טרשת עורקים מהווה את סיבת התחלואה והתמותה הנפוצה ביותר בעולם המערבי. טרשת עורקים, או במילים אחרות התקשחות כלי הדם, נוצרת כאשר על דפנות כלי הדם מצטברים כולסטרול ומשקע שומני. "טרשת עורקים היא מחלה שבה יש שקיעה של חלקיקים נושאי כולסטרול לדפנות כלי הדם", מסביר פרופ' דורסט. "שקיעה זו מובילה לתהליך דלקתי שבסיכומו של דבר גורם להיצרות כלי דם גדולים ובינוניים ובהדרגה עלול להוביל עד לסתימת כלי הדם ולחסימה של העורקים. מצב כזה, באופן חריף, יכול לגרום להתקפי לב, פגיעה באספקת כלי דם לגפיים ושבץ מוחי. לחולי סוכרת מסוג 2, אשר להם הצטברות רבה של כולסטרול ומשקע שומני על דפנות כלי הדם, יש נטייה מוגברת להתפתחות של טרשת עורקים – פי שתיים ואף יותר מאשר האוכלוסיה הכללית".

כדי להבין עוד על מאפייני המחלה ועל הקשר שלה למחלת הסוכרת, הצבנו בפני פרופ' דורסט שאלות שכיחות בנושא, והוא מצידו שמח לספק לנו את כל המידע.

נתחיל מהבסיס, מהם גורמי הסיכון לטרשת עורקים?

"גורמי הסיכון למחלה נחלקים לגורמים בלתי הפיכים וגורמים הפיכים", מסביר פרופסור דורסט. "בין הגורמים הבלתי הפיכים נכללים גיל, מין (לגברים יש נטייה רבה יותר לחלות בטרשת עורקים, אך חשוב להדגיש כי גם נשים לוקות בטרשת עורקים והן לא מוגנות מפני המחלה כלל ועיקר) ותורשה. הגורמים ההפיכים רבים יותר וכן מגוונים והם כוללים עישון, יתר לחץ דם, רמות כולסטרול גבוהות והפרעה בשומני הדם. בגורמים אלה, לעומת הגורמים הבלתי הפיכים, חשוב להילחם כמה שניתן. גם סוכרת סוג 2 מהווה גורם הפיך שיש לנו את היכולת לטפל בו ולנסות לשפר את הסיכון".

מהם התסמינים של טרשת עורקים?

"טרשת עורקים יכולה להיות מחלה שקטה הרבה מאוד שנים. התסמינים הכרוניים הם עורקים מוצרים הגורמים לבעיה באספקת הדם. אנשים מתלוננים גם כן על תסמינים כמו על כאבים בחזה או קוצר נשימה במאמץ בשל הגבלה באספקת הדם ללב", מסביר פרופ' דורסט ומוסיף: "בעיות באספקת דם יכולות לגרום לכאבים ברגליים - מה שמכונה צליעה לסירוגין. באופן אקוטי, אם החסימה היא חריפה, הביטוי הוא הרבה יותר סוער: אוטם בשריר הלב ושבץ מוחי. החסימה באזור הרגליים יכולה להוביל אף לנמק בגפה".

כיצד מגבירה הסוכרת את הסיכוי לטרשת עורקים?

"סוכרת גורמת למספר תהליכים שמגבירים את הנטייה לטרשת עורקים", אומר פרופ' דורסט. "הסוכרת מייצרת שינוי בפרופיל השומנים בדם - עלייה בחלקיקי הכולסטרול הרע (LDL)  והופכת אותם ליותר טרשתיים. למעשה, כולסטרול רע של חולה סוכרתי יותר אטרוגני בהשוואה לאדם שאין לו סוכרת. כלומר, לא רק שהסוכרת יוצרת הפרעה ברמות השומנים ומעלה את רמת הכולסטרול והטריגליצרידים אלא גם האיכות של חלקיקי השומנים נוטה יותר להוביל לטרשת. זאת בגלל שהם נושאים שיירים סוכריים רבים יותר ולכן מעודדים את התהליך הדלקתי.

לכן, חולי סוכרת נמצאים בסיכון כפול לחוות התקף לב או שבץ מוחי. במטופלים עם סוכרת, העורקים הכליליים הופכים להיות מסוידים וצרים יותר לעומת אנשים שאינם סוכרתיים. בהתאם לכך, מחלת הלב הכלילית יכולה לבוא לידי ביטוי קליני בגיל צעיר יותר ובחומרה גדולה יותר בקרב חולי סוכרת".

זריקה עצמית (צילום: Image Point Fr, shutterstock)
"סוכרת גורמת למספר תהליכים שמגבירים את הנטייה לטרשת עורקים" | צילום: Image Point Fr, shutterstock

האם טיפול בסוכרת יביא בהכרח להפחתת הסיכון לטרשת עורקים?

"איזון הסוכרת נועד למנוע את הסיבוכים של המחלה. חלק מהסיבוכים ניתנים למניעה על ידי תרופות לאיזון הסוכר, אבל טרשת עורקים חריגה בנוף הזה. מרבית התרופות שמשתמשים בהן בקרב חולי סוכרת לא מונעות אירועים של תחלואה לבבית ובפרט נטייה לטרשת עורקים. למעשה, יש שלוש קבוצות של תרופות שמשפיעות על אירועים לבביים. תרופות מקבוצת GLP-1 (שמחקות את פעולתו של ההורמון המעודד הפרשת אינסולין מתאי בטא בלבלב) למשל, הוכחו במספר מחקרים בשנים האחרונות כמפחיתות את הסיכון לסיבוכים של טרשת עורקים ובכלל זה התקפי לב ושבץ מוחי", מסביר פרופ'  דורסט. "בנוסף, תרופות מקבוצת חוסמי SGLT2 יעילות במניעת חלק מהסיבוכים הלבביים של סוכרת. התרופה הוותיקה גלוקופג' יעילה ככל הנראה גם היא במניעת תחלואה לבבית מטרשת עורקים".

מהן אפשרויות הטיפול?

"יש טיפולים שיכולים לסייע בהקלת הסימפטומים, אבל המטרה המרכזית שלנו היא למנוע את המחלה עוד לפני שהיא החלה", מבהיר פרופ' דורסט, "הטיפול התרופתי שציינתי מונע את ההתפתחות וכמובן, איזון הסוכרת ולחץ הדם, רמות שומני הדם וכן הפסקת עישון מסייעים בצמצום ומניעת הסיכון למחלה קלינית. גם אצל סוכרתיים, אפשר להקטין מאוד את הסיכון להתפתחות טרשת עורקים".

כלומר, הסיבוכים ניתנים למניעה?

"בהחלט. סיבוכי טרשת עורקים ניתנים למניעה על ידי טיפול מניעתי ולכן חשוב ללכת להיבדק – בייחוד אנשים שנמצאים בסיכון בגלל גיל, כולסטרול גבוהה, גורמים תורשתיים, עישון או סוכרת", מדגיש פרופ' דורסט, "חשוב להבין שניתן לעשות דברים שימנעו את התפתחות המחלה, ולכן אם יש ספק – אין ספק. הקפידו להתייעץ עם רופא/ת משפחה, פנימאי/ת, ליפידולוג/ית או קרדיולוג/ית שיפעלו בכיוונים של מניעת התחלואה".

*מוגש כשירות לציבור מטעם חברת נובו נורדיסק ללא מעורבות בתכנים.