"הילדה הייתה מלאה פצעים, זה היה מזעזע": נגיף היבלות המידבק שמתפשט בגני הילדים

רופאי ילדים מדווחים לאחרונה על עלייה ניכרת בדיווחים על תחלואה במולוסקום קונטגיוזום (Molluscum Contagiosum) בגנים ובבתי הספר היסודיים ברחבי הארץ, אחת ממחלות העור המידבקות והנפוצות ביותר אצל ילדים. למרות שמה המבהיל, מדובר במטרד קוסמטי בעיקרו המופיע באופן שגרתי מדי שנה. הנגיף פוגע בעיקר בילדים בגילי שנה עד 10, ומתבטא ביבלות קטנות בצבע עור או ורוד, לרוב עם שקע קטן במרכזן. תהליך ההחלמה עלול להימשך בין חצי שנה לשנתיים.

א', אמא לילדה בת 7 שמתמודדת עם הנגיף כבר שנה, תיארה את ההתפתחות המהירה של הנגעים. "בהתחלה זה הופיע בצורת כמה פצעונים קטנים באזור הצוואר", סיפרה א'. "עם הזמן התחילו להופיע עוד נגעים באזור הגרון, הסנטר ומסביב לפה. הילדה הייתה מלאה פצעים, זה היה מזעזע". לדבריה, מעבר למראה החיצוני, הנגעים החלו לגרד ולהציק לילדה, שנעשתה מודעת יותר למראה שלה בשל המיקומים הבולטים של הפצעים.

"הנגיף הוא תושב מקומי"

הגורם למחלה הוא נגיף ממשפחת נגיפי האבעבועות שמתרבה אך ורק בשכבה החיצונית ביותר של העור. "בשונה מנגיפים אחרים, הנגיף הזה הוא 'תושב מקומי'", הסביר פרופ' מוטי חיימי, רופא ילדים מחוזי ורכז מחקר וחדשנות בקופת חולים מאוחדת. "הוא חודר דרך סדקים זעירים בעור. מכיוון שהוא נשאר רק בעור ולא נודד בגוף, הילד לא מרגיש חולה, אין לו חום, והתופעה היא מקומית בלבד".

הנגיף נחשב למידבק מאוד ועובר באמצעות מגע ישיר בין ילדים, שיתוף חפצים כמו מגבות וצעצועים, ואף בהדבקה עצמית כאשר הילד מגרד יבלת ומעביר את הנגיף לאזור אחר בגופו. פרופ' חיימי ציין כי ילדים הסובלים מ"אסתמה של העור" נמצאים בסיכון גבוה יותר להידבקות מפושטת וקשה יותר, כיוון שמחסום העור שלהם חלש יותר והם נוטים לגרד את העור לעיתים קרובות.

לצרוב או להמתין?

מערכת החיסון לומדת בסופו של דבר לזהות את הנגיף ולהכחיד אותו בעצמה, אך הורים רבים בוחרים בטיפולים אקטיביים כדי להאיץ את התהליך.

• חנקן נוזלי: הקפאה וצריבה של הנגע. טיפול מהיר ויעיל, אך עלול להכאיב.
• קורטאז': הסרת היבלת בעזרת כפית כירורגית זעירה, לרוב תחת אלחוש מקומי.
• טיפול קנתרידין (Cantharidin): מריחת חומר כימי שאינו כואב ברגע המריחה, שיוצר שלפוחית שמייבשת את היבלת בהמשך.
• תכשירים מקומיים: מריחת חומרים ממיסי עור בבית או במרפאה.

א' סיפרה כי לאחר שנה ללא שיפור, היא פנתה עם בתה לטיפול בקנתרידין. "אחרי הטיפול הנגעים התנפחו והפכו לשלפוחיות גדולות. זה היה לא נעים למראה ודרש הרבה סבלנות, אבל ידענו שזה חלק מהדרך להחלמה", תיארה.

כדי למנוע הדבקה בתוך הבית, ממליצים המומחים על הפרדת מגבות מוחלטת, מקלחות בנפרד והימנעות מאמבטיה משותפת (הנגיף משגשג בסביבה חמה ולחה). כמו כן, מומלץ לגזור לילדים ציפורניים כדי למנוע חיטוט ביבלות וכיסוי של הנגעים בזמן משחק עם אחים או חברים. לפי הנחיות ה-CDC, אין צורך להשאיר ילד עם מולוסקום בבית, אך מומלץ לכסות נגעים חשופים בבגד או בפלסטר בזמן השהות בגן או בבית הספר.

"מולוסקום היא בעיקר מבחן סבלנות ארוך עבור ההורים", סיכם פרופ' חיימי. "היא לא מסכנת את הילד, כמעט אף פעם לא משאירה צלקות קבועות והיא חולפת מעצמה".