מומחים קושרים בין נטילת הורמוני גיל המעבר ללונג'ביטי

בשנים האחרונות מבינים בעולם המדע את הקשר בין לונג'ביטי (אריכות חיים) לגיל המעבר. ההבנה היא שמערכת הרבייה הנשית היא הרבה יותר משמעותית מעשיית תינוקות, מאחר וההורמונים קשורים כמעט לכל תא ומערכת בגוף ולבריאות האישה. הכוונה היא בעיקר לשחלות, שמייצרות את הורמון האסטרוגן שקשור לכל היבט של בריאות האישה – לקוגניציה, בריאות העצם, תפקוד מערכת הלב וכלי הדם. העובדה שהשחלות מפסיקות לתפקד באמצע החיים, מאיץ את ההידרדרות של מערכות אחרות, בהם הלב העצם והמוח. התנודות ההורמונליות לא רק גורמות לתסמינים רבים ומגוונים בקרב נשים שמאפיינים את גיל המעבר, אלא לסיכון מוגבר למחלות, בהן סוכרת, מחלות לב וכלי דם אוסטיאופרוזיס. ודמנציה.

"ידוע שגורם המוות הכי שכיח בקרב נשים בישראל הוא מחלות לב (בעיקר התקף לב ). כ- כאחת מתוך 3 נשים בישראל מעל גיל 50 יסבלו מאוסטיאפורוזיס " דלדול העצם", מסביר ד"ר מאי יוסף, מומחה בגינקולוגיה ומיילדות, יועץ במרפאה לגיל המעבר במכבי שירותי בריאות ברעננה וחבר בוועד האגודה לגיל המעבר. "אסטרוגן נמצא ברוב מערכות הגוף של האישה מכאן שירידה של ההורמון צפוי להשפיע על כל המערכות בגוף, בין היתר על מחלות כמו: דמנציה, אלצהיימר ומחלות לב וכלי דם ואוסטיאופרוזיס. כלומר, ההבנה היום שנשים שמטופלות בהורמונים לא רק ישפרו את תסמיני גיל המעבר, אלא בפועל את איכות חייהם והטיפול אף עשוי למנוע התפתחות מחלות עתידיות".

המחקר המפורסם - והנזק שגרם

בשנת 2002 פורסמו תוצאות מחקר ה- WHI , מחקר רחב היקף שנערך בארה״ב, שבדק אלפי נשים בגיל המעבר, אשר חלקן נטלו טיפול הורמונלי (אסטרוגן בלבד או בשילוב עם פרוגסטרון) וחלקן פלסבו. המחקר הופסק מוקדם מהמתוכנן עקב עלייה בסיכון לסרטן שד ומחלות לב, בקבוצת האסטרוגן בלבד לא נצפתה עלייה בסרטן השד, אבל כן נרשמה עלייה בסיבוכי קרישה, בעיקר טרומבופלביטיס. הממצאים גרמו לטלטלה בגישת הרפואה לטיפול ההורמונלי, והובילו לירידה חדה בשימוש בו ולפחד עמוק אצל רופאים ונשים כאחד – פחד שנמשך עד ימינו אנו.

אלא שבשנים שחלפו מאז פרסום המחקר, אנשי מקצוע הצביעו על מגבלות מהותיות שגרמו להטיה של הממצאים. לאחרונה החליט מנהל התרופות האמריקאי (FDA) להסיר את "הקופסה השחורה", (כלומר את הרישומים בעלון לצרכן שמצורף לתרופות) וזאת מאחר שבמשך שנים גרמו את ההפחדה מסרטן מתרופות הורמונליות לגיל המעבר, צעד דרמטי שישפיע על בריאותן של נשים בכל רחבי העולם.

נציב ה-FDA, ד"ר מרטי מאקרי, אמר כי לאחר 23 שנים "ה-FDA עוצר את מכונת הפחד שהרחיקה נשים מטיפול מציל חיים". לדבריו, מדובר בתיקון של עוול היסטורי שגרם לכך שמיליוני נשים לא קיבלו טיפול שהוכח כיעיל ובטוח. עוד הוא ציין כי גם אימו שילמה מחיר בריאותי בעקבות אותו נרטיב שגוי.

הגישה הרווחת היום בקרב רופאים שלאישה יש חלון הזדמנות לנטילת הורמונים וכי ההשפעה שלהן על מערכות הגוף היא קריטית, לא פחות מזה. "ההמלצה היא להתחיל לצרוך הורמונים כשאת בגיל פחות מ- 60 ופחות מעשר שנים במנופאוזה, (כלומר ללא מחזור חודשי במשך כשנה) ואצל רבות - עוד לפני הפסקת המחזור החודשי, וככל שהטיפול ההורמונלי ניתן מוקדם יותר הינו יעיל יותר", מסביר ד"ר מאי.

"מחקרים חדשים מוכיחים כי השינוי בהרכב ההורמונים וחלון ההזדמנויות, לא גרמו לעלייה בסרטן השד בקרב נשים, אך חלה ירידה במחלות לב, מחלות כלי דם ואוסטיאופירוזיס, ומפה החיבור ללונג'ביטי", הוא מוסיף.

"הספרות הרפואית תומכת בעובדה שהטיפול ההורמונלי יעיל, ככל שניתן, וגם לטווח ארוך, בשיפור איכות החיים, שיפור בשינה במצב הרוח באנרגיה ובתפקוד היומיומי, ובמקביל במניעת המחלות שהוזכרו. ומכאן מתעוררת השאלה - האם אישה שאינה סובלת מתסמיני גיל המעבר צריכה להיות מטופלת באמצעות הורמונים?. נכון להיום, אין המלצה גורפת כזו. ההתייחסות היא לכל מקרה בנפרד. לדוגמא, אישה הסובלת מאי ספיקה ראשונית של השחלה שמתבטאת בהפסקת מחזור לפני גיל 40 , או נשים עם מנופאוזה מוקדמת, מומלץ לטפל בהורמונים לפחות עד גיל 51, ואז לדון מחדש בהמשך הטיפול באופן אינדיבידואלי".

"אני ממליץ לפנות לרופא נשים ולרופא המשפחה להתייעצות בכל מצב של שינוי בתפקוד היומיומי, או עם הופעת תסמינים היכולים להיות נפשיים או גופניים, גם כשמחזור הווסת סדיר או עם שינויים במחזור. יש לזכור תמיד כי ההחלטה על טיפול הורמונלי תתבצע בצורה אינדיבידואלית בשיתוף עם האישה, על פי התסמינים, המצב הרפואי, היסטוריה משפחתית".