כאבי תופת, שחזורי עור ונמקים: בעקבות המקרה של אודטה מומחים מזהירים מסכנת הכוויות הכימיות

"הרגשתי להביור", סיפרה השבוע אשת הטלוויזיה אודטה על הרגע הנוראי שבו חומצה גופרית נשפכה על גופה. התאונה התרחשה לפני כמה חודשים, בזמן שעזרה לבת דודתה לסדר את חומרי הניקוי בביתה. היא הורידה בקבוק שנראה סגור ממדף בגובה ראשה, ולא ידעה שהפקק שלו לא היה מוברג כראוי. בעת הטייתו, הפקק נפל - והחומר נשפך עליה. אודטה זינקה למקלחת ושטפה את גופה במשך כחצי שעה, בזמן שבגדיה התפוררו ונשרו ממנה.

לאחר טיפול ראשוני בשערי צדק, היא אושפזה במשך כחודש באיכילוב, שם עברה ניתוח להסרת הרקמות שנפגעו ואף נזקקה להשתלות עור בידיים. "הגעתי לעירויי מורפיום ועדיין כאב לי", כתבה בפוסט ותיארה זאת כ"חודש של ייסורים מהגיהינום". חודשים לאחר התאונה היא עדיין מתמודדת עם כאבים, מגבלות בתנועה ופיזיותרפיה יום-יומית.

כוויות כימיות שכיחות פחות מכוויות שנגרמות ממים רותחים, שמן או אש, אך הרופאים מסבירים כי הן עלולות להיות מתעתעות וקשות להערכה. חומרי ניקוי, פותחי סתימות, דבק לציפורניים ובטון יכולים להמשיך לפגוע ברקמה כל עוד לא הוסרו מהגוף, והכווייה עשויה להעמיק גם במהלך 24 השעות שלאחר החשיפה.

במרכז הרפואי בהדסה שבו פועל בנק העור הישראלי הגדול והוותיק בארץ, יש מאגר רקמות עור אנושי לטיפול שוטף ולשעת חירום, ושם מטפלים מדי שנה בעשרות נפגעים מכוויות כימיות.

"החומר הכימי ספג וממשיך לגרום נזק כל עוד הוא נמצא על הגוף"

ד"ר סתיו סרנה-כאהן, מומחה בכירורגיה פלסטית ומנהל יחידת הכוויות בבית החולים, מסביר כי לכוויות האלה יש השפעה שונה לעומת כוויות שנגרמות מחום. "כשמים רותחים נשפכים על הגוף, הם מתקררים מיד ומפסיקים לגרום נזק - כשאש בוערת ומכבים אותה, היא מפסיקה לפגוע. חומר כימי, לעומת זאת, נשאר פעיל, נספג וממשיך לגרום נזק כל עוד הוא נמצא על הגוף".

אחד המקרים המורכבים שבהם טיפל ד"ר סרנה-כאהן היה של אישה שעברה בעבר שחזור שד בעקבות סרטן. בזמן שניקתה את ביתה היא נחשפה לסודה קאוסטית שנותרה על השיש. בשל הירידה בתחושה באזור המשוחזר בשד, היא לא הרגישה שהחומר בא במגע עם גופה ולא שטפה אותו במשך זמן ממושך. "היא הגיעה עם כווייה בדרגה שלישית, סבלה פגיעה מאוד קשה בעור. החומר הגיע עד לשתל ופגע בשחזור", מספר ד"ר סרנה כאהן.

הוא מציין כי האישה נזקקה לניתוח מורכב להסרת הרקמות המתות ולהחלפת השתל. "הצוות נדרש לשחזר מחדש את האזור, כדי לשמור ככל האפשר על צורת השד ולא להסתפק בכיסוי הפצע באמצעות שתל עור".

במקרה אחר טופל בהדסה תינוק קטן ששתה סודה קאוסטית ונכווה בפניו. הוא אושפז בבית החולים, אך למרבה המזל הפגיעה הפנימית הייתה מינימלית, והכוויות בפניו טופלו באופן מקומי. לדברי הד"ר, ילדים קטנים נפגעים לעתים מחומרי ניקוי שנשמרים בארון נגיש או מועברים לבקבוק שאינו מיועד לכך, ללא פקק בטיחות.

הד"ר מספר גם על צעירה בשנות ה-20 לחייה, בעלת היסטוריה של פגיעה עצמית, שריססה דאודורנט מטווח קרוב מאוד על בית השחי ועל אזור המפשעה, ככל הנראה במטרה לגרום לעצמה לכוויות. "היא הרגישה את הצריבה בבית השחי ולכן המשיכה. היא סבלה מכוויות קשות ואושפזה, והפגיעה בבית השחי חייבה ניתוח והשתלת עור".

לדברי ד"ר סרנה-כאהן, כווייה כימית עלולה להיראות כבר בתחילה עמוקה מאוד, ולעתים העור נעשה כהה ואף שחור בשל מות הרקמה. במקרים כאלה נדרשת הטריה - הסרת הרקמה המתה עד להגעה לרקמה בריאה, חיונית ומדממת. בהתאם לעומק הפגיעה, הטיפול יכול להתחיל בניקוי מקומי ולהגיע לניתוח ולהשתלת עור.

הוא מסביר כי הטיפול הראשוני נועד בראש ובראשונה לעצור את המשך החשיפה. "צריך לשטוף את האזור בהרבה מים זורמים, לפחות 20 דקות, וככל ששוטפים יותר כך מדללים את החומר ואת ההשפעה שלו", אומר ד"ר סרנה כאהן. לדבריו, במיון בהדסה קיימת מקלחת ייעודית, שבה ממשיכים לעתים את השטיפה גם לאחר שהמטופל כבר שטף את עצמו בבית.

"אסור לנסות להיות מדען ולנסות לנטרל את החומציות. אחרי השטיפה צריך להגיע מהר ככל האפשר למקום שיודע לטפל בכוויות"

הד"ר מזהיר בעיקר מפני ניסיונות לטפל בכווייה באמצעות חומרים ביתיים אחרים. "אנשים חושבים שאם נשפכה עליהם חומצה, אפשר לשים עליה חלב או מלפפון, אבל בפועל זה רק עלול להחמיר את הפגיעה", הוא אומר. גם ניסיון לנטרל חומצה באמצעות חומר בסיסי עלול ליצור תגובה כימית שתגרום נזק נוסף. "אסור לנסות להיות מדען ולנסות לנטרל את החומציות. אחרי השטיפה צריך להגיע מהר ככל האפשר למקום שיודע לטפל בכוויות".

אגב, הפגיעות אינן מוגבלות לחומרי ניקוי בבית. ד"ר לאוניד קוגן, מייסד ומנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית וכוויות במרכז הרפואי לגליל, מספר כי רק לפני כמה ימים שוחרר מהמחלקה עובד במפעל שנפגע קשה במהלך עבודתו. בעת שנסע ברכב תפעולי הוא נתקל במכל, והחומר הכימי שהיה בו נשפך על גופו. "הוא הגיע עם כוויות עמוקות מאוד בכמה אזורים בגוף ונזקק להשתלות עור", הוא מספר.

באותו היום נותח במחלקה פועל נוסף, שסבל מכוויות עמוקות בשוקיים לאחר שבטון חדר למגפיו ונשאר במגע ממושך עם עורו. "אנשים לא תמיד יודעים שגם בטון יכול לגרום לכווייה כימית", אומר הד"ר. "אם הוא נשפך לתוך המגפיים או נספג במכנסיים ונשאר על הגוף במשך שעות, עלולה להיווצר כווייה עמוקה. גם אותו עובד נזקק להשתלת עור".

אבל גם קנייה שגרתית של אקונומיקה עלולה להסתיים בחדר הניתוח. הד"ר מספר על אישה שעלתה לאוטובוס לאחר שרכשה את החומר. הוא דלף ככל הנראה מהשקית ונספג בריפוד המושב, והיא התיישבה עליו בלי להבין למה נחשפה. "בהתחלה היא הרגישה צריבה, אבל אחר כך הכאב פחת. כשהגיעה אלינו התברר שיש לה כווייה עמוקה מאוד בירכיים, ונאלצנו לנתח אותה", הוא מספר.

עשרות מקרים בשנה

במחלקה במרכז הרפואי לגליל מטפלים בכ-15 מקרים של כוויות כימיות בשנה - וזה בלי להזכיר את שאר בתי החולים. לדברי ד"ר קוגן, הפגיעות נגרמות הן מחומצות והן מחומרים בסיסיים, ובהם חלק מחומרי הניקוי ופותחי הסתימות. "חומצה גורמת לקרישה של החלבונים ברקמה וליצירת גלד, ואילו חומר בסיסי יכול להמשיך לחדור פנימה ולגרום לכוויות עמוקות ומורכבות", הוא מסביר.

חומרים מסוימים המשמשים בתעשייה עלולים לחייב טיפול ייחודי. אחד מהם הוא חומצה הידרופלואורית, המכונה HF, ובמקרה של חשיפה אליה עשוי להידרש טיפול באמצעות סידן. "לפעמים צריך למרוח תכשיר שמכיל סידן ולפעמים אפילו להזריק אותו לרקמות", הוא מסביר. "יצא לנו לתת את הטיפול אפילו דרך עורק. אלה מקרים מורכבים מאוד".

הפגיעה - לא בהכרח רק בעור

ד"ר קוגן מדגיש כי חשוב להגיע לטיפול עם מידע מדויק ככל האפשר על החומר שגרם לכווייה. במקרה של תאונת עבודה, ממונה הבטיחות אמור לדעת אילו חומרים נמצאים במקום ולספק לצוות הרפואי את פרטיהם; במקרה של מוצר ביתי, מומלץ להביא את האריזה או למסור את המידע שמופיע עליה. לדבריו, יש חומרים שעלולים לגרום לא רק לכווייה חיצונית, אלא גם להרעלה או לפגיעה בדרכי הנשימה בעקבות שאיפת אדים - ולכן הטיפול עשוי לחרוג מהעור ולכלול את הגוף כולו.

ד"ר עדיה רוזנטל, מומחית בכירורגיה פלסטית ואחראית תחום פלסטיקה ילדים במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא, מספרת על מקרה שבו דבק לציפורניים נשפך על רגלה של ילדה והדביק אליה את הסנדל. כשניסו להסירו, נתלשה שכבה עמוקה של העור. הילדה נזקקה לניתוח להסרת הרקמה הפגועה ולהשתלת עור. המקרה הזה ממחיש עד כמה גם מוצר שנראה תמים לכאורה עלול לגרום לפגיעה משמעותית, בייחוד כשמדובר בילדים.

לדברי ד"ר רוזנטל, בבית החולים מטפלים בעשרות מקרים של כוויות כימיות בשנה."הן שכיחות פחות מכוויות שנגרמות ממים רותחים או משמן, אך עלולות להיות עמוקות וקשות להערכה", היא מסבירה. "חומצות, חומרים בסיסיים וחומרי ניקוי עלולים לגרום נזק ישיר לתאים ולרקמות ולהוביל לנמק. עומק הפגיעה לא תמיד ברור בשלב הראשון, ולעתים הכווייה ממשיכה להתפתח ולהעמיק במהלך יממה-שתיים שלאחר החשיפה”".

גם עוצמת הכאב אינה תמיד משקפת את חומרת הפגיעה. "כשיש כווייה עמוקה מאוד, לפעמים דווקא כואב פחות, משום שגם קצות העצבים עלולים להיפגע", אומרת ד"ר רוזנטל. "מטופל שמתלונן פחות על כאבים לא בהכרח סובל מפגיעה קלה יותר. לעתים זו דווקא יכולה להיות אינדיקציה לכך שמדובר בכווייה עמוקה".

לא רק סוג החומר משפיע על חומרת הכווייה, אלא גם משך הזמן שבו הוא נמצא במגע עם העור. במקרה אחר שבו טיפלה ד"ר רוזנטל, אישה שניקתה את ביתה ללא בגדים נחשפה לאקונומיקה באזור הירכיים ובאזור האינטימי. מאחר שהחשיפה הייתה קצרה, הפגיעה הייתה שטחית יחסית והיא החלימה באמצעות טיפול שמרני, ללא צורך בניתוח. "המקרה ממחיש את החשיבות של קיצור זמן החשיפה: ככל שהחומר נשאר זמן רב יותר על העור, כך גדל הסיכון לנזק משמעותי לרקמות".

סכנה נוספת נוצרת כאשר חומר דביק מתחמם לטמפרטורה גבוהה. במקרה שפרסמנו וסיקרנו רבות ב-mako בריאות, ילדה בת 6 חיממה במיקרוגל צעצוע מסוג "סקווישי", המכיל חומר דמוי ג’לי, לאחר שנחשפה לטרנד ברשת. כשהוציאה אותו והחלה לשחק בו, הצעצוע התפוצץ והחומר הלוהט ניתז על פניה, ידיה ובית החזה שלה ונדבק לחולצה ולשיער. היא פונתה לבית החולים, שם עברה ניקוי וטיפול כירורגי בכוויות בפנים ובידיים.

"במקרה הזה לא מדובר בכווייה כימית קלאסית, אלא בפגיעה מחומר לוהט ודביק שהמשיך להיות צמוד לעור", מסבירה ד"ר רוזנטל. "כאשר חומר חם נדבק לעור, הוא ממשיך להעביר אליו חום במשך זמן ממושך ועלול להעמיק את הכווייה".

לדבריה, כווייה עמוקה עלולה להיות כרוכה בהשלכות גם זמן רב לאחר האירוע. ללא התערבות ניתוחית, סגירת הפצע עלולה להימשך חודשיים ואף יותר, ולהקשות את התפקוד וההתנהלות היום-יומית. ככל שהפצע נשאר פתוח זמן רב יותר, כך עולה גם הסיכון להיווצרות צלקת היפרטרופית - צלקת אדומה, בולטת ולעתים מגרדת, שעלולה בהמשך להגביל תנועה ולדרוש טיפול ממושך.

מה עושים במקרה של חשיפה לחומר כימי?

המסר המרכזי, לדבריה, הוא לא להסתמך על מראה הכווייה או על עוצמת הכאב בלבד. "כווייה שנראית קטנה או כזו שכמעט אינה כואבת עדיין יכולה להיות עמוקה. במקרה של חשיפה לחומר כימי, חשוב לפעול במהירות, להפסיק את המגע עם החומר ולגשת לקבלת הערכה רפואית במקרה הצורך".