הלוחם מסיירת חרוב שנקבר בהריסות - חזר לעמוד על רגליו: "חשבתי שזה הסוף"

י', לוחם מסיירת חרוב, מצא את עצמו קבור תחת ההריסות לפני חודשיים בעזה במשך 15 דקות שלמות, כשראשו בתוך האדמה וריאותיו נמחצות. חבריו לצוות חפרו בידיים חשופות בניסיון נואש להגיע אליו לפני שיהיה מאוחר מדי. "הרגשתי את החול נכנס לי לריאות", י' שחזר.

"ניסיתי לקום, אבל משהו כבד נפל עליי וריתק אותי לקרקע. הרגשתי את הגוף נמחץ. באותו רגע - חשבתי שזה כנראה הסוף". כעת, י' שנפצע קשה מתאושש במחלקת השיקום בבית החולים הדסה - ואפילו חזר לעמוד על רגליו.

"החברים שלי זינקו החוצה - אני לא הספקתי"

י' נכנס לפעילות מבצעית במרחב הקו הצהוב בעזה במטרה לאבטח את פעילות הטנקים והכוחות ההנדסיים שביצעו עבודות קידוח באזור. חברי הצוות התחלקו לשמירות, וכאשר לא היו בפעילות, ניסו לנוח. שלושה מהם, ובהם י', התמקמו במאהל ונרדמו. בשלב הזה, החל ליפול עליהם עפר בפתאומיות מבהילה. לדבריו, דחפור שפעל במקום החל לשפוך עפר מבלי להבין שבמקום שוהים לוחמים. "שני החברים שלי הצליחו לזנק החוצה, אבל אני לא הספקתי".

"התעוררתי והבנתי שאני מתחת לאדמה. שמעתי מבחוץ את החברים שלי צורחים לנהג שיפסיק", הוא מספר על הרגעים הקשים. "פתאום הרגשתי שמשהו כבד מאוד נפל עליי. הרגשתי את כל הגוף נמחץ. הייתי מרותק לקרקע. לא הצלחתי לזוז בכלל". לדבריו, באותם רגעים כבר היה משוכנע שלא ייצא משם בחיים.

מחוץ לערמת העפר, חבריו לצוות החלו לחפור בידיים. "הם פשוט התחילו לצעוק ולחפור כמו משוגעים", הוא מספר. בשלב מסוים הצליחו למצוא את אחת מרגליו. לפי מיקומה ניסו להבין היכן נמצא ראשו, "כל הצוות הצטרף. כולם חפרו בידיים".

כאשר הגיעו אליו, גילו שעל חזהו מונח בול עץ כבד במיוחד, שלחץ ישירות על אזור הריאות. באמצעות ציוד מכני הנדסי הוסר המשקל הכבד, כאשר כל דקה היא קריטית לנשימה ומהווה את ההבדל שבין חיים למוות. רק אז, כשהסירו מעליו את בול העץ, לאחר 15 דקות שלמות, שב י' לנשום - באופן חלקי.

ציוד המיגון הציל חיים

למרות הפגיעה הקשה, הצוות הרפואי העריך כי ציוד המיגון שלבש הציל את חייו. "היה לי קרמי קדמי וקרמי צדדי", מספר י'. "זה מה ששמר על הריאות שלי מקריסה מוחלטת". אלא שגם המיגון עצמו לא עמד בעוצמת הלחץ: "הקרמי נשבר וכל הצלעות שלי נשברו". כאשר חולץ מההריסות, מצבו היה קשה. הוא פונה במסוק ישירות לבית חולים בדרום בו החלו לייצב את מצבו.

פרופ' ג'וש שרודר, מנהל יחידת ניתוחי עמוד השדרה במרכז הרפואי הדסה שהוביל את הניתוח מסביר: "פגיעות מעיכה מהסוג הזה עלולות לגרום לשברים נרחבים בצלעות, לפגיעה בריאות, לדימומים פנימיים ולסיבוכים נשימתיים חמורים. נדיר לשרוד לאחר לחץ כה משמעותי על בית החזה. היה ברור שאנחנו מתארגנים לניתוח משמעותי ומציל חיים".

פרופ' שרודר מספר כי י' נותח בניתוח רובוטי זעיר בעזרת מכשור רפואי מתקדם. לניתוח חברו פרופ' ליאון קפלן, מנהל יחידת הגב לשעבר בהדסה הר הצופים ורופא מומחה לכירורגיית עמוד השדרה, ד"ר אדוה גוטמן, המרדימים ד"ר עבד אבו ביח - שאף טיפל בו במחלקה לטיפול נמרץ בה אושפז - וד"ר אחמד טוקאן, יחד עם האחים מוחמד קונבר וסלמה חמדאן.

"אני אעשה הכול, זה עניין של זמן"

לאחר הניתוח, החל שלב השיקום. "כשהוא נותח, הייתי במהלך תורנות בבית החולים", מספרת ד"ר איילת השחר בר נוי, בת דודתו של החייל המתמחה במחלקה האורתופדית בהדסה עין כרם. "הגעתי לראות אותו ממש לרגע אחד, אחרי הניתוח שעבר, הוא היה נתון בכאבים קשים. כמה שעות אחר כך סיימתי ניתוח בו השתתפתי בעצמי והגעתי שוב - בשלב הזה הוא כבר היה ביחידה לטיפול נמרץ והכאב הוקל באופן משמעותי".

י' עובר סדרת טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים, שנועדו להחזיר את תפקוד מערכת הנשימה, לחזק את השרירים ולאפשר לו לשוב בהדרגה לתנועה מלאה. "היו ימים שלא הצלחתי לעשות דברים פשוטים", הוא אומר. "לנשום עמוק, לקום, ללכת כמו שצריך, למדתי הכול מחדש". אבל מבחינתו, המטרה הייתה ברורה מההתחלה - "ידעתי שאני חוזר לעצמי".

כששואלים אותו מה הוא הזיכרון הכי חזק מהאירוע, י' מדבר על חבריו לצוות. "הם לא ויתרו עליי", הוא אומר. "הם חפרו בידיים עד שמצאו אותי". כיום, חודשים לאחר האירוע, מצבו משתפר בהדרגה. "אני עוד אעשה הכול", הוא אומר בחיוך. "זה רק עניין של זמן".