"כתף קפואה": למה זה קורה דווקא לנשים באמצע החיים ומה עושים

זה מתחיל בכאב קטן שבדרך כלל לא מייחסים אליו הרבה תשומת לב. זה יכול להופיע בלילה בשכיבה או כשמנסים להרים את היד כדי להוציא משהו מהארון. לאט לאט תנועות יום-יומיות רבות הופכות מאתגרות והזמן שעובר מחריף את הכאב. נשמע מוכר? ייתכן שזו "כתף קפואה" - תופעה שפוגשת נשים רבות בגיל 60-40 ולא, אי אפשר "לשחרר בכוח" את הכתף וזה לא עובר אחרי עיסוי, אבל עם סבלנות וטיפול נכון גם זה חולף.

אז מה בעצם קורה בכתף?

מפרק הכתף הוא אחד המפרקים המורכבים בגוף שלנו ובתוכו קיימת קפסולה המאפשרת תנועה חלקה של היד בכמה ממדים, ישרים או סיבוביים. במצב של כתף קפואה הקפסולה מתעבה, מתכווצת ובמפרק מתפתח תהליך דלקתי שמלווה בכאבים ובהגבלה בתנועות יום-יומיות פשוטות כמו לבישת חולצה או סגירת חזייה, שפתאום הופכות להיות משימה מורכבת.

נשים יותר מגברים

התופעה פוגעת ב-2 עד 5 אחוזים מהאוכלוסייה, אבל הנתון המעניין הוא שעד 70 אחוזים מהסובלים ממנה הן נשים, בעיקר בגיל המעבר (40-60), ומתברר שזה ממש לא מקרי. מחקרים רבים מהשנים האחרונות מצביעים על קשר בין שינויים הורמונליים לבין התופעה. ירידה ברמות האסטרוגן שמאפיינת את גיל המעבר משפיעה לא רק על מצב הרוח או על צפיפות העצם אלא גם על רקמות החיבור ואיכות הקולגן בגוף. האסטרוגן שמסייע לשמור על גמישות הרקמות ועל הפחתת דלקתיות יורד, הרקמות הופכות נוקשות יותר והסיכון להתפתחות כתף קפואה עולה.

מתי להתחיל לחשוד וללכת לבדוק?

לכתף קפואה יש מהלך די אופייני שמתבטא בכאב שמופיע ומתגבר בהדרגה. בשלב הראשון הכאבים יופיעו בעיקר בלילה ובתנועות מסוימות (שלב ההקפאה FREEZING), בשלב השני הכאב פוחת אבל הנוקשות בשיאה, מה שיוצר תחושה של מוגבלות קשה ותחושה שהכל "תקוע" ( שלב הקיפאוןFROZEN ), ובשלב השלישי מתחילה חזרה איטית של התנועה ושיפור הדרגתי בטווחים ובהפחתת הכאבים (שלב ההפשרה THAWING).

האם כדאי לבצע פעילות גופנית?

בהחלט אבל בחוכמה. בניגוד להרבה סיטואציות רפואיות שבהן פעילות גופנית כללית מומלצת, חשוב לדעת שכאן צריך לדייק את הדברים, ותנועה היא חלק חשוב ובלתי נפרד מתהליך ההחלמה. עם זאת כל שלב מחייב התייחסות שונה.

בשלב הראשון (ההקפאה) מומלץ לעשות תנועות עדינות בלבד, שכוללות הקשבה צמודה לגוף, חימום מקומי ועבודה בטווחים ללא כאב. אין להרים משקלים, או לדחוף את הכתף לסף כאב, המטרה בשלב זה היא לשמור על תנועה מינימלית ולא לאבד אותה.

בשלב השני (קיפאון) שבו הכאב מעט יורד, התנועה מוגבלת מאוד, ושם נאפשר מתיחות הדרגתיות, הגדלת טווחי תנועה ועבודה איטית אך עקבית מתוך כוונה להגדיל חזרה את טווחי התנועה.

בשלב ההחלמה (הפשרה) נתחיל לעבוד חזרה על חיזוק שרירי הכתף תוך שימוש בגומיות התנגדות, עבודה על טווחים מלאים וחזרה הדרגתית לפעילות מלאה מתוך כוונה לשקם כוח ותפקוד מלא.

האם אפשר למנוע את התופעה?

"מניעה ראשונית של כתף קפואה אינה מבוססת היטב בספרות הרפואית", מסביר ד"ר אביחי סורוקה, פיזיותרפיסט וחוקר באוניברסיטת תל אביב והבעלים של מרכז הפיזיותרפיה טארגט, "בעוד שזוהו כמה גורמי סיכון - כולל סוכרת, תת פעילות של בלוטת התריס, ניתוח קודם בכתף, שברים וניתוח עמוד שדרה צווארי, יש ראיות מוגבלות להתערבויות ספציפיות המונעות את התפתחות המצב באוכלוסיות בסיכון. הראיות החזקות ביותר מתייחסות למניעה שניונית, כלומר טיפול מוקדם לאחר תחילת התסמינים, ולא למניעה ראשונית. זריקות קורטיקוסטרואידים מוקדמות קשורות לקיצור משך התסמינים ולשיפור תוצאות תפקודיות כאשר כתף קפואה מתפתחת. עם זאת, זהו טיפול במחלה מוקדמת ולא מניעה אמיתית".

לדברי ד"ר סורוקה, שינוי גורמי סיכון מייצג אסטרטגיית מניעה תיאורטית, אם כי חסרות ראיות ישירות. חולי סוכרת יש סיכוי גבוה פי 3.69 לפתח את המצב בהשוואה ללא סוכרתיים. מחקרים מצביעים על כך שסוכרת מסוג 1 היא גורם סיכון סיבתי, ושליטה גליקמית (ולא השמנת יתר) נראית כמשפיעה על הסיכון. באופן דומה, תת-פעילות של בלוטת התריס זוהתה כגורם סיכון באמצעות מחקרים גנטיים. עם זאת, אין ניסויים שפורסמו המדגימים כי אופטימיזציה של בקרת גליקמיה או טיפול בתפקוד לקוי של בלוטת התריס מונעים התפתחות כתף קפואה.

במקרה של כתף קפואה משנית, המתרחשת לאחר ניתוח או פציעה, מומלץ בדרך כלל להתגייסות מוקדמת ופיזיותרפיה כדי למנוע נוקשות, אם כי ראיות איכותיות המדגימות ספציפית מניעה מוגבלות. "הספרות מתמקדת בעיקר באסטרטגיות טיפול ולא בפרוטוקולי מניעה", הוא מסכם.

כתף קפואה היא מצב מתסכל, אך ברוב המקרים התופעה חולפת. עם מודעות, טיפול מתאים ותנועה נכונה אפשר לקצר את הדרך חזרה לחופש תנועתי מלא.