בשבועות האחרונים קיבל מפקד חיל האוויר, אלוף עמיקם נורקין, פנייה לא רגילה. נשים של טייסים במערך מסוקי היסעור ביקשו ממנו "עד כאן" – לא לאשר יותר לבני הזוג להמשיך ולטוס על מסוקי היסעור, הם מסוכנים לטיסה, ולאור ריבוי התאונות במערך הן חוששות מאוד לחיי בעליהן. הפניה החריגה, שלא זכורה כמוה בהיסטוריה של חייל האוויר מציפה את הבעיה הגדולה בפניה ניצב נורקין - וחיל האוויר כולו בימים אלה.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
מי יהיה מסוק הסער/תובלה הבא? חיל האוויר הישראלי עושה שימוש במסוקי היסעור כבר יותר מ-50 שנה, לפני כמה שנים אף החל תהליך של שדרוג על מנת שיוכלו להמשיך לפעול מעבר לשעות הטיסה המומלצות על ידי היצרן לוקהיד מרטין. רק לפני כחצי שנה ביצע מסוק יסעור שעליו לוחמי שלדג נחיתת אונס, ורגעים לאחר מכן עלה באש סמוך לקיבוץ רוחמה בדרום - בנס לא היו נפגעים באירוע. לאחר התקרית החמורה הודו בחיל האוויר כי המסוקים שנמצאים בשימוש צה"ל הם היחידים בעולם מסוגם, ושישנה בעייתיות רבה בכך שעדיין נעשה בהם שימוש, לאחר עשרות שנות פעילות.
מכיוון שחיל האוויר הישראלי הוא היחיד בעולם שעושה שימוש במסוקים הקשישים, משרד הביטחון נדרש לבצע פעולות יצירתיות כדי לרכוש חלקי חילוף לכלים שברשות חיל האוויר, על מנת לתת מענה לקושי המתגבר במציאת החלפים. כך, נרכשו 5 מסוקים מעודפי הצי האמריקני, כדי שאלו ישמשו לחלקי חילוף למסוקים של חיל האוויר ויתמכו בו בשנים הקרובות.
בימים אלו נמצא חיל האוויר בעיצומו של תהליך שנועד להכריע בשאלת רכישת המסוק העתידי שיחליף את היסעור הישן. שני המועמדים הסופיים הם מסוק היסעור החדש – ה-CH-53K של חברת סיקורסקי-לוקהיד מרטין, או הצ'ינוק – CH47- של בואינג.
לסל קבלת ההחלטות נכנסה עכשיו גם שאלת גודלו של תקציב הביטחון. טייסי חיל האוויר השלימו טיסות ניסוי בארצות הברית על שני הדגמים וחזרו עם דוחות מפורטים, בעקבותיהם הועברו ליצרניות חוברות עבות עם אלפי שאלות מקצועיות וטכניות וגם הסדרי מימון מחיר לכל אחד מהדגמים. בחיל האוויר ממתינים לתשובות כדי לקדם מהר ככל הניתן את התהליך. בסופו של דבר, תוצג לממשלת ישראל המלצת חיל האוויר ואז יוחלט מה רוכשים ואיזה כמות מסוקים נדרשת. בנתיים הוארך כבר פעם שניה משך פעילותם של מסוקי היסעור ולאחר בדיקות קפדניות של מהנדסי להק ציוד ומעבר להוראות היצרן האמריקני, בעוד חמש שנים. מעבר לכך, אף אחד לא יהיה מוכן לקחת סיכון ולחתום.
מאחורי הקלעים מתחולל מאבק ענקים בין בואינג ללוקהיד מרטין, לא רק יוקרה מונחת על הכף, גם הרבה כסף – 1.5 מילארד דולר. לכל אחד מהמסוקים יתרונות וחסרונות ובמקרה של מסוקי סער לא רק לחיל האוויר יש מילה בהחלטה, גם לזרוע היבשה בצה"ל, שהיא הלקוחה המרכזית של מערך התובלה של חיל האוויר: ממשימות הטסת כוחות, לוגיסטיקה, חילוץ ופינוי ועד מבצעים מיוחדים.
חיל האוויר מתכנן לרכוש ככל הנראה 24 מסוקים (טייסת אחת). עד לפני כניסת הרמטכ"ל החדש רא"ל אביב כוכבי לתפקיד עוד דיברו על עיסקה משולבת. מסוק תובלה כבד "Heavy Lifter" ובנוסף גם מספר כלי טיס מדגם המסוק-מטוס -V22 Osprey - שמיועד למשימות מיוחדות ורחוקות. ה-V-22, גם הוא של בואינג שממריא ונוחת כמסוק וטס כמטוס, הוא כלי שמתאים מאוד למבצעים מיוחדים. הרמטכ"ל כוכבי ביטל את האפשרות הזו בעיקר בגלל בעיות תקציב.
בימים האחרונים מופעל לחץ על מקבלי ההחלטות ובעיקר על מפקד חיל האוויר נורקין לחזור לרכש ה-V-22. דוח מסווג שהוצג למפקד חיל האוויר מציג כמה מהיתרונות הבולטים של המטוס-מסוק שכבר הוכיח עצמו מבצעית בצבא האמריקני. הנתונים סודיים כיוון שהם חושפים חלק מהצרכים המבצעיים של חיל האוויר אבל ממה שניתן לפרסם יש פער חשוב שבחיל האוויר בוחנים ברצינות. הוא אומנם נושא פחות לוחמים מהמתחרים (30 במקום 40) אבל יכול לבצע בזמן קצר יותר סבבי הטסה של כוחות, להנחיתם מעבר לקו הגבול ויכול לבצע חילוץ טיס נוטש מאירן בשני שליש מהזמן שייקח למתחריו ובהרבה פחות תדלוקים באוויר. בכלל, בבואינג מאמינים שהעתיד הוא במטוס-מסוק.
כאן נכנס ויכוח עמוק שמתקיים בצה"ל על תפקידו של מסוק הסער העתידי- ברור שהוא יצטרך להטיס כוחות רבים לשטח אויב, אבל האם הוא יצטרך לבצע הטסת ציוד ולוגיסטיקה? בצה"ל רכשו יכולות הצנחת אספקה ממטוסי הרקולס באמצעות מצנחי GPS, שמאפשרים הטלת ציוד בדיוק רב מבלי לטוס נמוך או לנחות בשטח, ובכך לא לסכן מטוסי תובלה או מסוקים כבדים.
ממקורות בחיל האוויר שמכירים היטב את הנושא ועיינו בדוחות המסווגים עולה שבין יתרונותיו המרכזיים של מסוק היסעור החדש (CH-53K) היא היכולת לרחף במצב של טייס אוטומטי ולנחות כמעט ללא שימוש בידיו של הטייס. המסוק מסוגל להגיע לטווחים של כ-220 ק"מ, בטמפרטורה גבוהה (39 מעלות צלזיוס) ובמשקל כולל מלא של 18 טונות, יותר מפי שניים מיכולת הנשיאה של היסעור הקודם. מהירות טיסתו של המסוק תגיע לכ-340 קמ"ש. המחיר של המסוק המתקדם עומד על כ-100 מיליון דולר, אבל אותם מקורות סיפרו שהתגלו בו שני חסרונות משמעותיים: במסוק הותקן מנוע שלישי, שמצד אחד מספק לו יותר כוח, אבל מצד שני המיקום שלו גורם לבעיות קירור, הוא מתחמם, עלול להתלקח ולסכן את הצוות. התקלה אף פורסמה בכלי תקשורת שונים בעולם, ובחברה הודיעו שהם עובדים כדי לפתור את הבעיה.
בנוסף, כדי לשאת מטען רב יותר נבנה המסוק עם רוטור ראשי גדול יותר ולהבים ארוכים באופן משמעותי מהדגם הקודם. על פי המקורות בחיל האוויר, יש לכך השפעה רבה על היכולות של המסוק לנחות בשטח צפוף וזה לא מאפשר הורדת כבל של לוחם חילוץ ממנוף בצידו של המסוק. הבעיה הזו אינה מאפשרת את אחד היעודים החשובים בהפעלת יחידת החילוץ והפינוי בהיטס 669 - חילוץ בריחוף. גם ענני האבק האדירים שהוא מרים בנחיתה במדבר עלולים להקשות על נחיתה בתנאים מבצעיים ובלילה.
מול היסעור החדיש ניצב הצ'ינוק CH-47 מסוק גדול, רב תכליתי ובעל רקורד מבצעי מוכח. הצ'ינוק קטן במעט מהיסעור החדש, אבל חזק, אמין ובעל יכולת תמרון מרשימה, ובעיקר בעל ניסיון מבצעי נרחב בכל העולם. מכיוון שיש לו שני רוטורים מרכזיים (ללא רוטור זנב), הוא יכול לנחות כמעט בכל מקום ומאפשר גמישות מבצעית רבה. בחיל האוויר בחנו את דגם ה-G שמשמש את הכוחות המיוחדים ועולה כ-70 מיליון דולר. יתרון משמעותי נוסף הוא העובדה שלמסוק הזה קיים קו ייצור פעיל כך שזמן האספקה שלו הוא המהיר ביותר. הצ'ינוק הוא מסוק ותיק שעבר שדרוגים ושינויים מהותיים בטכנולוגיה וביכולות מגוונות לאורך השנים, שדרוגים שמאפשרים לו להתמודד בהצלחה בכלל הדרישות הישראליות. כיום הדגם המשודרג נמצא בשירות מדינות רבות, בהן שמונה מדינות החברות בנאט"ו.
החלטה מורכבת, שצריכה להתבצע בזמן קצר ותחת אילוצי תקציב, אבל לא בטוח שלחיל האוויר ומדינת ישראל נותר זמן.