"מקרה נדיר וקיצוני": התעוררה מתרדמת לאחר שלושה חודשים

עד לפני כמה חודשים הייתה טלי (שם בדוי), 33, בריאה ופעילה וניהלה שגרה עמוסה של עבודה במשרה מלאה וגידול ארבעת ילדיה. כשהחלה לפתע להרגיש ברע, לא חשבה שמדובר במשהו חריג. "יום אחד היא התקשרה וסיפרה שיש לה חום", מספרת אמה. "היא לא אוהבת להדאיג אותי, אז אמרה שהכל בסדר, ושהיא לוקחת משככך כאבים".

"בעלה התקשר ואמר שהיא לא מרגישה טוב, ושהוא הזמין אמבולנס. מאותו הרגע - היא כבר לא התעוררה"

כשהחום לא חלף, אמה לקחה אותה למיון באחד מבתי החולים במרכז. בבדיקות ראשונות שעברה לא נמצא ממצא חריג, ולמשפחה נאמר שחלק מהתוצאות יתקבלו רק כעבור כמה ימים. האם ובתה המשיכו לשוחח בטלפון כרגיל, עד שלפתע טלי לא ענתה. "בעלה התקשר ואמר שהיא לא מרגישה טוב, ושהוא הזמין אמבולנס. מאותו הרגע - היא כבר לא התעוררה".

"בדרך לבית החולים היא החלה לפרכס", מספר בעלה של טלי. "זה היה מראה קשה מאוד. השפתיים שלה התעוותו, העיניים איבדו מיקוד, בשלב מסוים הפארמדיקית הכריזה שאין לה דופק והתחילה לבצע החייאה. פחדתי ממש".

בבית החולים התברר שטלי סובלת מהתקפי אפילפסיה קשים ומתמשכים. הרופאים החליטו להרדים ולהנשים אותה בניסיון לעצור אותם, אך ההתקפים נמשכו. במשך כחודשיים היא קיבלה תרופות נגד אפילפסיה במינונים גבוהים וטיפולים ביולוגיים, ואף הושתל בגופה קוצב לעצב הוואגוס, המשמש להפחתת התקפים. למרות הטיפולים, מצבה לא השתפר.

"עשו כל מה שיכלו", אומרת האם. "אך לא הייתה התקדמות. המליצו לנו לעבור להדסה עין כרם, ששם יודעים להתמודד עם מקרים נדירים כאלה". כך טלי הועברה להדסה עין כרם כשהיא עדיין מורדמת ומונשמת. במשך שבועות בחן צוות מומחים בהרדמה, בטיפול נמרץ, בנוירולוגיה ובנוירוכירורגיה כיצד לעצור את הפעילות החשמלית החריגה והתממשכת במוחה. לבסוף הוחלט לבצע מיפוי מוחי פולשני מתקדם: אלקטרודות דקות הוחדרו לעומק מוחה כדי לאתר במדויק את האזורים שגרמו להתקפים. המיפוי זיהה רשת של אזורים בשני צדי המוח שהמשיכה להזין אותם.

מקרה נדיר ביותר

הממצאים הובילו להחלטה לבצע ניתוח נוסף, להשתלת מערכת לגרייה מוחית עמוקה (DBS). ארבע אלקטרודות קבועות הושתלו באזורים שנבחרו בעומק המוח, כדי להעביר גירוי חשמלי שנועד לשבש את הפעילות החריגה. הטכנולוגיה מוכרת בעיקר מטיפול במחלות תנועה, ובהן פרקינסון. השימוש בה במקרה של טלי תואר על ידי בית החולים כנדיר במיוחד.

ההחלטה הייחודית שקיבלו המומחים בהדסה הייתה לבסוף זו שהצילה את חייה של טלי. בתוך ימים ספורים מהפעלת המערכת, נרשמה ירידה חדה בפעילות החשמלית החריגה במוחה. הרופאים הפסיקו בהדרגה את תרופות ההרדמה, תוך מעקב רציף אחר מצבה, עד שטלי פקחה את עיניה. "כבר לא ידענו אם להאמין שזה יקרה", אומרת אמה. בהמשך החלה לזהות את בני משפחתה, להגיב לקולות ולתקשר עם סביבתה. "שבוע אחרי הניתוח היא כבר התחילה להגיב", מספר בעלה של טלי. "לאט-לאט היא חזרה אלינו".

"הצלחנו לא רק לעצור את ההתקפים - אלא להחזיר את המטופלת מתרדמת ממושכת להכרה מלאה"

"מדובר במקרה נדיר וקיצוני, עם סיכויי החלמה נמוכים מאוד", אמר ד"ר סמי היימן, נוירוכירורג בכיר ומומחה לניתוחי אפילפסיה. "זה היה מאמץ משותף של עשרות אנשי צוות מתחומים שונים שלא ויתרו גם אחרי חודשים ללא שיפור. באמצעות שילוב של טכנולוגיה מתקדמת וחשיבה מחוץ לקופסה הצלחנו לא רק לעצור את ההתקפים - אלא להחזיר את המטופלת מתרדמת ממושכת להכרה מלאה".

הילדים של טלי ידעו שאמם אינה מרגישה טוב, אך המשפחה נמנעה מלשתף אותם במרבית הפרטים כדי להגן עליהם. לצד הדאגה לטלי והטיפול בילדים, מספרים בני המשפחה, הם נעזרו בתמיכה שקיבלו בבית החולים. "כל אחד היה פה בשבילנו", אומרת האם. “קלינאית תקשורת, עובדת סוציאלית, רופאים, אחיות, המנתחים - כולם. העובדה שהיא התעוררה וקמה היום היא בגדר נס", אומר בעלה. "לילדים שלי תחזור אמא בריאה".

לאחר כשלושה חודשים שבהם הייתה מורדמת ומונשמת, טלי מתחילה כעת תהליך שיקום ארוך ומורכב, שיכלול חיזוק פיזי, שיקום קוגניטיבי ולמידה מחודשת של תפקודים בסיסיים.

בניתוח השתתפו המרדים ד"ר לב רונין ואחות חדר ניתוח ראשית אינה דיזנגוף.