טיפול ממוקד לעיכוב חלבון JAK2 בחולים בסרטן פוליציטמיה ורה (PV) בסיכון גבוה מביא לתועלת רבה יותר, והתוצאות נראות היטב גם ברמת המולקולה: על תוצאות המחקר הקליני MAJIC-PV כפי שפורסם בכנס ASH 2022
מחלות מיילופרוליפרטיביות הן קבוצה של סרטני דם שבהם מתרחש שגשוג לא מבוקר של תאים במח העצם. למעשה, המילה 'מיילו' משמעותה מח העצם ואילו 'פרוליפרטיב' משמעותה 'שגשוג'. אחת מהמחלות בקבוצה זו נקראת פוליציטמיה ורה או PV, והיא מתבטאת בייצור עודף של כדוריות דם אדומות במח העצם ובמחזור הדם. מדובר למעשה במחלה נדירה למדי בישראל, מחלה שאינה מועברת בתורשה ובכל שנה מאובחנים בה כחמישה מקרים לכל מאה אלף בני אדם. לרוב היא מופיעה בגיל מבוגר, אך עשויה להופיע גם לפני גיל 40.
אצל חולים בפוליציטמיה ורה, עודף של תאי דם אדומים מובילים לעיבוי הדם שהופך אותו לצמיגי ובכך מגבירים את הסיכון לקרישה. המחלה מתאפיינת בפקקת, הדימומים והתסמינים סיסטמיים כמו עייפות סחרחורת וקוצר נשימה. מטרת הטיפול היא להביא לשליטה בייצור תאי הדם ובכך להאריך את תוחלת חייהם של המטופלים, תוך מתן מענה לתסמיני המחלה השונים כמו מניעה של התפתחות קרישי דם או סיבוכי דמם.
מחקר MAJIC הוא מחקר רנדומלי שנערך באוניברסיטת ברגינהאם שבאנגליה, אשר הוכיח זה מכבר את יעילות תרופה בשם Ruxolitinib לטיפול בשתי מחלות מיילופרוליפרטיביות, תרומבוציטמיה ראשונית (ET) וכן פוליציטמיה ורה בסיכון גבוה. הטיפול המסורתי לשתי מחלות אלו הוא בתרופה כימותרפית בשם הידרוקסיקרבמיד (או הידריאה). אלא שפעמים רבות המטופלים מפתחים עמידות לטיפול או שאינם יכולים ליטול את התרופה, ולכן נדרשים לטיפול אחר.
כיום אנו יודעים כי כ־95% מהחולים בפוליציטמיה ורה נושאים מוטציה בחלבון JAK2 הממלא תפקיד בוויסות ייצור תאי הדם. תרופת Ruxolitinib היא כאמור תרופה ביולוגית המעכבת את אותו חלבון ובכך מונעת את שגשוג התאים במחלות מיילופרוליפרטיביות.
בכנס ASH שהתקיים בדצמבר האחרון פורסמו תוצאות שלב ב' של המחקר: MAJIC-PV. המטרה של המחקר בשלב זה הייתה להעריך את הפעילות של Ruxolitinib בהשוואה לטיפול המקובל (Best Available Therapy או BAT) בקרב חולי PV בסיכון גבוה, אשר גילו עמידות או אי־סבילות לטיפול בהידריאה. כמו כן ביקשו החוקרים לבחון את התגובה המולקולרית של המטופלים לכל אחד מהטיפולים. בסך הכול השתתפו במחקר 180 מטופלים שהוקצו באופן אקראי לשתי קבוצות, קבוצה אחת טופלו ב־Ruxolitinib ובקבוצה השנייה טופלו בטיפול המקובל.
על פי תוצאות המחקר, 43% מהחולים שטופלו ב־ Ruxolitinib השיגו תגובה מלאה (CR) לאחר שנה, לעומת 26% בקבוצת BAT. המחקר מדד גם את משך התוצאה החיובית, ומצא כי משך הזמן החציוני היה ארוך יותר עבור חולים שקיבלו Ruxolitinib (1,568 ימים) לעומת קבוצת BAT (1,220 ימים). זאת ועוד, מטופלים בקבוצת Ruxolitinib נמצאו בסיכון נמוך יותר לאירועים טרומבואמבוליים אך לא בסיכון נמוך יותר לדימום, ובסך הכול נרשמה בקרב אותם מטופלים הישרדות ארוכה יותר ללא אירועים כמו פקקת, דימום, טרנספורמציה של המחלה ומוות.
בוחנים את הטיפול ברמה המולקולרית
אין ספק שתוצאות אלו תומכות בטיפול ב-Ruxolitinib בקרב אותם מטופלים, אך זו לא הייתה השאלה היחידה ששאלו החוקרים; כאמור, מוטציה ב־JAK2 היא מוטציה שנמצאת אצל כמעט כל החולים בפוליציטמיה ורה, ולכן ביקשו החוקרים לראות כיצד הטיפולים משפיעים על נוכחות המוטציה.
כחלק מהמעקב, התבקשו המשתתפים לעבור מדי תקופה בדיקת מעבדה שבוחנת את רמת המוטציה ב־JAK2. החוקרים הגדירו 'תגובה מולקולרית' כירידה של לפחות 50% בנוכחות המוטציה. לאחר 12 חודשים נצפתה תגובה מולקולרית ב־14% מהחולים הנוטלים Ruxolitinib וב-18% מהחולים בקבוצת BAT. הסבירות לתגובה מולקולרית בקרב חולים שהיו בהפוגה מלאה (כלומר ללא עדות לסרטן) הייתה גבוהה יותר. אלא שעם הזמן התגובה המולקולרית העמיקה, כלומר היא הפכה משמעותית יותר בשתי קבוצות החולים, כשבקרב החולים הנוטלים Ruxolitinib היא נראתה ב־50% מהמטופלים לעומת 25% בקבוצת BAT. תגובה מולקולרית זו הייתה קשורה לתוצאות טובות יותר, כולל הישרדות ארוכה יותר ללא התקדמות, שיפור בהישרדות ללא אירועים ובהישרדות כללית. המשמעות של תוצאות אלו היא בין היתר גם חשיבותן של ביצוע בדיקות לניטור מולקולרי, אשר באפשרותן להשיג הבנה טובה יותר על השפעת הטיפול לטווח הארוך.
אין ספק כי המחקר החדש לא רק מאשש את יתרונות הטיפול ב־ Ruxolitinib שהוכחו במחקרים קודמים אלא גם שופך אור על השיפור בהישרדות ללא הופעה של תופעות כמו פקקת ודימומים בזכות הטיפול, ובכך מאתגר את הפרדיגמה הטיפולית הקיימת וכן תומך במתן טיפול מותאם אישית לחולי פוליציטמיה ורה.