למרות הפסקת האש: למה קשה לנו לחזור לשגרה?

שלשום (בלילה שבין שלישי לרביעי) הוכרזה הפסקת אש במלחמה עם איראן. ברוב אזורי הארץ הילדים חוזרים למסגרות והמשק שב לתפקוד כמעט מלא, לכאורה. אלא עבור רבים, החזרה הפתאומית לחיי היום-יום ה"נורמליים", כרוכה בתחושות בלבול וחרדה.

לדברי ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית מאוניברסיטת תל אביב, עצם המעבר הוא אתגר נפשי. "מעברים, אפילו קטנים, מגייסים את התפקודים הניהוליים שלנו. אפילו לצאת מאמבטיה נעימה, לקטוע בינג', או לפזר את הילדים בבוקר – כל אלה דורשים מאיתנו מאמץ מנטלי, אז ודאי לא מפתיע שהמעבר ממצב של מלחמה לשגרה – הוא מורכב הרבה יותר".

"הנפש לא פועלת בלחיצת כפתור"

במהלך השבועות האחרונים, החיים התנהלו תחת לחץ מתמשך: אזעקות, לילות טרופים ובעיקר חוסר ודאות. "הדרישה לתפקד כרגיל בזמן שהיינו תחת אש, מתורגמת עכשיו לציפייה לחזור לכיתות, לעבודה, או לפרידה מהנכדים שעליהם שמרנו – כאילו כלום לא קרה, אבל הנפש לא פועלת בלחיצת כפתור", אומרת גוטמן. "גם אחרי חופשה רגילה לוקח זמן לחזור לשגרה – אבל כאן מדובר במשהו אחר לגמרי. אין סיום ברור, אין 'סגירה' רגשית – רק מעבר חד ממצב אחד לאחר".

עוד גורם שמקשה על ההתאוששות הוא היעדר מסגרת שמסבירה את החוויה. "חסר לנו תסריט חברתי", מסבירה ד"ר גוטמן. "כזה שמנסח במילים את מה שעברנו, נותן משמעות ומאפשר סגירה – גם דרך טקסים או סימנים ברורים. בהיעדר תסריט שכזה, רבים נשארים עם תחושות לא מעובדות – שממשיכות ללוות אותנו גם כשהשגרה כביכול חוזרת.

הדרך להתמודד: סבלנות – בעיקר כלפי עצמנו

השלב הראשון הוא להבין שזה נורמלי. ד"ר גוטמן אומרת כי הקושי לחזור לשגרה אחרי תקופה כל כך אינטנסיבית הוא לא חולשה – אלא תגובה טבעית. המשמעות היא לא למהר "להדביק את הקצב", אלא לאפשר לעצמנו מעבר הדרגתי, עם יותר סבלנות – לעצמנו ולסביבה. בנוסף, היא מציעה לדבר על מה שקרה, לאפשר לעצמנו להרגיש גם תחושות מעורבות ולהבין שהן מותאמות למצב.