"זה הכל בראש שלך": אנה התלוננה על כאבים, הרופאים פספסו סרטן ושלחו אותה לאשפוז פסיכיאטרי

אנה אובצ'רנקו, בת 29 מפתח תקווה, התלוננה במשך יותר משנה בפני הרופאים שלה על כאבים, אך הם לא התייחסו אליה ברצינות וקבעו כי היא סובלת מבעיות נפשיות. לבסוף, לאחר חודשים של מאבק, היא קיבלה אבחון כי היא חולה בסרטן.

"הכול התחיל בנובמבר 23, קצת אחרי שפרצה המלחמה", היא סיפרה. "הרגשתי שמשהו לא בסדר. זה לא היה כאב ספציפי, פשוט תחושה פנימית שמשהו בגוף שלי 'כבה'. ניגשתי לרופא משפחה של מכבי שירותי בריאות וביקשתי בדיקות דם. הוא הסתכל על המדדים ואמר שהכול תקין. כעבור חודש חזרתי, כי הגוף שלי צעק אחרת. הוא בתגובה התעצבן עליי: 'את לא יכולה לבקש בדיקות כל חודש, הכול בסדר אצלך".

לדבריה של אנה, משם התחילה תקופה של ייסורים. "העייפות הפכה למחלה, והרופאים פשוט רשמו לי כדורים פסיכיאטריים ושלחו אותי לדרכי. 'זה דיכאון', הם קבעו. במרץ 24 הכאב קיבל צורה – הוא התיישב בכתף שמאל. ניסיתי הכול: מסאז'ים, מתיחות, שכנוע עצמי שזה 'סתם עצב שנתפס'.

אנה סיפרה על הרגע שבו הכול השתנה: "ביוני 2024 הייתי בחתונה, הרמתי כוס אלכוהול אחת, ופתאום – שיתוק. לא יכולתי להחזיק תיק קטן עם טלפון. החודשים שאחרי היו גיהינום של בירוקרטיה. רצתי בין אורטופד רגיל לאורטופד כתף, אולטרסאונד, MRI. כל תור כזה הוא מלחמה מול המוקדים, נסיעות לכל קצוות הארץ, לילות לבנים מול האפליקציה של 'מכבי' רק כדי לתפוס ביטול של מישהו אחר. ומה התשובה שקיבלתי מכולם? 'זה נפשי'".

היא המשיכה וסיפרה: "הגעתי למיון שלוש פעמים באמצע הלילה עם כאבים שהרגישו כמו אינקוויזיציה – כאילו מישהו מושך לי את הגפיים בכוח. פעם אחת שחררו אותי עם אבחנה של 'דלקת בשתן'. בפעם אחרת, כשכבר סירבתי להתפנות מהמיון, הזמינו לי מאבטחים. סגן מנהל המיון ניגש אליי ובמקום לבדוק לעומק, שכנע אותי שזה 'פיברומיאלגיה' ושלח אותי הביתה עם הבטחה לתור בבית חולים – תור שנקבע לעוד שלושה חודשים

כל האבחונים השגויים האלו קרו בזמן שהסרטן, הודג'קין לימפומה שלב 4, התפשט בגופה של אנה לעמוד השדרה, האגן והירך. "המערכת שלחה אותי לבית חולים פסיכיאטרי 'גהה'. פוטרתי מהעבודה כי לא יכולתי לתפקד, לא היו לי סבלנות או כוח. אלכס, בן הזוג שלי, עבד לילות כימים כדי להחזיק אותנו מעל המים, אבל הכסף נגמר. לקחנו הלוואות מהירות בריביות מטורפות רק כדי שיהיה לנו דלק לנסיעות לבתי החולים וחנייה", היא סיפרה.

היא סיפרה כיצד לבסוף קיבלה את הבחנתה: "השיא הגיע בלילה אחד, כשאני לבד בבית, מוצפת בכאב ובכדורים נגד כאבים רק כדי להצליח להירדם ולקוות שלא אתעורר מהתקף. ב-23:26 הגיע המייל מאסותא: 'נגעים ממאירים מרובים, נראים כנגעים גרורתיים'. באותו רגע צחקתי בקול רם. לא כי זה היה מצחיק, אלא כי סוף סוף היה לי אישור בכתב שאני לא משוגעת. שהכאב שלי אמיתי".

אנה המשיכה וסיפרה: "היום אני אחרי הטיפולים, אבל המלחמה לא נגמרה. אני בת 29, חיה בחדר קטן אצל חמותי בחיפה, טובעת בחובות שהצטברו בגלל שנה וחצי של אבחון שגוי. הביטוח הלאומי הגיע מאוחר מדי, הריביות כבר הספיקו לצמוח, והאמון שלי במדינה ובמערכת הבריאות מרוסק".

היא סיכמה: "אני רוצה לספר את הסיפור שלי כדי שאף צעיר או צעירה לא ישמעו יותר את המשפט 'זה בראש שלך'. אני רוצה להשתקם, אני רוצה להחזיר את החובות שנוצרו בגלל מחדל של אחרים, ואני רוצה פשוט להתחיל לחיות".