פחות מארבע שעות אחרי הפיגוע, לוחמי סיירת גולני כבר נכנסו שוב ליעבד - לאותו המקום שבו נהרג חברם עמית בן יגאל ז"ל. מרדף עיקש אחרי המחבל שביצע את הפיגוע. כל סיירת גולני, מסביב לשעון, צעד אחר צעד, לילה אחרי לילה בדרך אל היעד שעכשיו הם עוד לא יודעים מיהו מלבד העובדה שהוא זה שהרג את חברם לצוות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"מיד כשקיבלנו את ההודעה שאנחנו אמורים לחזור לשם, זה היה לא פשוט", שיתף סמ"ר מנשה טקלה, לוחם בסיירת גולני. "לא שפחדנו להיכנס, פשוט פחדנו לסיים בעוד הלוויה".
לפני הכניסה ליעבד תדרך אחד המפקדים את לוחמי הסיירת: "אני נכנס איתכם וסומך עליכם במאה אחוז. בכוונה ביקשתי את האיתור הזה, דווקא הצוות הזה צריך לעשות אותו. אני גם סומך עליכם שלא יקרה כלום בצד הערכי, כי אנחנו יותר ערכיים ואנחנו לא כמוהם".
"זה לסגור את המעגל", מסביר סגן אופק בנימין, סגן מפקד בסיירת גולני. "לתפוס את הבן אדם שעשה את זה לעמית. אנחנו יצאנו באותו לילה כמובן בתחושות לא קלות וזו חוויה ראשונה של כולנו לאבד חבר בשטח. אני בתור מפקד מנסה כמה שיותר להחזיר את החבר'ה שלי למסלול, כמה שיותר לחדד אותם חזרה לתוך הפעילות".
"זו הייתה השנייה הלא נכונה והמקום הלא נכון"
שלושה שבועות נמשך המרדף סביב הבית שממנו נזרקה האבן. יותר מ-30 עצורים. אחד אחרי השני הם הובאו לחקירה בשב"כ. כל אחד מספק עוד קצת מידע שמוביל לעוד מעצר. אט אט התמונה מתבהרת - והלוחמים הולכים וסוגרים על המחבל. "לחזור לבית ולכפר עשרות פעמים זה לא קל", אומר סגן בנימין. "בתחושות האישיות אני יכול להגיד שגם לי זה לא היה קל, אבל העוצמה הנפשית שיוצאת מאותו אירוע - זה מדהים".
זה הוויי ייחודי שלא תמיד מוכר למסתכל מן הצד. שוב חוזרים ליעבד. ברכב הממוגן יש מי שתופס תנומה, אחר מתפלל, בעוד רגע הם יצטרכו את כל החושים שלהם חדים. "אנחנו נכנסים לתוך האיתור של הבית", מתדרך המפקד את הלוחמים ברכב. "אנחנו הולכים לשם, יש שם איזו התאספות. נראה שאנחנו גיבורים, איך הפכנו פה את כל יעבד. נקווה שהלילה זה ייגמר, נקווה שזה ייגמר פעם אחת ולתמיד".
בפלוגה הם גם מוצאים זמן ורגע לעצמם. צוות מגובש שברגעים האלה חבריו צריכים אחד את השני כדי לא ליפול. "אנשים בהתחלה שואלים את עצמם הרבה שאלות קשות", מסביר סגן בנימין. "מה יכולתי לעשות כך ומה יכולתי לעשות אחרת. אנשים מבינים שבסוף פעלנו כמו שצריך, זו הייתה השנייה הלא נכונה והמקום הלא נכון".
"אני זוכר את המ"פ הראשון שלנו מהטירונות אומר: 'תסתכלו ימינה ושמאלה - אלה החברים שלכם, יכול להיות שאחד לא יחזור הביתה בשלב כזה או אחר", משתף סמ"ר רוי קופיט, לוחם בסיירת. "אתה חושב על זה, אבל זה לא אותו דבר כשזה באמת קורה. אתה יכול להיות רגע אחד לבד בחדר בבאסה, יושב ומתחיל לחשוב לעצמך כל מיני מחשבות כאלה עצובות. רגע אחר כך אתה מקבל שיחת טלפון: 'יאללה, תאסוף את כולם, יוצאים עוד חצי שעה, ממשיכים בפעילות'".
מול המחבל שהרג את עמית ז"ל
סוף שבוע שלישי למרדף, נותרה עוד כניסה אחת אחרונה לכפר. "אני זוכר משמעותית את הרגע שאנחנו עם הבן אדם עצמו", אומר סגן בנימין. "אנחנו עומדים ליד המחבל שככל הנראה הוא זה שהרג את עמית. הוא ככל הנראה חיכה לנו על הגג וזרק את האבן הזאת. אני יכול להגיד שהחבר'ה, במיוחד הצוות של עמית, הציגו כוחות נפשיים מדהימים".
"היה הכי קל להתפרק, להתפוצץ, להרוס הכול בבית ולהשתמש באלימות, אבל זה מהר מאוד היה הופך אותנו להיות כמוהו ואנחנו לא אנשים כאלה", מדגיש סמ"ר מנשה טקלה. "אנחנו נמשיך עם המסירות שלנו ונגן על המדינה ועל עם ישראל".