השתלת מח עצם היא הליך ידוע בעולם בכלל, ובישראל בפרט. להליך זה נזקקים מטופלים רבים עם ממאירויות המטולוגיות, כמו לוקמיה ואחרות, לעיתים בעקבות טיפולי הכימותרפיה שהם עוברים. "כשנותנים כימותרפיה במינון גבוה, אחת מתופעות הלוואי היא פגיעה במח עצם בריא ולכן צריך מח עצם חדש", מסביר פרופ' אביחי שמעוני, מנהל המחלקה להשתלות מח עצם וטיפול תאי בבית החולים שיבא. "במהלך ההשתלה מתורם, 'נותנים' גם מערכת חיסון חדשה וגם היא תוקפת את המחלה". כלומר, כימותרפיה ומערכת חיסון חדשה אמנם עוזרות לגוף להילחם במחלה, אך יכולות ליצור סיבוכים אחרים.  

אחד הסיבוכים, כאמור, היא מחלת השתל נגד המאכסן. "השתל מותאם לפי מערכת סיווג הרקמות, אבל התורמים הם לא זהים בכל מאפייני הרקמות גם אם מערכת הסיווג זהה", מדגיש פרופ' שמעוני. "יש הבדלים בין התורם לבין המקבל בכל מיני חלבונים ואז תאים של מערכת החיסון של התורם יכולים לתקוף לא רק את המחלה אלא גם מערכות שונות בגוף החולה. זה מה שגורם למחלת השתל נגד המאכסן. חשוב להבהיר שיש בזה גם משהו חיובי – זה אומר שהשתל עובד. אם התאים מזהים בגוף המאכסן מרכיבים שונים כזרים ותוקפים אותם, הם תוקפים גם את המחלה. מצד שני, יש כאן פן שלילי. לחולה נוספה מחלה שלא הייתה לו".

שכיחות התופעה הזו היא די גבוהה עבור המושתלים. פרופ' שמעוני מסביר למה: "מדובר בשכיחות גבוהה משום שהתורמים לא זהים למושתלים – אלא אם התורם הוא תאום זהה. למעשה, השאלה הנכונה כאן היא למה 100 אחוז מהמושתלים לא סובלים מ-GVHD והתשובה היא שאנחנו נותנים תרופות שעוצרות את התהליכים. GVHD הוא הסיבוך הכי שכיח והכי משמעותי בהשתלת מח עצם. חלק חשוב מהמעקב אחרי חולה שעבר השתלה כרוך במניעה של המחלה".

לכל הכתבות של שבוע ההמטולוגיה 2020 > >

סוגי מחלת השתל נגד המאכסן – והשפעתם על איכות חיי החולים

לדברי פרופ' שמעוני, מקובל להבחין בין שני סוגים של מחלת השתל נגד המאכסן. הגרסה האקוטית, החריפה, מופיעה מוקדם. "הסוג הזה באופן קלאסי מופיע ב-100 הימים הראשונים אחרי ההשתלה, למרות שהוא יכול להופיע גם אחרי. התהליך יותר אלים ומסוכן. זה יכול להתבטא בפגיעה בעור, כמו פריחות קשות, ופגיעה במערכת העיכול - מה שיגרום לשלשולים מאוד קשים, כאבי בטן והקאות. GVHD אלים קורה בשלב מוקדם יחסית של המחלה והמהלך שלו יותר מהיר - הוא בא והולך".

הגרסה הכרונית, הגרסה השנייה של המחלה, יכולה להימשך תקופה ארוכה. "המחלה הזו מופיעה אחרי שלושה חודשים עד שנה אחרי ההשתלה והיא דומה באופי שלה למחלות אוטואימוניות בהן הגוף תוקף את עצמו. במצב הזה, השתל תוקף את הגוף. המחלה הזו יכולה לפגוע בעור ולגרום למצב של סקלרודרמה (התקשות של העור), פגיעה בתנועתיות של הפרקים, פגיעה בריריות בעיניים, בפה, בכבד, בריאות ובאיברים אחרים. אנחנו מחלקים את החומרה לפי דרגת הפגיעה באיברים השונים. אם הפגיעה קשה, זו הפרעה משמעותית לאיכות החיים של החולה".

תפקוד ידיים (צילום: By Orawan Pattarawimonchai, shutterstock)
המחלה יכולה לפגוע בעור, בתנועתיות של הפרקים, בריריות בעיניים, בפה, בכבד, בריאות ובאיברים נוספים | צילום: By Orawan Pattarawimonchai, shutterstock

הדרכים החדשניות לטיפול במחלה

כיצד ניתן להילחם במחלת השתל נגד המאכסן? הטיפול הסטנדרטי הוא טיפול מונע. "המטרה אצל הרופאים המשתילים היא לתת טיפול תרופתי כדי למנוע ולא לאפשר לשתל לתקוף את הגוף", מסביר פרופ' שמעוני, "מדובר בטיפול בתרופה שמדכאת את מערכת החיסון, ציקלוספורין, או תרופה דומה בשם טקרולימוס. אם המחלה מופיעה, הטיפול הסטנדרטי הוא סטרואידים, אליהם חלק גדול מהחולים מגיבים. אם החולים לא הגיבו לטיפול בצורה מלאה, נשקול תרופות מקו שני. כאן חשוב להדגיש שעד לאחרונה אף אחת מהתרופות הללו לא קיבלה אישור מה-FDA כי לא הוכחה כיעילה".

ישנן שתי תרופות נוספות לטיפול בחולי – GVHD אשר אושרו לאחרונה לשימוש בארה"ב: "תרופה בשם ג'קאבי, שמשמשת נגד מחלה המטולוגית אחרת והוכחה אחרי מחקרים מתאימים כיעילה לטיפול ב-GVHD חריף, ותרופה נוספת בשם איברוטיניב, שניתנת לחולי לימפומה, ונחשבת ליעילה לטיפול ב-GVHD כרוני", אומר פרופ' שמעוני ומדגיש: "חשוב לציין שתרופות אלו לא נכללות בסל התרופות בארץ – אך חלק מהחולים בישראל עדיין מצליחים לקבלן מחוץ לסל".

אופציית טיפול נוספת ב-GVHD כרוני שמציין הפרופסור היא טיפול בשם פוטופרזיס. "פוטופרזיס מתבצע על ידי איסוף של תאי מערכת החיסון מהחולה. את התאים הללו מקרינים באור UV ואז מחזירים. זה משנה את מערכת החיסון ועוזר לה לנקות את תסמיני המחלה. זהו תהליך לא מסובך, אבל פולשני, שמשתמשים בו בדרך כלל בקו שני". עם זאת, העדיפות תהיה לתרופות הניתנות באמצעות כדור.

התרופות עליהן דיבר פרופ' שמעוני יעילות בכ-50 אחוז מהמקרים בהם המטופל לא הגיב לסטרואידים, אך הן עדיין מהוות סיבה לאופטימיות לקראת העתיד. "גם בהשתלות עצמן, הסיכויים להצלחה טובים הרבה יותר לעומת מה שהיה לפני 20 שנה", הוא מסכם, "GVHD הוא המחיר לעיתים של השתלה מוצלחת, סיבוך שכיח שאנחנו מחפשים להימנע ממנו, והתרופות החדשות שהוכחו כיעילות בהחלט מהוות צעד משמעותי ונכון".

בשיתוף חברת יאנסן ללא מעורבות בתכנים