בכל פעם שהם חוזרים לצפון ירושלים, א' וע' מורידים את המדים וכך, "על אזרחי", הם עושים את דרכם הביתה. שני ערבים ישראלים, מוסלמים, שאף אחד חוץ מבני משפחתם הקרובה לא יודע שהם משרתים בצה"ל. "אם מישהו היה יודע זה היה יכול להיגמר רע, לא היו אוהבים שם את העובדה הזו", אומר סא"ל דוד רון, מפקד גדוד הסיור המדברי, בריאיון למגזין N12. "הם סיפרו לי תחילה שהם ירושלמים. שאלתי אותם מאיפה הם כי גם אני נולדתי בבירה ואז הם סיפרו שמהכפר. אפילו לי היה קשה להאמין".

כשפרצה מגפת הקורונה, אביהם של א' וע' אמר להם: "אין לכם מה לעשות בבית, לכו תתרמו ותעשו את זה בצבא". השניים התנדבו לשירות בגדוד הסיור המדברי – והם לא היחידים. מאות ערבים ישראלים משרתים ביחידה המוסלמית היחידה בצה"ל ולוחמיה מחזיקים בימים אלה את הגזרה הדרומית של רצועת עזה. הם מבצעים פעילות מבצעית מסביב לשעון ושום דבר, גם לא העובדה שהם באמצע חודש הרמדאן וצמים לאורך כל שעות היום, ימנע מהם לצאת לסיורים ולמארבים.

הגדס"ר הבדואי (צילום: דובר צה"ל)
"אנחנו צריכים להיות הדוגמה להצלחה, ולהוקיע תופעות של אלימות וגזענות בחברה הישראלית" | צילום: דובר צה"ל
הגדס"ר הבדואי (צילום: דובר צה"ל)
לוחמי הגדס"ר הבדואי | צילום: דובר צה"ל

"להיות מפקד של יחידה מוסלמית זה אתגר אחר", משתף סא"ל רון. "בחודש הזה של הרמדאן ניסיתי לשחרר כמה שיותר חיילים הביתה לחג, אבל הכוננות הגבוהה ברצועה שינתה את התוכניות. הם הבינו שאין ברירה. בכל ערב אנחנו עושים ארוחת סוף יום מיוחדת ושוברים יחד את הצום. זו אווירה מיוחדת שאין באף מקום אחר".

"להוציא ממעגל הנקמה"
זו הזדמנות לבקר ביחידה שאין כמותה עוד בצבא. ההרכב ייחודי – שליש מהחיילים בדואים מהצפון, שני שלישים בדואים מהדרום ובתקופה האחרונה החלו להגיע גם ערבים ישראלים מטמרה (הסמג"ד), כפר כנא ואום אל פחם.

להיות חייל ערבי זה קשה לא רק בצבא, אלא גם בבית. הלוחמים מצויים בקונפליקט מתמיד – מול המשפחה ומול הכפר. "לאחרונה הוצאתי לוחם בגדוד לקורס קצינים וזה היה מאבק גדול מול הצבא עצמו", מספר סא"ל רון. "היה לו חשוב לצאת לקורס ולי היה חשוב שיתרחק מהכפר לאחר שאביו נרצח כשנקלע לזירת חיסול בכפר. רק כך אפשר היה להוציא את הבן ממעגל הנקמה. אנחנו מנסים לשמש אלטרנטיבה לאלימות ולשוליים של החברה הערבית".

"אנחנו מנסים לשמש אלטרנטיבה לאלימות ולשוליים של החברה הערבית"

היחידה בפיקודו של סא"ל רון עוסקת רבות בשילוב הלוחמים הערבים בחברה הישראלית ופועלת למניעת התנגשויות בינם לבין רשויות החוק. "אנחנו מקיימים מפגשים של קציני משטרה עם החיילים, שיח על עולם הפלילים והסברה לקראת השחרור", הוא מסביר. "טעות אחת שמישהו עושה כמו סחר באמל"ח או בסמים יכולה להרוס לעצמו את כל מה שבנה בשנות השירות, ולעיתים הפיתוי שמולו מתמודדים החיילים גדול מאוד. החלטנו שהם ייצאו הביתה ללא נשק והיה להם קשה מאוד עם זה. לאלה שיכולים להיכנס לכפר עם מדים זו פגיעה בגאווה ואנחנו מנסים להסביר להם שזה למעשה נועד למנוע קונפליקטים. הם הולכים עם מדים וסיכת לוחם, ויש בזה פיצוי".

הגדס"ר הבדואי (צילום: דובר צה"ל)
"זו אווירה מיוחדת שאין באף מקום אחר". הגדס"ר הבדואי | צילום: דובר צה"ל

"אנחנו האלטרנטיבה"

סיור קצר בגדוד מגלה מציאות שונה בתכלית מהמוכר ביתר היחידות הקרביות בצבא. "יש לנו חיילים בגדוד שהפכו לחיילים בודדים לאחר שהמשפחה לא הכירה בהם יותר והוציאה אותם מהבית", מציין סא"ל רון. "אנחנו מספקים להם מעטפת שלמה של חלופה לבית. אנחנו מתמודדים עם אירועי הריסת בתים בלתי חוקיים בפזורה הבדואית בדרום. חיילים מצאו עצמם מתמודדים מול משטרה, בתי משפט ומנהל מקרקעי ישראל. צה"ל עושה מאמץ לתווך ולפשר יחד עם משרד הביטחון מול הרשויות שיגלו הבנה והתחשבות".

סא"ל רון סבור כי הריסת המבנים הבלתי חוקיים הקשתה על המאמץ לגיוס הצעירים הבדואים בנגב: "ביחידה חוו ירידה במספר המתגייסים שעמד על פחות מ-30 חיילים במחזור, ואז התחלנו לעבוד. הקמנו מערך גיוס ויש לנו נגד בכיר בגדוד שאחראי על הגיוסים. אנשי היחידה החלו לדפוק על הדלתות, להיפגש עם נכבדי העדה, להסביר ולשכנע. זה התחיל לאט-לאט לגדול והיום אנחנו עומדים כבר על כ-60 צעירים שמתגייסים".

"כשהם פושטים את המדים הם שוב 'הבדואים' וכבר לא חיילי צה"ל, זה מעבר קשה מאוד"

גדוד הסיור המדברי כבר כמעט ונסגר בתקופת כהונתו של הרמטכ"ל הקודם גדי אינקוט. אלא שאז הוחלט להשאיר את היחידה מתוך הבנה שלבדואים קשה עדיין להשתלב בצבא הגדול והם זקוקים למסגרת מתאימה ותומכת. גם הקורונה תרמה לעלייה בשיעור המתגייסים הבדואים. המשבר הכלכלי בשילוב הסיוע שהעניקה המדינה לבדואים והעובדה שצה"ל ומשרד הביטחון באו לעזור עשו את שלהם. כך הוקמו שתי מכינות קדם צבאיות לבדואים ובחוגי הבית במגזר ניתן לראות לא מעט צעירים שצמאים להשתלב בחברה הישראלית.

הגדס"ר הבדואי (צילום: דובר צה"ל)
"זה כרטיס הכניסה לחברה הישראלית". לוחמי גדס"ר הסיור המדברי | צילום: דובר צה"ל
מפקד הגדס"ר הבדואי (צילום: דובר צה"ל)
"היום אנחנו עומדים כבר על כ-60 צעירים שמתגייסים". מפקד גדס"ר הסיור המדברי | צילום: דובר צה"ל

"קשה להם הרבה פעמים למצוא עבודה ואנחנו האלטרנטיבה – כרטיס הכניסה לחברה הישראלית", מסביר סא"ל רון. "ביחידה הם מקבלים קורס בעברית, שילוב בדרגים פיקודיים, הכנה לאזרחות וקורסים לרכישת מקצוע לפני השחרור. זה פותח להם דלתות מכיוון שכאשר הם פושטים את המדים הם שוב 'הבדואים' וכבר לא חיילי צה"ל. זה מעבר קשה מאוד ולכן הוחלט להקים לגדוד עמותה שתסייע לא רק בשימור המורשת, אלא גם תלווה את הלוחמים לאזרחות ותסייע במציאת מקומות עבודה".

לנפץ את תקרת הזכוכית

לוחמי גדוד הסיור המדברי מתמודדים יום-יום עם לחצים ואיומים של אנשי התנועה האיסלמית שפועלים נגד גיוסם לצבא. גם בתוך הצבא ההשתלבות קשה ורק לפני שלושה חודשים התפרסמו ידיעות על התקרית האלימה והקשה בבסיס הטירונים של גבעתי. טירונים מגדוד הסיור וטירונים של גבעתי החליפו מהלומות ועשרות נפצעו. התקרית הזו העכירה מאוד את האווירה וביחידה נאלצו לעבוד קשה כדי להחזיר את השקט והגאווה לחיילים. "זה קשה כי קיימת חשדנות מובנית", אומר סא"ל רון. "אנחנו צריכים להיות הדוגמה להצלחה, ולהוקיע תופעות של אלימות וגזענות בחברה הישראלית. זה מה שניסינו להסביר ללוחמים".

"קיימת חשדנות מובנית, אנחנו צריכים להיות הדוגמה להצלחה ולהוקיע אלימות וגזענות בחברה"

בלב הבסיס, במחנה אמיתי הסמוך לכרם שלום, נטעו הלומים חורשת עצי הדר. 29 עצים כמספר החללים שלחמו בגדוד ונפלו במערכות ישראל. "קיים אצלם רצון להשתלב ולנו יש אתגר להוציא אזרחים טובים יותר לחברה הישראלית", מצהיר סא"ל רון. "חלקם מגיעים אלינו עם קושי של ממש בשפה ולא יודעים עברית. באחד האירועים על הגדר בעזה עצר סיור של חיילים מהגדוד ליד עמדת טנק וביקש מהצוות שידבר עבורו בקשר עם התצפיתנית. מסיבה זו הבאנו ליחידה מש"קית השכלה שמלמדת את החיילים עברית ומסייעת להם לצלוח את מחסום השפה".

מפקד הגדס"ר הבדואי (צילום: דובר צה"ל)
"אנחנו מנסים לשמש אלטרנטיבה לאלימות ולשוליים של החברה הערבית". מפקד גדס"ר הסיור המדברי | צילום: דובר צה"ל

מהדי הסמג"ד מגיע מהיישוב טמרה שבגליל וממש אין לו בעיה להגיע לכפר "על מדים". הוא מקיים חוגי בית לצעירים בכפר ובכפרים השכנים, ומשכנע אותם להתגייס. אלא שגם הוא יודע שיהיה קשה עבורו להתפתח בתוך הצבא, בעיקר אם ירצה לצאת מהגדוד לצבא הגדול.

סא"ל רון משקיע בנושא הזה רבות, מרים טלפונים למפקדים ובטוח כי רבים מלוחמיו יכולים להצליח בתפקידים שנפתחים מחוץ לגדוד. אלא שקשה מאוד לשכנע שייקחו אותם והקושי לנפץ סטיגמות עדיין מהווה עניין מרכזי. האתגר הוא לא רק לשלב אותם בצבא, אלא להפוך אותם לאזרחים טובים יותר – כאלה שמשתלבים בחברה הישראלית. זה תלוי בהם ובנו, ביחד, כשהשאלה הגדולה היא מה יהיה בעוד עשור מהיום – האם נסגור את הגדוד וצעירים בדואים ומוסלמים יוכלו לשרת בצה"ל הגדול ולא יצטרכו מעטפת ייחודית ביחידה מגזרית.