"גם כששומעים את המילה סרטן, זה לא סוף הסיפור"

לפני שגילו אצל ירון בלום את המחלה, הוא הרגיש "הכי חזק בעולם", כדבריו. הוא עבד בעבודה פיזית ואינטנסיבית, ולא הרגיש שיש משהו שהוא לא יכול לעשות. לפני כ-20 שנה, כשהיה בן 37, הוא ביצע בדיקות דם שגרתיות לחלוטין. יום לאחר מכן הרופא התקשר וביקש ממנו להגיע בדחיפות.

"עמדתי מולו ושאלתי: 'מה, יש לי סרטן?'", הוא מספר. "הוא ענה: 'כן'. ובאותו רגע הרגשתי שקיבלתי מכה בראש. אני זוכר שהוא המשיך לדבר, אבל כבר לא באמת שמעתי". בהמשך הגיעה האבחנה: לוקמיה לימפוציטית כרונית, CLL.

בתחילה היה בלום במעקב, ובהמשך הגיעו גם טיפולים לא פשוטים. "היו תקופות של חולשה, פגיעה במערכת החיסון, בידוד והרבה מאוד סימני שאלה", הוא מספר. "אבל יש גם סוף טוב לסיפור הזה. היום אני ברמיסיה כבר חמש עשרה שנה".

בלום מסביר כי רמיסיה היא מצב שבו המחלה נמצאת בשליטה ואין סימנים פעילים שלה. גם היום הוא ממשיך להגיע לבדיקות ולמעקב, וכל חצי שנה, לדבריו, "הלב קצת עוצר" עד שהרופא אומר לו: "הכול בסדר, נתראה בעוד חצי שנה".

מתוך ההתמודדות האישית נולדה גם שליחות. כיום בלום מלווה חולים חדשים בעמותת חלי"ל האור, הבית של חולי סרטן הדם בישראל. "שם אני פוגש אנשים ששומעים את המילה 'סרטן' וחושבים מיד על הסוף, ואני יושב מולם ואומר להם: 'תסתכלו עליי'. אני חי טוב, אני שמח. אני מטייל. אני נהנה מהמשפחה שלי. קניתי אופנוע", הוא מספר.

אחד הרגעים שנחרטו בו במיוחד הגיע אחרי שליווה אדם שהתמודד עם האבחנה. "אחרי כמה שיחות יחד הוא כתב לי שהצליח בפעם הראשונה מאז שקיבל את הבשורה לשבת ולצחוק עם הילדים שלו", מספר בלום. "קראתי את ההודעה הזאת וחשבתי לעצמי: בשביל זה אני כאן. וזה בדיוק העניין. תקווה".

"גם כששומעים את המילה 'סרטן', זה לא סוף הסיפור", הוא אומר. "תסתכלו עליי. חי את החיים שלי באושר. אז אל תוותרו. תשאלו, תתייעצו עם הרופא, ותבדקו יחד איזה טיפול הכי נכון ומתאים לכם. כי היום יש טיפולים שיכולים לאפשר לחיות טוב לצד המחלה".

שירות לציבור. בחסות אסטרהזניקה.
למידע נוסף יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת