"הרגשתי שאני מתה מפחד": האנשים שלא יצאו מהבית לאורך כל המלחמה

בעוד שרובינו מנסים לחזור לשגרה בזהירות ולעכל את הפסקת האש הפתאומית, יש כאלה שעבורם המעבר הזה חד במיוחד - הם לא יצאו מהבית מתחילת המערכה. שוחחנו עם נשים שבחרו להישאר קרוב למרחב המוגן בכל מחיר. הן הסבירו כי לא מדובר רק בעניין של נוחות או זהירות, אלא בפחד שניהל את חיי היום־יום.

נעמה, 30, מירושלים, נשואה ואם לתינוקת כבת חצי שנה שנה, מספרת שהפחד התחיל אצלה כבר ב-7 באוקטובר: "בתקופה הזאת הבנתי שהעולם הוא מקום פראי ומסוכן, ושאנחנו מוקפים באויבים אכזריים שמעוניינים בהשמדתנו. התחושה הזאת התחדדה אצלי עכשיו. הבנתי שאנחנו אומנם נישאר פה לנצח כי זו המדינה שלנו ואין לנו מקום אחר, אבל אנחנו צריכים להיזהר, במיוחד בתקופות כאלה".

"בעלי חושב שאני מגזימה אבל הוא גם כבר מבין שאני פשוט לא מסוגלת"

נעמה מספרת שמאז 7 באוקטובר היא מטופלת אצל פסיכולוגית, ובזמן המלחמה הטיפולים הללו התבצעו מרחוק. "לא יצאתי מהבית לשום מקום כי אני הרגשתי שאני מתה מפחד שתתפוס אותי אזעקה. כל צליל כזה הכניס אותי למתח נוראי. לשמחתי, יש לי הורים שעוזרים לי ומגיעים אליי. הם קנו לי דברים שאני צריכה בסופר, ועזרו לי עם הילדה. עם הפסיכולוגית נפגשתי אחת לשבוע באמצעות הזום. בעלי חושב שאני מגזימה אבל הוא גם כבר מבין שאני פשוט לא מסוגלת".

"אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שיצאתי מהבית בחודש האחרון", מספרת אורית (שם בדוי) אמא לשלושה מאזור תל אביב. "הכי רחוק שהגעתי זה למרכז המסחרי הסמוך, כי יש בו מרחב מוגן".

היא מספרת שבמלחמת 12 הימים עם איראן, היא נקלעה בכמה הזדמנויות לאזעקות כשהייתה בנסיעה, וזו הייתה חוויה שרק המחשבה עליה מכניסה אותה ללחץ. "אני מבינה שמלחמה זה מסוכן ושדברים לא טובים יכולים לקרות בכל מקום. אבל בסיטואציה הנוכחית שבה אין לי שליטה, אני מרגישה שאני לפחות מצליחה לשלוט במובן מסוים בכך שאני נשארת צמוד לממ"ד. לשמחתי, במקום העבודה שלי קיבלו את זה שאני עובדת רק מרחוק, למרות שיש לא מעט אנשים אצלנו שכן הגיעו".

דניאלה, קוסמטיקאית שמתגוררת באחת היישובים בצפון, מספרת: "אצלנו אין רגע דל, כשיש הזעקה אין זמן סביר לרוץ למרחב מוגן, אז אני פשוט נשארת בבית. זו מציאות מאוד עצובה, אבל אני מקווה שאולי הפעם המלחמה הנוכחית תשנה את זה".

"הנטייה להסתגר ולהימנע מהסיכון היא מובנת, אבל במקרים רבים היא דווקא מחמירה את הפחד"

ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית מאוניברסיטת תל אביב, מסבירה כי ההתרעות והאזעקות נועדו לעורר פחד ולדרבן אותנו לתפוס מחסה. "ברמה הפיזיולוגית, הרעש הפתאומי גורר תגובת חירום. החשש הוא אומנם התגובה 'הנכונה', אך המעברים המהירים בינו לבין 'שגרה' מדומה מאתגרים מאוד". עם זאת היא מבהירה: "הנטייה להסתגר ולהימנע מהסיכון היא מובנת, אבל במקרים רבים היא דווקא מחמירה את הפחד. התבצרות במחסה מצמצמת את החיים, גוזלת את האלמנטים שבשגרה (בעיקר בחיים החברתיים) המקלים את ההרגשה; וממקדת את המסתגרים בתמונות המאיימות ובתרחישים הגרועים ביותר".

לסיכום היא אומרת כי "לאשליית השליטה שמשככת את הרתיעה מלצאת יש מחיר כבד לטווח הארוך. התמודדות עם הפחד הוכחה שוב ושוב כאסטרטגיה הטובה יותר לבריאות הנפש והגוף".