ברמאללה התעורר התיאבון והוכן מסמך מפורט שעודנו חסוי, הכולל את משאלותיו של אבו-מאזן נוכח האיתותים, שלפיהם אנשי ביידן נוטים לקדם יוזמה להידברות ישראלית-פלסטינית בחסותם. זו צפויה לחתור לשדרוג המצב בשטחים, וביחסי שני הצדדים, מבלי להסתבך שוב במאמץ שנידון לכישלון להשיג הסדר קבע. הדרישות יעמידו קושי של ממש בפני בנט, לפיד, שקד וסער - בעוד מיכאלי והורוביץ בוודאי יהיו קשובים לפחות לחלק מהבקשות.

ג'ו ביידן (צילום: סאלי פאראג)
רשימת הדרישות של הרשות הפלסטינית תעבור לממשל האמריקני. הנשיא ביידן | צילום: סאלי פאראג

כשמקלפים מן הרשימה דרישות שנועדו לרצות את דעת הקהל הפלסטינית, נשאר בה מסד סביר לדיון על מהלכים לשיפור המצב בגדה, בלא שום קשר לעזה ושינוי חיי היום-יום של תושביה. מי שפוסל את חזון שתי המדינות אי פעם בעתיד, ודאי יתנגד לכל ההצעות. מי שמאמין שחייבים להשאיר פתח רחב לאפשרות שחזון שתי המדינות יהפוך למעשי ביום מן הימים - לבטח ירצה לשקול בעיניים פקוחות מה אנו צריכים ויכולים לתת בעתיד הקרוב.

במה מדובר?

עיקרי התפריט שיוגש לשולחן הדיונים:

  1. פתיחה מחדש של ה"אוריינט האוס" ושאר המוסדות הפלסטיניים, שנסגרו מאז 2001 במזרח ירושלים. לאמור: היתר לחידוש הפעילות הפוליטית של הרשות והארגונים הפלסטיניים שהמשטרה והשב"כ מונעים בתקיפות במזרח העיר. בעצם הכוונה היא לחזור למצב ששרר עד לאינתיפאדה השנייה ובוטל בידי ראש הממשלה אז אריאל שרון ז"ל.
  2. להחזיר אל כנו את הסטטוס קוו הישן בהר הבית במקום ההסדרים הנהוגים עכשיו. משמע - הגבלת פעילות המשטרה סביב מסגד אל-אקצא, דילול ביקורי יהודים וחיזוק מעמד שליחי הרשות הפלסטינית שם. זהו ניסוח שמשאיר מרחב לדיון.
  3. הפסקת פינוי של ערבים מבתיהם בירושלים. מסובך משפטית אבל הממשלה יכולה למנוע מעשי שטות נוסח שיח' ג'ראח, שממילא אינם מוסיפים להפיכתה לשכונת שמעון הצדיק הרבה.
  4. שחרור "הפעימה הרביעית" של אסירים פלסטינים, שסוכמה בשעתו אך לא יצאה לפועל בשל גל הטרור ונוסף על כך – שחרור נשים, זקנים וקטינים. ניסוח זה פתוח, מן הסתם, למיקוח. וכן: החזרת גופות מפגעים.
  5. הפסקת הרחבת ההתנחלויות, לרבות הבנייה במזרח ירושלים, ופינוי כל המאחזים היושבים על אדמות של פלסטינים. זו תביעה למורטוריום מלא לצד כיווץ היקף ההתנחלויות, אך ספק אם ברמאללה סבורים שזה פשוט.
  6. הפסקת הריסת בתים בבקעת הירדן
  7. הפסקת חדירות צה"ל לערים הפלסטיניות. בנסיבות הקיימות - קשה להיענות לדרישה הזאת.
  8. להחזיר למנגנוני הביטחון הפלסטיניים נשק שנלקח מהם. טעון בדיקה.
  9. חידוש תהליך איחוד המשפחות. הכוונה, כמובן, מעבר לישראל ולא בכיוון ההפוך.
  10. הגדלת מספר הרישיונות לעבודה בישראל. בהחלט בקשה ראויה.
  11. החזרת השוטרים, הפקידים והמוכסים של הרשות הפלסטינית לגשר אלנבי, כפי שהיה נהוג אחרי הסכמי אוסלו. הפעלת מעבר המטענים בגשר דאמיה ומתן היתר לנמל תעופה בין-לאומי בגדה המערבית. וגם: אזור סחר חפשי ליד יריחו. בעניינים אלה יש מרחב גדול להתדיינות.
  12. הקצאת שטחים בשטחי C - כ-60% מהגדה-למפעלים, תחנת כוח ומיזמי תיירות (למשל: בים המלח) ומעבר לזה, העברת סמכויות תכנון ורישוי לרשות הפלסטינית וחיזוק פעילותה בשטחי B ובין היתר הנחת צינורות דלק לנמל ישראלי ולירדן וגם בנית מסילות ברזל לרכבות בתוך הגדה. גם כאן יש לישראל יכולת להיענות לחלק ניכר מן הבקשות.
  13. שינוי "הסכם פריז" כך שמטענים המיועדים לגדה ישוחררו ממכס אחרי העברתם לשם והגבייה לא תבוצע בידי ישראל. רעיון ישן שראוי לבחון.
  14. שדרוג הרשתות הסלולריות בגדה ל-G4. הגיוני לגמרי.

 

נפתלי בנט (צילום: רויטרס)
כיצד יגיבו בישראל על הדרישות הפלסטיניות? ראש הממשלה נפתלי בנט | צילום: רויטרס

ברור שהממשלה הנוכחית לא בנויה לצעדים רחבים מדי עם הפלסטינים. אבל בכל זאת יש ביכולתה אולי לסכם עם האמריקנים שמתחילים בצעדים של עקב בצד אגודל וניגשים בזהירות לשנות את הדינמיקה ביחסים עם הפלסטינים עוד בטרם יסתיים עידן אבו מאזן.