"היו לילות שישנתי שעתיים. לא ויתרתי, היום אני ישנה לילה שלם"
לימור, בת 44, עבדה עם ילדים בסיכון, עד שאובחנה כחולת פרקינסון. עם הזמן התסמינים החריפו, הכאבים החמירו והלילות הפסיקו להיות לילות - גם עבורה וגם עבור ילדיה, שהפכו בעל כורחם למטפלים. לימור לא ויתרה, ומצאה לבסוף את המענה שנותן לה שליטה בתסמינים - ביום ובלילה. כעת, כשחייה השתפרו משמעותית, היא יוצאת במסר של תקווה לחולים: "אל תתייאשו, אם אני מצאתי - כל אחד יכול"
לימור, בת 44, חיה חיים מלאים ועבדה עם ילדים בסיכון. אחרי שחלתה בפרקינסון, התפקוד שלה נפגע משמעותית ופעולות שנחשבו קודם לכן לבסיסיות הפכו למורכבות. "יום אחד ניסיתי לגלגל קציצה והידיים פשוט לא שיתפו פעולה", היא נזכרת. "פתאום אני הולכת כפופה". אלא שהחלק הכי קשה לדבריה היה הפגיעה באיכות השינה שלה. "הלילות הפסיקו להיות לילות. הגוף זז בלי שליטה, התקפים...כאבים...", היא מספרת
לימור מציינת כי גם כדורי השינה ומשככי הכאבים לא עזרו. "היו לילות שבמקרה הטוב ישנתי שעתיים". היא מעידה שאחד הדברים הקשים ביותר היה ההשפעה של המצב הזה על הילדים שלה. "הם הפכו להיות המטפלים שלי, וזה שובר לי את הלב - כי זה לא רק אתה שלא ישן, זה כל הבית שלא ישן".
אבל לימור לא ויתרה והמשיכה לחפש מענה שייתן לה שקט ושליטה בתסמינים - עד שמצאה אותו. "היום אני ישנה לילה שלם", היא מספרת. "אני קמה בבוקר, אני עומדת, אני חיה". כיום, היא מבקשת להעביר מסר של תקווה לחולים אחרים. "אל תתייאשו", היא אומרת. "אם אני מצאתי - כל אחד יכול".
כתבות נוספות בנושא:
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת AbbVie