בת ה-100 שעברה צנתור לב הפתיעה את הרופאים

בעוד כמה שבועות תחגוג לילי איילון את יום הולדתה המאה. באחרונה היא הגיעה למלר"ד במרכז הרפואי שערי צדק כשהיא סובלת מקוצר נשימה והתעלפויות חוזרות. לאחר סדרת בדיקות מקיפה, לילי אובחנה כסובלת מאי-ספיקת לב והצרות קשה של המסתם האאורטלי - מצב שעלול להוביל להחמרה משמעותית ואף לסכנת חיים.

בצוות הקרדיולוגי הוחלט לבצע לה החלפת מסתם בשיטת TAVI - הליך צנתורי המאפשר את החלפת המסתם דרך צינורית (צנתר), המוחדרת לרוב דרך עורק המפשעה, ללא צורך בניתוח לב פתוח. הצנתור הסתיים בהצלחה, ולאחר מספר ימי אשפוז היא שוחררה לביתה.

לדברי פרופ' דני דביר, מנהל יחידת צנתורי הלב בשערי צדק, שביצע את הצנתור יחד עם ד"ר אנה טוריאן, רופאה בכירה ביחידה, המקרה של לילי הופך נפוץ יותר בשנים האחרונות. "אם פעם פעולה בגיל 95 הייתה נדירה מאוד, כיום בכל שנה אנחנו מבצעים כ-200 צנתורים בקרב מטופלים מעל גיל 90, כ-50 עד 70 ניתוחים לבני מעל גיל 95, וכעשרה כאלה גם בקרב בני מאה ומעלה", הוא מציין. "עם הזדקנות האוכלוסייה, המספרים האלה רק עולים".

פרופ' דביר מסביר כי הטכנולוגיה הצנתורית מאפשרת טיפול גם באוכלוסייה מבוגרת מאוד, שבעבר לא הייתה יכולה לעבור ניתוח לב פתוח. "היום ניתן לטפל גם במטופלים בסיכון גבוה ובהם אנשים מבוגרים עם הסובלים מהצרות קשה של המסתם האאורטלי שלא יכולים לעבור ניתוח מורכב".

לדבריו, גם התוצאות מעודדות. "אנחנו עוקבים יחד עם המחלקה הגריאטרית בצורה קפדנית אחרי התוצאות הקליניות, ורואים שהתוצאות באוכלוסייה הזו טובות. אנשים חיים יותר - ובעיקר מרגישים טוב יותר כמעט בכל המקרים".

יתרון נוסף של הליך ה-TAVI הוא זמן ההתאוששות הקצר. "הפעולה מבוצעת לרוב ללא הרדמה כללית, ללא צורך בשיקום ממושך. המטופלים נשארים ימים ספורים בלבד, ולאחר מכן חוזרים לביתם כשהם ניידים".

לדבריו, האתגר המרכזי הוא דווקא בבחירת המטופלים המתאימים. "בגילים כאלה יש הרבה מחלות רקע ובעיות מורכבות. חשוב לבחור נכון את הפעולה שתשפר את איכות החיים - ולא רק תאריך אותם".

הוא מספר כי כמעט כל מטופל בגיל 90, 95 או 100 הוא אדם עם סיפור חיים מיוחד. "אלה אנשים שעברו מלחמות, הגירות, טרגדיות משפחתיות. אנחנו גאים לטפל בחולים גם בגילים האלה - כל אחד מהם הוא עולם שלם".

ואכן, גם סיפורה של לילי יוצא דופן במיוחד. היא נולדה בצ'כוסלובקיה וברחה מהנאצים לארצות הברית, בהמשך נישאה לדיפלומט ישראלי שהיה שגריר ישראל באחת ממדינות אפריקה, ובשנות ה-30 לחייה עלתה לישראל.

במסגרת עבודתה כעיתונאית, לילי נכחה בהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 וסיקרה אותה מקרוב. בהמשך אף כתבה ספר יחסי ציבור על שערי צדק במתכונתו הקודמת ברחוב יפו בירושלים. "היא ליוותה את בית החולים שאני עובד בו לפני כ-50 שנה, זה מרגש אותי באופן אישי", אומר פרופ' דביר.

"עם ההחלטה ב-1947, שמחנו מאוד, אנשים רקדו, שרו וחגגו", סיפרה לילי. "אני מקווה שהמלחמה תיגמר במהירות כי אני מתכננת לחגוג את יום ההולדת המאה שלי בקרוב יחד עם המשפחה, שחלקה נמצא בחו"ל. יש לי כבר רשימת מוזמנים, רק צריך שהמלחמה תיגמר על הצד הטוב ביותר".