עילי חיות זוכר את הפעם האחרונה שהיה ביער המלאכים שליד קרית גת. הוא זוכר את זה היטב, כאילו לא עברה שנה וחצי מאז שבהוראת מפקדיו קפץ מרכב ההאמר לתוך שיח הסירה הקוצנית. זו הייתה מסורת ביחידה, כך סיימו שם קורס הסוואה ועילי הנחוש ציית למפקדיו וקפץ ללא היסוס.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

"עושים את התחרות הזאת עם הסירות הקוצניות, מצופפים אותן, מסדרים אותן, כולם מורידים את החולצות ומתחילים לקפוץ מההאמר", מספר עילי ומשחזר את רגעי הפציעה שלאחריה נותר משותק בשתי רגליו: "אומרים שהייתה נחיתה לא טובה, אמרו לי גם שהצוואר שלי התעקם תוך כדי הקפיצה. לא כאב לי, פשוט הרגשתי משותק".

הכרוזים באצטדיוני האתלטיקה הכירו היטב את שמו של עילי חיות, המושבניק הגבוה עם הרגליים החזקות, שהובילו אותו לקטוף מדליות ולכהן כאלוף הארץ בריצת הרים ארבע שנים ברציפות. בגיל 18 התגייס לשייטת, עבר למגלן ושם נפצע ברגליו שהפכו משותקות. תודעת הספורטאי של חיות גויסה כולה לשיקום ובמאמץ יום-יומי הוא החל לרכוש מחדש את הפעולות הבסיסיות ביותר.

עילי חיות - השיקום - הכתבה של גלעד שלמור. (צילום: החדשות 12, החדשות12)
עילי בזמן השיקום בתל השומר | צילום: החדשות 12, החדשות12

ביום הולדתו קיבל עילי את תוצאות התחקיר בעניינו - מפקד צוות בדרגת סגן הודח, מפקד הפלגה קיבל הערה ובוצע עוצר אימונים לתקופה קצרה. לעילי דעה נחרצת על התחקיר שביצע צה"ל: "אני חושב שהם הציגו לנו בעיקר משהו שהוא כמעט נכון, כמעט אמיתי. אני לא מרגיש שלמדו מזה".

"אגיע הכי רחוק שרק אפשר"

אחרי שמונה חודשים של עבודה יום-יומית במכון השיקום של שיבא, תל השומר, עילי עוזב את המחלקה כאשר הוא עומד על הרגליים, כפי שהבטיח. מאז שחזר הביתה, מספר האימונים הצטמצם ואת הזמן שהתפנה ממלא עילי בהרצאות לחיילים ואזרחים להם הוא מספר את סיפורו. כמה חודשים עוברים ובהחלטה שהייתה ברורה לו מהרגע שיצא מהשיקום בתל השומר מחליט עילי לסוע לתכנית שיקום חדשה. בפרבר קטן בפירנצה, איטליה, שוכן הצ'נטרו ג'וסטי - מכון השיקום מהמתקדמים בעולם.

פירנצה נועדה להיות המפתח שינעל את כיסא הגלגלים בארון. אחרי שלושה חודשים בפירנצה אמנם עילי לא נפרד מכיסא הגלגלים אבל לאורך הדרך הבין שמסלול כמו שנכפה עליו נידון גם לאלפי רגעי כישלון ותסכול. היכולת לקום מרגעי משבר היא לא פחות מוערכת מהיכולת לקום מהכיסא. "אני ממשיך בחיים ובונה את העתיד שלי", הוא מצהיר בביטחון. "אין לי ספק שאני אגיע לאולימפיאדה ואגיע הכי רחוק שאפשר. אם לא טוקיו אז פריז. אבל אני אגיע למגרש הזה".