N12
פרסומת

תרופה ניסיונית לצליאק מציגה תוצאות מעודדות בניסויים על חולים

בניסוי קליני פותח טיפול שחוסם קולטן המעורב בתגובה הדלקתית שגורמת למחלה – והתוצאות נראות מבטיחות

תמיר ירושלמי
מכון דוידסון לחינוך מדעי
פורסם:
כיכר לחם
צילום: shutterstock
הקישור הועתק

כאחוז מאוכלוסיית העולם, עשרות מיליוני בני אדם, חיים עם צליאק – מחלת מעיים אוטואימונית שנובעת מרגישות לגלוטן, חלבון המצוי בדגנים כמו חיטה ושעורה. על החולים בה להימנע לחלוטין מצריכתו למשך כל ימיהם. מי שמכירים מקרוב את המחלה יודעים שחלק מהאתגר היומיומי שהיא מציבה בפני הסובלים ממנה הוא החשש המתמיד מפני “זיהום משני” – מצב שבו מוצר מזון שלא אמור להכיל גלוטן בא במגע עם גלוטן ממקור אחר, כמו פירור שנשאר על קרש חיתוך במסעדה, אבקת מרק תמימה או שרידי גלוטן בוויטמינים. מספר חולי הצליאק נמצא במגמת עלייה עקבית וחדה של כחמישה עד שבעה אחוזים בשנה. למה זה קורה בעצם? הגורם לעלייה הוא שילוב בין שני כוחות מקבילים. הראשון הוא עלייה באבחון ובמודעות: אם בעבר צליאק נתפסה כמחלת ילדות נדירה וקיצונית, שמתגלה רק כשפעוט סובל מתת-תזונה חריפה ומבטן נפוחה, כיום, עם פיתוחן של בדיקות דם סרולוגיות פשוטות ורגישות, הפך האבחון נגיש ומהיר יותר. בעזרת הבדיקות החדשות התגלו חולים “שקטים” רבים – מבוגרים שהסתובבו שנים עם עייפות כרונית, אנמיה עקשנית מחוסר ברזל, אוסטאופורוזיס מוקדם או בעיות פריון, מבלי שאיש חשד באשם שעל בצלחת.

הכתבה פורסמה במקור באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי

הגורם השני לעלייה בשכיחות צליאק הוא עלייה ביולוגית אמיתית: מחקרים שהשוו דגימות דם מוקפאות מלפני עשרות שנים לאוכלוסיות בנות-ימינו מצביעים על עלייה ממשית בשכיחות התגובה החיסונית לגלוטן. הסיבות לכך עדיין נחקרות, וההערכה היא שמדובר בהשפעה מצטברת של גורמים סביבתיים בעולם המודרני: שינויים בהרכב המיקרואורגניזמים במעי (המיקרוביום) בעקבות שימוש באנטיביוטיקה, השפעות אפשריות של לידות בניתוח קיסרי ומעבר לתזונה מערבית מתועשת. לצד אלה נבחנת גם השפעת תיעוש האפייה, כאשר קיצור זמני התפיחה המסורתיים ותוספת גלוטן מבודד למוצרי מזון הגדילו את עומס החשיפה לגלוטן במערכת העיכול.

למרות השכיחות הבלתי מבוטלת, והעולה, של המחלה, ארגז הכלים הרפואי נותר עד כה ריק לחלוטין. אין בנמצא אף תרופה מאושרת לצליאק, והדרך היחידה לחיות עם המחלה היא לנהל דיאטה מחמירה לאורך כל החיים. כאן נכנסת לתמונה תרופה ניסיונית, שהציגה תוצאות מעודדות בניסויים על חולים.

שדה הקרב של המעי הדק

כדי להבין את פריצת הדרך, הבה נתבונן במנגנון של המחלה. צליאק היא מחלה אוטואימונית – מחלה שבה מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו – עם טריגר סביבתי ברור: חלבוני הגלוטן, המצויים בחיטה, שעורה ושיפון. אצל אנשים עם נטייה גנטית לכך, פירוק חלקי של הגלוטן גורר תגובת שרשרת חיסונית ברירית המעי הדק.

מה שמתניע את הנזק הוא חומר איתות מעודד דלקת בשם IL-15. תאי האפיתל המרפדים את דופן המעי מייצרים ומציגים על פני השטח שלהם את החומר הזה, ברגע שהם מזהים פירוק חלקי של גלוטן. הוא פועל כקריאת אזעקה ומזעיק תאים תוקפניים של מערכת החיסון מסוג לימפוציטים, שנמצאים ברקמה. במקום לתקוף פולשים, התאים הללו מתחילים לתקוף בטעות את דופנות המעי עצמו, ומשמידים את הסיסים – אותן בליטות מיקרוסקופיות שמרחיבות את שטח הפנים של המעי ואחראיות על ספיגת המזון. במקביל לשחיקת הסיסים, הגומחות שבבסיסם (הקריפטות) מעמיקות לתוך דופן המעי בניסיון לפצות על אובדן הרקמה, ונראה ייצור מוגבר של תאי גזע וגם התגייסות של תאי דם לבנים כחלק מהתגובה החיסונית. כתוצאה מכך פני השטח של המעי הופכים לחלקים ושטוחים. כל זה מוביל לאנמיה, כאבי בטן, שלשולים, עייפות כרונית ואף לפגיעה בצפיפות העצם ולעיכוב גדילה אצל ילדים.

פרסומת

לבלום את האות הדלקתי

כדי שתאי מערכת החיסון יקבלו את אות האזעקה ויפתחו במתקפה, הם נעזרים בקולטן בשם CD122 – מעין חיישן חלבוני שיושב על מעטפת התא ומתפקד כמו מתג שמופעל ברגע שמולקולת האות נקשרת אליו. התרופה החדשה, FB102, שפיתחה חברת הביוטק argenx, היא נוגדן שתוכנן להתביית בדיוק על אותו קולטן ולחסום אותו. ברגע שהמתג חסום, תאי החיסון אינם קולטים את החומר IL-15 וכך בולמים את פקודת ההפעלה, תהליך ההרס של הלימפוציטים נבלם, והסיסים במעי נותרים מוגנים.

בניסוי הקליני, שהראה תוצאות מרשימות בשלב השני שלו, השתתפו 126 חולי צליאק שהקפידו על תזונה נטולת גלוטן ולא היו להם תסמינים. כדי להעמיד את התרופה במבחן אמיתי, החוקרים ביקשו מהמשתתפים את מה שחולי צליאק חוששים ממנו – לקחת על עצמם אתגר גלוטן, תהליך שבו מי שכבר נמנעים מגלוטן חוזרים לצרוך אותו בפיקוח רפואי. המשתתפים חולקו אקראית לקבלת עירויים של FB102 או פלצבו, ובמקביל נחשפו למזון המכיל גלוטן במשך שמונה שבועות.

התוצאות

בדיקות ביופסיה שנערכו לאחר 78 ימים מקבלת העירוי הראו הבדל מובהק סטטיסטית במדד היעד המרכזי: היחס בין גובה הסיסים לעומק הקריפטות. בעוד בקבוצת הפלצבו הגלוטן גרם להשטחה מוכרת של רירית המעי, אצל המטופלים שקיבלו FB102 המעי שמר על המבנה האנטומי התקין שלו. בנוסף לכך, נרשמה ירידה בצפיפות הלימפוציטים הדלקתיים והפחתה בתסמינים המדווחים, ללא סימני בטיחות חריגים. ה-FDA, מִנהל המזון והתרופות האמריקאי, כבר העניק לטיפול מעמד של “מסלול מהיר” (Fast Track), שנועד להאיץ את הפיתוח החדש.

פרסומת

חשוב להבהיר ש-FB102 אינה בבחינת היתר לחולי צליאק לאכול פיצה וקרואסונים ללא הגבלה. עם זאת, התוצאות מספקות הוכחה קלינית מוצקה לכך שחסימת CD122 אכן מגינה על רקמת המעי מנזקי הגלוטן, וחשוב לא פחות – עושה זאת ללא תופעות לוואי חמורות בשלב הזה של הניסוי. החברה כבר הודיעה על כוונתה להתקדם לשלב השלישי של הניסוי הקליני. אם היעילות תישמר ותפותח תרופה של ממש, ייתכן שחולי צליאק יזכו סוף סוף לרשת ביטחון רפואית מפני טעויות תמימות במסעדה.