"התייחסו אליי כמו למשוגעת": סבלה חודשים מכאבים - עד שנחשפה האמת

הדר רז, בת 43 מתל מונד, קיבלה את כל הסימנים שמשהו לא בסדר עם הגוף שלה, ופנתה לרופאים שונים כדי להבין מה קרה, אבל כשהם לא מצאו כלום, היא, כמו הרבה נשים במצבה - המשיכה בשגרה. עד שבאוקטובר האחרון המציאות לא השאירה לה ברירה וחייבה אותה לעצור.

כבר סביב יום הולדתה בשנה שעברה, היא מספרת ל-mako בריאות, החלו להופיע כאבי ראש ותחושת אטימות בראש, ובהמשך גם רגעים של סחרחורת. "אני זוכרת שהייתי בסופר והרגשתי כאילו אני מתחת למים. זה היה קורה לי כל הזמן, בערך לדקה כל פעם, וכל הזמן התגבר", היא מתארת. היא המשיכה בחייה, אך עם הזמן הכאבים התחזקו והתחושה שמשהו אינו כשורה הלכה וגברה.

מהר מאוד המצב החמיר. "קמתי בוקר אחד והייתה לי סחרחורת נוראית. לא הצלחתי להרים את הראש. ידעתי שאם אני קמה לבד אני נופלת", היא מספרת. היא פנתה לרופא בקהילה, שלאחר בדיקה העריך כי מדובר בוורטיגו והפנה אותה לפיזיותרפיה. מטפלת הגיעה לביתה, אך גם לאחר הטיפול המצב המשיך. בהמשך פנתה לפיזיותרפיסטית נוספת, שטיפלה בה אבל המליצה לה להמשיך לבירור אצל רופא אף-אוזן-גרון.

לדבריה, רופא האא"ג הראשון שבדק אותה ערך בדיקה קצרה ואמר שאין לה כלום, והפנה אותה לבדיקת שמיעה. "הוא התייחס אליי כאילו אני משוגעת. אני זוכרת שיצאתי ממנו בוכה", היא אומרת. בהמשך פנתה לרופאת אא"ג נוספת, שבדקה אותה בצורה יסודית יותר, ואמרה שהיא רואה נפיחות באוזן שלדבריה יש הרבה פעמים מצרבות. היא קיבלה טיפול בסטרואידים, שאכן הביא להקלה זמנית בתחושת האטימות. אך למרות ההקלה, כאבי הראש נמשכו. "היה לי אדוויל פורטה קבוע ליד המיטה, הייתי לוקחת באמצע הלילה", היא מספרת.

חשבתי שאני צריכה להחליף נעלי ספורט

עברו כמה שבועות והחלו להופיע תסמינים נוספים. בזמן הליכה היא הרגישה שרגל שמאל שלה "נתקעת", וגם במהלך אימוני פילאטיס הרגישה ששיווי המשקל שלה נפגע. "חשבתי שאני צריכה להחליף נעלי ספורט", היא אומרת.

ואז הגיע חודש ספטמבר, והדר, סמנכ"לית שיווק במור בית השקעות, נסעה לכנס מהעבודה באילת. "זה היה שלב שבו היה לי ממש קשה ללכת. הלכתי עם חברה ואמרתי לה שמשהו בצד שמאל שלי לא בסדר, האוזן, הרגל, היד, הכל חלש", היא משחזרת. לאחר שחזרה הביתה, התווספו עוד מקרים. בלילות הרגל השמאלית החלה "לקפוץ" מתוך שינה, בליווי כאב חזק, ואחרי כל פעם כזו היא צלעה יותר ויותר. לאחר כמה אירועים כאלה החליטה לפנות שוב לרופא. הועלתה אפשרות לבעיה עצבית והיא נשלחה לבדיקת EMG, אך התקשתה להשיג תור. בהמשך החלה להרגיש גם נימולים ביד שמאל.

בשלב זה פנתה לאבחון בבית חולים, שם הציגה לרופא סרטון של הרגל הקופצת. בסיכום נכתב כי קיימת חולשה ביד וברגל שמאל, והיא נשלחה לבדיקת MRI עמוד שדרה מותני, למרות שהרופא שבדק אותה אמר לה שאם הם יגלו משהו לא בסדר, זה יצביע על סיבה לחולשה ברגל השמאלית בלבד.

בערב סוכות היא עשתה את ה-MRI, אבל למחרת התרחש אירוע חמור יותר. "ישבתי על כיסא במטבח בבית והבת שלי בת ה-9 הייתה לידי. פתאום נפלתי והרגל התחילה לקפוץ, בהמשך הבנתי שזה בעצם היה פירכוס", היא מתארת, "אני חושבת שהרגל שלי קפצה לפחות דקה, ובגלל שהבת הגדולה שלי פירכסה כשהייתה תינוקת וזכרתי שהרופא אמר לי לצלם את זה בפעם הבאה שזה קורה, ביקשתי מהבת שלי שתביא לי את הטלפון והתחלתי לצלם את הרגל. כשזה נרגע התקשיתי לעמוד או ללכת". הדר, גרושה עם שלושה ילדים, הייתה צריכה להיעזר בילדיה להגיע לספה. למרות היסוס ראשוני, ולאחר המלצה טלפונית מאחות בקופת החולים, היא פנתה למיון בבית החולים מאיר.

שלפה מצלמה והתחילה לתעד את התהליך

שם חל המפנה. הרופא שטיפל בה ביקש שנוירולוג יבדוק אותה. הנוירולוג שאל אותה אם בכל הזמן שהתלוננה על הרגל והיד היא לא עברה בדיקת CT ראש, וכשנענה בשלילה, הופנתה לבדיקה. זמן קצר לאחר מכן, אותו נוירולוג היה זה שמסר לה את הבשורה: יש לה גידול בראש.

"כשאמרו לי שיש לי גידול לא בכיתי", היא אומרת, "אני חושבת שזו גם הייתה דרך ההתמודדות שלי, לשלוף מצלמה ולהתחיל לתעד את התהליך, אבל במקביל הייתי מאושרת שסוף-סוף גילו מה יש לי. לקח לי כמה שעות טובות, אם לא שבועות, עד שהאסימון נפל לי. התחלתי לחבר את כל התלונות שלי ואת הביקורים אצל הרופאים. למשל הבנתי שהסטרואידים שהרופאת אא"ג נתנה לי עזרו לי בעצם בהקלת הבצקת שהייתה לי בראש כתוצאה מהגידול".

היא הועברה לבית חולים אחר במרכז, ותוך כמה ימים עברה ניתוח ראש שנמשך חמש שעות. בהמשך התברר כי זהו גידול מסוג מניגיומה, אך בשל האבחון המאוחר כבר נגרמה פגיעה בצד שמאל של הגוף והיא נזקקה לשיקום.

לאחר הניתוח עברה שיקום במרכז הרפואי לוינשטיין, שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ושיקום אונקולוגי במסגרת אשפוז יום. "השיקום בלוינשטיין היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי. כל התקופה שלפני האבחון, ואולי אפילו אחריו, הרגשתי שקופה. בלוינשטיין ראו אותי, הסבירו לי תהליכים שעברתי ונתנו מקום לרגשות שלי, בכל זאת - מצאתי את עצמי, בגיל 43, הולכת עם מקל ומתקשה בפעולות בסיסיות", היא אומרת.

כיום היא נמצאת במעקב, המשך שיקום וטיפול תרופתי, ומשתפת את הסיפור שלה ברשתות החברתיות. "אני מקבלת הרבה כוח מהשיתוף ומהתגובות של נשים. הרבה דברים התחדדו לי בעקבות הגידול ואני מבינה שאני רוצה להוציא הכל החוצה, בשלב הראשון דרך חשבון האינסטגרם שלי. אין ספק שהייתי שמחה לדלג על כל 'החוויה', אבל אם כבר קיבלתי את זה, אז אני רוצה להוציא מזה כמה שיותר דברים טובים לי ולאחרות".

"הדר הגיעה אלינו לשיקום במצב מורכב, אומרת ד"ר שיילה גולדברג, מנהלת המחלקה לשיקום אונקולוגי במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית, "הגידול עצמו, הניתוח והפרכוסים מחלישים את הגוף. כמו כן, כשמדובר בגידול מוחי, כל שינוי קטן בגידול או בבצקת סביבו עלול לגרום להחמרה משמעותית בתסמינים ובתפקוד, ולכן חשובה ההתערבות השיקומית המוקדמת שמאפשרת מעקב צמוד, זיהוי של כל שינוי קטן במצב המטופל ומענה בהתאם לצורך מניעה של המשך הידרדרות תפקודית. הדר הייתה בשיקום כחודש וחצי, עם טיפול צמוד של צוות רב-מקצועי. הדר היא 'סופרוומן' - היא ניצלה כל כלי שקיבלה, ועשתה דרך מרשימה מאוד".