שרירים גדולים, ספירת זרע אפסית: המחיר של טסטוסטרון בלי פיקוח

הזרקת טסטוסטרון הפכה בשנים האחרונות לכלי נפוץ בקרב מתאמנים שמבקשים להגדיל מסת שריר ולשפר ביצועים. אלא שלצד הגוף השרירי, עלול להגיע מחיר כבד: דיכוי הייצור הטבעי של הטסטוסטרון, פגיעה בפוריות ולעיתים אפילו ספירת זרע נמוכה.

"המוח, או ליתר דיוק חלקים מסוימים במוח בשם היפותלמוס ובלוטת יותרת המוח, פועלים כמו תרמוסטט מתוחכם, שמודד את רמת הטסטוסטרון בדם", מסביר ד"ר יואל טולדנו, מומחה לאנדוקרינולוגיה. "כשרמתו יורדת, הוא שולח פקודות הורמונליות ל'מפעל הייצור' באשכים כדי להפריש טסטוסטרון". אלא שכאשר ההורמון מגיע מבחוץ, "המוח מזהה עודף קיצוני, 'נבהל', ומכבה לחלוטין את הגירוי לאשכים".

לדבריו, בשימוש ממושך ההשלכות עלולות להיות משמעותיות: "כש'מפעל הייצור' באשכים מושבת לאורך זמן, קווי הייצור נסגרים. הכוונה לפגיעה גם בהפרשת ההורמון טסטוסטרון וגם בפגיעה בייצור תאי זרע. האשכים אינם מקבלים אותות לפעול, ולכן הגודל שלהם ממש מתכווץ - מה שנקרא אטרופיה של האשכים". ככל שהשימוש ארוך יותר והמינונים גבוהים יותר, הוא אומר, "הדיכוי עלול להפוך לכרוני ואף בלתי הפיך".

"השרירים גדלים - והזרע נעלם"

ד"ר אוהד שושני, מומחה לאורולוגיה ולפוריות הגבר, מסביר את הקשר הישיר בין הטסטוסטרון החיצוני לפגיעה בייצור הזרע. "המוח עובד כמו מערכת בקרה חכמה. כשאדם מזריק טסטוסטרון מבחוץ, המוח מזהה עודף ועוצר את הייצור הטבעי. הפקודה ששולחת את האשכים לייצר טסטוסטרון פשוט נכבית", הוא אומר.

והפגיעה אינה מסתיימת בטסטוסטרון: "ייצור זרע תקין באשכים דורש ריכוז טסטוסטרון טבעי עצום, פי 50 עד 100 יותר מהרמה בדם. ברגע שהייצור הפנימי צונח, ייצור הזרע נפגע אנושות". לדבריו, מחקרים שבחנו טסטוסטרון כאמצעי מניעה לגברים מצאו ירידה משמעותית בייצור הזרע אצל רוב הנבדקים. "הם מצאו אצל 95% עד 98% מהנבדקים ירידה חדה בזרע ועד 70% הגיעו לאפס מוחלט".

לא רק הפוריות

השימוש בטסטוסטרון ובסטרואידים אנאבוליים ללא פיקוח רפואי עלול לפגוע גם במערכות נוספות. "בחדרי הכושר מאוד מקובל שימוש לא חוקי, דהיינו שלא על פי הנחיות רפואיות, בטסטוסטרון או בנגזרות הורמונליות דומות ממשפחת הסטרואידים האנאבוליים. לטיפול כזה יש לא מעט סיבוכים, ובתחילה הסיבוכים הם ללא תסמינים - קיים 'מחיר שקט' שלא מרגישים אותו מול המראה או באימון", אומר ד"ר טולדנו.

לדבריו, טסטוסטרון עלול לעודד ייצור יתר של כדוריות דם אדומות: "הדם נהיה צמיג כמו סירופ, מה שמקפיץ דרמטית את הסיכון לפקקת ורידים, תסחיפי ריאה ושבץ מוחי". גם הלב עלול להיפגע: "שריר לב מעובה מאבד מגמישותו, פוגע ביכולת השאיבה ויוצר קרקע פורייה להפרעות קצב קטלניות ואי-ספיקת לב". בנוסף עלולות להופיע פגיעה בכבד, שינויים במצב הרוח, חרדה, התפרצויות זעם ודיכאון.

גם "מינון מתון" עלול לדכא את הגוף

בעולם הכושר קיימת לעיתים תפיסה שלפיה יש מינון "מתון" שאינו מסוכן. ד"ר טולדנו מזהיר מפניה: "בקבוצות הכושר, 'סבב מתון' של מתחילים כולל לרוב 250 עד 500 מ"ג טסטוסטרון בשבוע. גבר בריא מייצר כ-5 עד 7 מ"ג ליום, סביב 40–50 מ"ג בשבוע. כלומר, מה שמכונה 'מתון' הוא פי 5 עד פי 10 מהרמה הפיזיולוגית התקינה".
לדבריו, "אפילו במינון פיזיולוגי נמוך, שעשוי להיחשב כטיפול חלופי לטסטוסטרון, פעמים רבות המוח מזהה נוכחות הורמון ומכבה את הייצור העצמי".

האם הפוריות חוזרת?

במקרים רבים כן, אך ההתאוששות עלולה להימשך זמן רב. "אצל רוב הגברים הזרע חוזר בסופו של דבר, אבל זה לוקח המון זמן", אומר ד"ר שושני. לדבריו, "חצי שנה אחרי הפסקת השימוש רק 67% מהגברים מתאוששים. אחרי שנה הנתון עולה ל-90%, ורק אחרי שנתיים כמעט כולם חוזרים לעצמם".

אבל לא אצל כולם: "יש קבוצה שלא מצליחה להשתקם ונשארת עם ספירת זרע אפסית לתמיד". ולמי שרוצה ילדים, הזמן משמעותי. "ברגע שהנזק כבר קרה והזרע נעלם חייבים להפסיק להזריק. רק אחרי הפסקת החומרים אפשר לתת לגוף להתאושש לבד או לדחוף את המערכת בעזרת תרופות. אי אפשר להמשיך לדכא את המערכת ובו זמנית לצפות שתייצר חיים".