בעקבות בהלת האמבה: הישראלים נטשו, אך האם הפאניקה מוצדקת?

"האמבה גמרה את כל הכנרת, לא רק את החוף הזה. לצערנו", נשמעת האנחה בחוף צמח השומם. מעולם לא ראינו את הכנרת כך. עוד לפני שמדברים על השפל המדאיג של המפלס, הדבר הראשון שמכה הוא השיממון המוחלט. אפילו בחוף מסודר עם מדשאות מטופחות, המקום נותר ריק לחלוטין מתחת לשמשיות. כששואלים כאן אם החוף היה נטוש כך בעבר, התשובה חד-משמעית: "לא. לא ככה".

על קו המים יושבת אישה מול הזריחה. "אני פשוט נהנית לשבת מול הכנרת", היא אומרת, "אני אוהבת לראות את הזריחה בכנרת". למים היא לא ממהרת להיכנס: "האמת שאני קצת חוששת עכשיו, רק רגליים בינתיים".

החשש הזה משתק אזור שלם. "הכנרת היא המנוף הכלכלי של הצפון, מסביב לכנרת פועלים המון עסקים", מסבירים בחוף. "עסקים קטנים, עסקים בינוניים, עסקים גדולים, בתי מלון. ואנחנו לא ציפינו אחרי המלחמה שאנשים לא יגיעו לפה. בחגי תשרי הכנרת הייתה ריקה. זה פשוט לא נורמלי".

"אנחנו חיים בישראל, האמבה היא מספר 50 בפחדים שלי"

להפתעתנו, אל החוף השומם בכל זאת מגיעים נעמי ואוריין ומתיישבים מול המים. "אנחנו שוחים פה, מאוד-מאוד אוהבים לשחות פה", הם אומרים. כשמזכירים להם שבגלל האמבה איש אינו נכנס כעת למים, הם לא מתרגשים: "אז תחכה עוד כמה דקות ואנחנו ניכנס".

כיצד הם אינם חוששים? מבחינתם, עצם השאלה מנותקת מהמציאות הישראלית. "ממה, מאמבה? אנחנו חיים פה בישראל, זה הדבר האחרון שידאיג אותנו", אומר אוריין, ומדרג את האיום: "מספר 50 בפחדים שלי".

לצד השלווה שהוא מפגין, העזובה מסביב מכאיבה לו. "כואב בלב. אנשים הקימו עסקים פה", הוא אומר. אף שהיה יכול ליהנות מהחוף השקט לעצמו, המצב הכלכלי באזור מטריד אותו: "אתה רוצה לראות פה חיים, אתה רוצה לראות את הטבריינים עובדים, אתה רוצה לראות את האנשים בבתי קפה מתפרנסים, כי זה יותר חשוב מהלבד שלי או מהלבד של מישהו אחר. צריך פה שיהיו חיים".

מפיראנות ותנינים ועד יצור בלתי נראה

כבר היו בעבר בהלות שונות ומשונות שהבריחו מתרחצים מהאגם הלאומי. פעם התעוררה חרדה שמישהו שחרר פיראנות טורפות למים. "פעם ראשונה שאני רואה דג כזה בכנרת. תראה איזה שיניים יש לו", נשמע אז אחד הדייגים בתיעוד מהאגם. בהמשך נפוצה שמועה על תנין ששוחה בכנרת - סרטון אחד ברשת יצר בהלה בטבריה, כשרבים סברו שמדובר בתנין.

לפני ארבעה חודשים אירעה מתקפה של תנים מוכי כלבת. "אנשים ברחו, אנשים פחדו, אנשים התחבאו", משחזרים באזור, "זה היה מפחיד".

כל האירועים הללו חלפו והמתרחצים שבו לחופים. אלא שכעת המכה הקשה מגיעה דווקא מייצור שתמיד חי בתוך המים - אך הוא כה זעיר שלא ניתן לראותו בעין, וכה נדיר שאפילו המומחים מתקשים לאתר אותו.

המכון לחקר הכנרת שוכן באתר ספיר, סמוך למשאבות העצומות שיונקות את מי הכנרת ודוחפות אותם 250 מטר מעלה אל המוביל הארצי. כבר 55 שנה שמדעני המכון דוגמים מדי שבוע את מי האגם בכל העומקים כדי לעקוב אחר איכות המים.

במעבדה מציגים דגימה שנלקחה מעומק חמישה מטרים. "יש לנו פה קלוסטריום מהכרופיטה, יש פה מוגושיה. זה דינופלגלט", מפרטים החוקרים מול המיקרוסקופ. ומה לגבי האמבה - האם ניתן לראות אותה כאן? "לא, כי אין פה, בדגימה הזאת".

המדענים מרגיעים, בחופים מסרבים לשלטים

ילד בן 9 חלה ונפטר לאחר שכפי הנראה נדבק בחוף כורסי שבכנרת. אנשי המכון מיהרו ליטול דגימות מהמים בחוף, אך כשהביטו במיקרוסקופ התוצאה הייתה זהה: "לא רואים".

מנהל המכון לחקר הכנרת מבקש להציג את הדברים בפרספקטיבה מדעית. "אני אפילו אגיד דבר יותר קיצוני. אין משבר, אין אירוע אמבה, יש טרגדיה של ילד שנדבק פה ונפטר", הוא מבהיר. "אבל כשאנחנו כמדענים מסתכלים על המערכת, אנחנו אומרים: ראשית, האם זה זיהום? זה לא זיהום, זאת חיה טבעית. בודקים אצלנו וכן, מדי פעם אנחנו מתריעים על חיידקים מביוב - זה זיהום מכיוון שזה חיצוני למערכת, זה לא חיה טבעית, E.coli. ושנית, יש לנו כלים כמותיים, לנו ולמשרד הבריאות ולגופים אחרים, אנחנו יכולים להצביע גם על הרמה, אנחנו בעלייה, אנחנו בירידה".

מדוע אם כן לא ניתן לקבוע אם חלה עלייה בכמות האמבות המסוכנות במים? "חיה מאוד-מאוד נדירה", הוא משיב. "אם אני אעשה פה אלף דגימות ואני לא מזהה, זה לא אומר שאין. ואם אני אעשה אלף דגימות ואגלה שיש, זה לא אומר שיש כמות חריגה".

באשר לשאלה אם המים בטוחים כעת לרחצה, מנהל המכון מפנה להגדרות הרשמיות: "המים בטוחים לרחצה לפי הנחיות משרד הבריאות. משרד הבריאות לא הוציא הנחיות לא לשחות פה, לא אסר ולא הנחה לא לשחות, משרד הבריאות הוציא הנחיות בסך הכול על איך להישמר יותר".

אף שהרחצה לא נאסרה, קשה למצוא הורה שיקרא את ההנחיות ויאפשר לילדו להיכנס למים. בתוך כך, משרד הבריאות הנחה להציב בכל חופי הכנרת שילוט המתריע על סכנת ההידבקות באמבה, אולם איגוד ערים כנרת, המנהל 17 חופים, מסרב להציב את השלטים.

"לשים שילוט בכנרת ולגמור את הכנרת הזאת לגמרי, זה הדבר הכי לא נכון לעשות", אומרים באיגוד. "אמבה יש בכל מים עומדים. בכל מאגר מים, מאתיים מאגרי מים במדינת ישראל, אי אפשר לסמן את הכנרת". דובר האיגוד מבהיר כי הוא ומשפחתו אינם חוששים להיכנס למים: "אני נכנס לכנרת ואני ממליץ גם לכל החברים שלי. הסיכוי שלך למות בתאונת דרכים הרבה יותר גדול".

הסכנה האמיתית: דוהרים לקו השחור

בעבר עקב הציבור הישראלי באדיקות אחר מפלס הכנרת, אך הקמת מתקני ההתפלה דחקה את הנושא מסדר היום. אלא שאז הגיע משבר האצות שהשבית את המתקנים, והוביל לחידוש השאיבה המוגברת מהכנרת.

"יש התפלה. אם זה לא עובד, משתמשים במאגרים הטבעיים", מסבירים במכון לחקר הכנרת. "גם האקוויפרים וגם פה בכנרת המצב לא היה טוב עוד לפני המשבר, וכדי להחזיק את אספקת המים השוטפת אתה אוכל את המשאבים הטבעיים ואף מסכן אותם".

כיום נמצא המפלס כ-70 ס"מ מתחת לקו האדום התחתון - נתון שמדאיג את מומחי המים הרבה יותר מהאמבה. "פה אנחנו כבר מדברים על מי השתייה", מתריעים במכון. "אנחנו בעיקרון דוהרים לכיוון הקו השחור, זה קו אזהרה ממש לא טוב. הערעור של המצב, כלומר של התנאים הפיזיקליים, של כמות המים והמפלס, מפחיד אותנו, אנשי המכון לחקר הכנרת ורשות המים".

לדברי המדענים, ערעור המערכת האקולוגית עלול להוביל לסכנות ממשיות. "למשל, אני אזכיר את הכחוליות, ציאנובקטריה, הן בקבוצת האצות", מסביר מנהל המכון, ומציין כי חלק מהן "מפרישים רעלים למים. אנחנו קוראים לזה רעלן. ככל שאתה נמצא יותר נמוך וככל שאתה יורד יותר תלול, ואחר כך אפילו גם מתמלא בחזרה, אתה באזור סכנה יותר גבוה. מתי בדיוק תקרה קטסטרופה מסוימת אף אחד לא יודע, לא פה ולא בעולם המדעי בכלל".

ניסים וניהול סיכונים

כשגם הכנרת עצמה מאותתת על מצוקה, מתחדדת השאלה היכן עוד ניתן למצוא מפלט רגוע בישראל. "ממש מצער לראות את הכנרת בתקופה כזאת ככה", אומרת נעמי על החוף, ומספרת עד כמה האגם מרגיע אותה: "חייבים לתפוס את התרפיה הזאת, לברוח מכל השיגעון הזה שמתחולל פה. אם לא נתפוס את המרגוע הזה בשבילנו אז אבדנו".

אוריין שותף לתחושה: "הכנרת היא מעבר לסתם אגם. אפילו בהודו כל מיני סאדהואים שבחיים הרגל שלהם לא דרכה פה בישראל, הם לא היו פה, אבל הכנרת, יש להם את זה, 'The Hoo Hoo Lake' הם קוראים לו שם. יש פה כל מיני קסמים גם שקורים סביב הכנרת. הקסם האחרון היה כשישו הלך על המים".

ואכן, אותם המים שמרחיקים כעת את הישראלים מהחופים מעוררים התרוממות רוח בקרב הצליינים, שמתחילים לשוב בחודשים האחרונים אל אתר הטבילה הסמוך לסכר דגניה. "זה על-טבעי", מתרגשים המבקרים במקום.

אלא שהטבלת צליינים במים שנקשרו בחשש לאמבה קטלנית כרוכה באחריות כבדה. באתר הטבילה מרגיעים: "אנחנו פועלים לפי הנחיות משרד הבריאות וממילא הם סותמים להם את האף כשהם טובלים".

האורחות הנוצריות כלל לא שמעו על האמבה, אך ספק אם המידע הזה היה משנה את החלטתן. תיירת שאינה חוששת להגיע לישראל בתקופה הזאת, ודאי לא תירתע מהמים שבהם על פי האמונה הוטבל ישו. "אני אף פעם לא הרגשתי כל כך בטוחה בשום מקום אחר בעולם", אומרת אחת הצלייניות.

החיים בישראל מחייבים ניהול סיכונים יום-יומי, ובסופו של דבר כל אחד עושה את הבחירה שלו. מול האגם השקט, יש את אלו שבוחרים לשמור על אופטימיות.