בעקבות מותה של האישה מכלבת: הדרישה לשינוי המדיניות – והכשלים שנחשפו
יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל קורא לגבש תוכנית לאומית למניעת כלבת, הכוללת חיסונים יזומים, הסרת חסמים כלכליים והקמת מערכת מידע משותפת • לדבריו, התחקיר על מותה של האישה בת ה-30 מעלה שאלות קשות: הכלבה שפיתחה תסמינים ומתה לא נבדקה לכלבת • "המטרה אינה לחפש אשמים, אלא לזהות איפה השרשרת נקטעה"


מותה של האישה בת ה-30 שנדבקה בכלבת מעורר שאלות קשות בנוגע להתנהלות הרשויות ולמערך המניעה בישראל. ד"ר מיכאל אטינגר, יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל, קורא לשינוי מדיניות מקיף ומזהיר כי ללא טיפול מערכתי, מקרים דומים עלולים להתרחש שוב. לדבריו, התחקיר על האירוע הקטלני מצביע על שורה של סימני אזהרה שלא הובילו לבדיקת הכלבה החשודה, אף שמתה לאחר שפיתחה תסמינים נוירולוגים.

"הכלבה פיתחה עווית ומתה – אך לא עלה חשד לכלבת"
אחת השאלות המרכזיות שעולות בעקבות האירוע נוגעת לנסיבות מותה של הכלבה, שלפי החקירה האפידמיולוגית הייתה מקור החשיפה של האישה לנגיף. הכלבה, כבת שישה חודשים, נמצאה בחודש אוגוסט בשולי הכביש בכפר רות, נאספה מהמקום ומתה כעבור כמה ימים.
לדברי ד"ר אטינגר, לא בטוח שהיא המקור להדבקה. "הכלבה היא מקור ההדבקה החשוד והסביר מבחינה אפידמיולוגית, אבל לא הוכח שהיא המקור, היות והועברה לכילוי מיד אחרי המוות", הוא אומר. "לכן, יש להמשיך לאסוף נתונים אפידמיולוגיים לגבי מגע עם בעלי חיים ובני אדם".
לדבריו, התחקיר על האירוע הקטלני מעלה שלוש נקודות מרכזיות שמחייבות בדיקה:
- סימני הסיכון המוקדמים: הכלבה לא הייתה מחוסנת בחיסון תקף, הייתה בעלת היסטוריה של שוטטות והגיעה מאזור שבו כבר תועדו מקרי כלבת.
- התסמינים שלא עוררו חשד: למוחרת העיקור פיתחה הכלבה חולשה, קשיי הליכה, חוסר קואורדינציה ועווית – ומתה. למרות זאת, לא עלה חשד לכלבת, והתסמינים יוחסו לתגובה לחומרי ההרדמה.
- הבדיקה שלא בוצעה: גופת הכלבה נשלחה לכילוי מבלי שנבדקה לכלבת. כתוצאה מכך, אין כיום בדיקה חיובית של הכלבה ולא ניתן לבצע בקלות התאמה מולקולרית בין הנגיף שאובחן באישה לבין הנגיף שאולי נשאה הכלבה.
אטינגר מדגיש כי אין לקבוע מסקנות סופיות לפני השלמת הבירור, וכי מדובר בכשלים אפשריים שיש לבדוק לעומק. לדבריו, הבדיקה צריכה לכלול גם את התנהלות הבעלים, הרשויות, מערך הרישוי והחיסון והמערכת הרפואית שטיפלה באישה לפני שאובחנה.
הדרישה: חיסונים מדלת לדלת ומאגר מידע ארצי
בעקבות האירוע קורא יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינרים לגבש תוכנית לאומית חדשה, שתעביר את ההתמודדות עם הכלבת ממדיניות של תגובה לאחר גילוי מקרה למדיניות של מניעה פעילה.
אלה הצעדים המרכזיים שהוא מציע:
- הסרת חסמים כלכליים: הפרדה בין חיסון הכלבת לבין גביית אגרת הרישוי, כדי למנוע מצב שבו עלות הרישוי מרתיעה בעלי כלבים מלחסן אותם.
- מבצעי חיסון יזומים: מעבר מבית לבית ביישובים שבהם אותרה כלבת, איתור כלבים שאינם מחוסנים או משובבים, וחיזוק החיסון האוראלי בחיות בר.
- חיסון אנשי מקצוע: חיוב רופאים וטרינרים וצוותים רפואיים המצויים בסיכון לחשיפה להתחסן במסגרת חיסון תעסוקתי.
- מערכת מידע לאומית: הקמת מאגר משותף למשרדי הממשלה, לרשויות ולמעבדה לכלבת, שירכז נתוני חיסונים, חשיפות, בעלי חיים משוטטים ותוצאות מעבדה. המערכת תשלב גם כלי בינה מלאכותית לזיהוי מוקדם של מוקדי סיכון.
- הגברת הפיקוח והאכיפה: חיזוק הטיפול בכלבים משוטטים, הרחבת פעולות העיקור, הסירוס והשיבוב והקצאת תקציב קבוע לנושא.
- שינוי נוהלי הבדיקה: קביעת חובה לקבל החלטה מקצועית מתועדת בנוגע לבדיקת כלבת לפני כילוי גופה של בעל חיים משוטט שפיתח תסמינים נוירולוגים או מת בפתאומיות.
בנוסף, אטינגר מציע להקים ועדה בין-משרדית קבועה, בעלת סמכויות תקציביות, שתפעל לפי גישת "בריאות אחת" ותתאם בין הגופים האחראים לבריאות בני האדם ובעלי החיים.

"הבעיה מתחילה כשכל גוף מחזיק רק חלק מהמידע"
אטינגר מסביר כי האחריות לזיהוי בעל חיים החשוד בכלבת מתחילה כבר אצל הגורם הראשון שנתקל בו. לפי פקודת מחלות בעלי החיים, מי שמחזיק בבעל חיים נגוע או חשוד כנגוע מחויב לדווח על כך בהקדם לגורם המתאים. גם רופא וטרינר שנודע לו על בעל חיים חשוד, על התפשטות מחלה או על תמותה חשודה, מחויב לדווח מיד לרופא הווטרינר הממשלתי הקרוב.
בהמשך, האחריות מתחלקת בין כמה גופים: הרופא הווטרינר הרשותי מטפל באיתור בעלי חיים, בחיסונים ובפיקוח המקומי; השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות אחראים לטיפול באירוע בבעלי החיים; ומשרד הבריאות אחראי לחקירה האפידמיולוגית בבני אדם ולהחלטה על טיפול מונע. כאשר מעורבות חיות בר, נכנסת לתמונה גם רשות הטבע והגנים.
לדברי אטינגר, החלוקה הזו מחייבת תיאום הדוק. כאשר המידע אינו עובר בין הגורמים, עלולים להתפספס סימני אזהרה וחשיפות אפשריות לנגיף. לכן הוא דורש מערכת אחת שתאפשר לכל הגופים לקבל תמונת מצב משותפת בזמן אמת.
"כלבת אינה מחלה שסולחת על איחור"
בהתייחסו לשאלה כיצד גם בשנת 2026 בני אדם עדיין מתים מכלבת, הסביר אטינגר כי לאחר הופעת התסמינים הקליניים המחלה כמעט תמיד קטלנית, אך טיפול מתאים לאחר חשיפה ולפני הופעתם יכול למנוע אותה.

לדבריו, כמעט כל מקרה של הידבקות אנושית מחייב לבדוק היכן נקטעה שרשרת המניעה: האם החשיפה לא זוהתה, האם בעל החיים לא נבדק, האם הדיווח התעכב או האם מידע חיוני לא הועבר בין הגורמים.
אטינגר מזהיר כי ללא שינוי במדיניות עלולים להתרחש מקרים נוספים שבהם בעלי חיים נגועים לא יזוהו בזמן, בני אדם ייחשפו לנגיף ויידרשו לקבל טיפול מונע. עם זאת, הוא מדגיש כי אין סיבה ליצור תחושה שכל אדם נמצא בסכנה מיידית. הסיכון קיים בעיקר במגע בלתי מוגן עם בעל חיים נגוע, ובפרט בעקבות נשיכה, שריטה או מגע של רוק עם פצע פתוח או ריריות.
"האירוע הזה חייב להיות נקודת מפנה", סיכם. "כלבת ניתנת למניעה, ולכן מוות מכלבת הוא לא רק טרגדיה רפואית, הוא גם אירוע שמחייב לבדוק אם מערכת המניעה עבדה כפי שהייתה צריכה לעבוד. המטרה אינה לחפש אשמים, אלא לזהות איפה השרשרת נקטעה ולתקן אותה לפני המקרה הבא".
