"להקל את הסבל": התוכנית הלאומית לתמיכה בחולים במחלות קשות

משרד הבריאות יוצא בתוכנית לאומית להרחבת הטיפול התומך (הפליאטיבי) ב-27 בתי החולים הכלליים בישראל, בהשקעה של 25 מיליון שקלים השנה ותקציב של 20 מיליון שקלים בשנה החל ב-2027. התוכנית נועדה להרחיב את המענה לחולים במחלות קשות וחשוכות מרפא, להקל כאב ותסמינים נוספים, ולספק תמיכה נפשית וליווי לחולים ולבני משפחותיהם.

"אדם עם דמנציה מתקדמת שמתקשה לבטא כאב ונמצא במצוקה גופנית ונפשית, או צעיר שחלה ב-ALS ומתמודד עם פחד ומצוקה קיומית, הם בין המטופלים שזקוקים למענה הזה", מסבירה ד״ר אפרת גיל, ראש אגף גריאטריה במשרד הבריאות. לדבריה, התייחסות פליאטיבית, בעיקר בשלבים האחרונים של המחלה כשקשה לתקשר עם המטופל, היא חיונית", היא אומרת.

"אנשים עם דמנציה, לדוגמה, מפסיקים לאכול לקראת סוף החיים. הגישה הפליאטיבית אומרת שניתן לאדם לאכול את מה שהוא אוהב ומתי שהוא רוצה. נפסיק לשקול ולספור קלוריות וניתן לו את איכות החיים שהוא צריך", היא אומרת. "גם אדם צעיר שחלה במחלה קשה כמו ALS זקוק להתייחסות נפשית ראויה מעבר לנוירולוג שאותו הוא רואה אחת לחודש".

עשרות אלפי חולים קשים בישראל

לדבריה, אוכלוסיית הזקוקים לטיפול מוערכת בעשרות אלפי אנשים בישראל בכל רגע נתון. "לא מדובר ברק בחולי סרטן מתקדם או בחולים שעומדים למות, אלא בחולים המתמודדים עם הרבה שלבים של מחלות קשות", היא מדגישה. בין היתר, מדובר באנשים המתמודדים עם אי-ספיקת לב מתקדמת, מחלות ריאה קשות, וגם בילדים עם מחלות מטבוליות ונוירולוגיות קשות. "הטיפול התומך יכול להשתלב כבר משלב האבחון, לצד הטיפול במחלה עצמה".

"הייחוד בטיפול הוא שהוא רב-מקצועי", היא מדגישה. "יש רופאים ואחיות שעוסקים בפליאציה, עובדים סוציאליים, תזונאים ופיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק וגם מקצועות שפחות נמצאים במיינסטרים של מערכת הבריאות, כמו ליווי רוחני", מסבירה ד״ר גיל. "זו תמיכה שקשורה למצוקות הרגשיות ולשאלות שמעסיקות את האדם, ונשענת על האמונות שלו ועל תפיסת החיים שלו. זה יכול להיות בעל אופי דתי, אבל גם פילוסופי". לצד הקלת כאב, קוצר נשימה, בחילות וחרדה, הצוות מסייע לחולה ולמשפחתו גם בבניית תוכנית הטיפול, בקבלת החלטות רפואיות ובהתמודדות עם משברים במהלך המחלה".

מחסור במומחים ופער גדול בין המרכז לפריפריה

לדבריה, במקרים רבים ובעזרת אנשי המקצוע הנכונים ניתן לחסוך או לפחות לצמצם כאבים, בחילות, דיכאון וחרדה. לדבריה, כבר ב-2009 פורסם חוזר מנכ״ל שהורה על הקמת יחידות פליאטיביות, אך הוא לא גובה בתקציבים. מאז הורחב השירות, ונעשו גם מאמצים לתמרץ את קופות החולים להפעיל הוספיס בית, אולם המענה עדיין אינו מספק. "יש מחסור במומחים, פער גדול בין המרכז לפריפריה ובין בתי החולים, וגם בקהילה יש חוסר בטיפול כזה".

התוכנית החדשה, שגובשה בשיתוף אנשי מקצוע והאיגוד הישראלי לפליאציה, נועדה לחזק צוותים קיימים ולהקים שירותים בבתי חולים שבהם אין מענה ייעודי. "אנחנו מאפשרים עכשיו לכל בית חולים להוסיף תקן שלם של מומחה ברפואה פליאטיבית במימון שלנו", היא מסבירה. לדבריה, בישראל פועלים כיום רק עשרות בודדות של מומחים בתחום, וכדי להתמודד עם המחסור, התוכנית תאפשר לבתי החולים לשלוח רופא מומחה להתמחות נוספת ברפואה פליאטיבית, במטרה שיקים ויוביל את השירות. היעד הוא להוסיף 20 מומחים בתוך שלוש שנים.

"שיפור איכות החיים, הפחתת סבל ושמירה על האוטונומיה של חולים במחלות קשות הן מטרות מרכזיות של מערכת הבריאות", היא מסכמת". "הרחבת מוקדי המומחיות ברפואה פליאטיבית ויצירת מוקדים חדשים תאפשר הרחבה של מעגלי עובדי המערכת מכלל מקצועות הבריאות המכירים את התחום פועלים לאורו ומיומנים בו, ותשפר את היכולת של ארגוני הבריאות להקל את סבלם של החולים והקרובים להם".