמו מחיר כדי להחזירו. לא משום שאין זה חשוב לנו להביאו הביתה אלא משום שאנחנו מאמינים שהמסר הזה ישמור על חייהם של שבויים בעתיד. אבל ביקשנו ועודנו מבקשים שימשיכו לחפש את רון כל עוד ניתן עם הסייג שלא לסכן חיים".
על הטענה של אלפר כי "רון לא היה חייל חשוב לצה"ל", השיבה ארד: "אני יכולה ללמוד שאם אלפר שירת בצבא הוא לא מצא את עצמו בפעילות מסכנת חיים כי קשה לי להאמין שכך היה מתבטא אילו חונך להיות לוחם. עוד אני לומדת מכך שאלפר חושב שצה"ל צריך לפעול רק למען חיילים חשובים. אם אלפר שירת בצה"ל הוא כנראה החמיץ את השיעורים על ערכי צה"ל. כאשר חיילים יוצאים למשימה ונפגעים או נופלים בשבי החילוץ שלהם לא נעשה על פי דרגת חשיבות בצבא. בלחימה אין חייל פשוט וחייל חשוב. לוחמים בכל הדרגות נלחמים שכם אל שכם ומי שנזקק לעזרה מחולץ".
"למען הדיוק בפרטים, מטוסו של רון לא יורט אלא התפוצץ כתוצאה מתקלה טכנית נדירה שהפעילה את החימוש שהוצמד למטוס", הוסיפה ארד. "ויש פרט נוסף שלא עושה את רון גיבור אבל מעיד על כך שגם חיילים פשוטים יודעים לפעול בקור רוח. רון הצליח להנטיש את ישי הטייס ואת עצמו תוך כדי התפוצצות המטוס".
ארד הסבירה מדוע לדעתה חובה על המדינה שלא להפסיק לנסות ולאתר את בעלה הנעדר: "לוחמי צה"ל הם לא מתאבדים הם מודעים לסכנה בשירות קרבי אבל הם מצפים שיעשו כל מה שניתן כדי להשיבם במידה ויפלו בשבי". לדבריה, למרות הזמן הרב שעבר מאז שרון נפל בשבי, בני משפחתו לא שכחו אותו או ויתרו על "הסיכוי שביום מן הימים נדע מה קרה לו".
"הסיפור של רון נוגע לכל חייל שמתגייס היום לצה"ל", טוענת ארד. "הוא התרחש לפני 35 שנים אבל נוכח בתודעה גם היום לא כדי להאדיר את שמו של רון אלא כדי שגם 'החיילים הלא חשובים', כדברי אלפר, ידעו שהמדינה ששולחת אותם להילחם לא תנטוש אותם מאחור".