מזיהום מקומי ועד איידס: תופעת הפירסינג שמבוצע במקומות לא מפוקחים - והסיכונים

תופעה מדאיגה: זה קורה בבתים פרטיים, במסיבות ולעתים גם מתבצע כשמדובר בקטינים - עגילי פירסינג מתבצעים ללא רישוי ובפיקוח מינימלי. המנקבים (פירסרים) שעמם שוחחנו, מדווחים על עלייה חדה במספר הנפגעים שהגיעו אליהם באחרונה, לאחר שביצעו ניקוב לא מקצועי, לאחר שסבלו מפגיעות משמעותיות בגוף ולעתים גם נדרשו להתערבות רפואית.

מירי בנאי, מנהלת קהילת "מדברים פירסינג" ובעלת רשת מכוני קעקועים ופירסינג, מספרת כי מדובר בתופעה רחבה ומתמשכת. לדבריה, "כיום כל אחד יכול לשים שלט, להגיד שהוא מורה ולספק תעודה בתוך כמה שעות - בלי הכשרה אמתית ובלי הבנה בסיסית בתנאי סטריליות או בעבודה נכונה עם גוף האדם".

לדבריה, פירסינג מסוכן יותר מקעקועים משום שהוא חודר את העור ועלול להעביר מחלות זיהומיות, בייחוד כשהוא מתבצע בתנאים לא סטריליים. "כשפירסינג מתבצע במסיבות או בבתים, הסיכוי להעברת מחלות כמו הפטיטיס ואפילו איידס גבוה הרבה יותר", היא אומרת. "זה תחום שאמור להיות מפוקח בקפדנות, עם רישוי עסק ותנאים שמזכירים חדר ניתוח - אבל בפועל זה לא קורה".

"הנזקים מגיעים אלינו מכל הארץ", היא מוסיפה. "אנשים מגיעים עם פגיעות שכבר כמעט אין דרך לתקן אותן - פציעות בסחוסים וזיהומים קשים. יש ימים שמגיעות שתיים או שלוש נפגעות, ויש ימים שזה עשר. וזה לא רק אצלי - זו תופעה שכל הפירסרים המקצועיים מכירים".

בנאי מדגישה כי אחת הבעיות החמורות היא היעדר אכיפה מצד הרשויות. "ראיתי ילדה בת 11 שעושים לה עגיל בטבור בטיילת בלי שום פיקוח". לדבריה, רק במקרים חריגים, כמו התערבות משפטית, מצליחים לעצור פעילות לא חוקית - וגם זה לאחר שנגרם כבר נזק.

נעמה, 22, מבת ים, סיפרה ל-mako בריאות כי לפני כשנה עשתה עגיל בפטמה בסטודיו בעירה. לדבריה, כבר יומיים לאחר ההליך החלו להופיע כאבים חריגים. "האזור התנפח והפך אדום מאוד", היא מספרת. "חשבתי שזה כאב רגיל אחרי פירסינג, אבל זה רק החמיר". בהמשך פנתה למרכז הרפואי, ושם הוחלט להסיר את העגיל ולחטא את האזור. לדבריה, גם לאחר מכן הופיעו הפרשות וההחלמה הייתה ממושכת.

"אני מרגישה לא בנוח ביחסים אינטימיים, בכל פעם שאתפשט המבט יילך לכיוון"

היא מוסיפה כי נותרו לה צלקות סביב הפטמה - פגיעה שמשפיעה עליה גם ברמה האישית. "זה מביך", היא מספרת. "אני מרגישה לא בנוח ביחסים אינטימיים, בכל פעם שאתפשט המבט יילך לכיוון". לדבריה, היא אף שוקלת לעבור בעתיד הליך פלסטי במטרה לטשטש את הסימנים. "בסך הכול רציתי עגיל - לא דמיינתי שזה ייגמר בנזק קבוע".

עדן, בת 24 מרמת השרון, מספרת כי הגיעה לבצע פירסינג דרך פרסום שראתה בפייסבוק, וההליך בוצע בבית פרטי. "הציוד היה מונח על צלחת על השולחן, לא נראה כמו אזור סטרילי במיוחד", היא מספרת. הפירסינג בוצע באזור הסחוס באוזן - "הליקס" עליון ותחתון. "זה לקח לה המון זמן והיה מאוד כואב. ירד הרבה דם".

לדבריה, ככל שעברו הימים מצבה החמיר. “נוצרה לי בליטה גדולה מאוד באוזן, והיא ממש שינתה את המבנה שלה”, היא מספרת. בהמשך פנתה למירי בנאי והיא ניסתה לסייע. “ניסינו להחליף עגיל, עשינו טיפולים ושינויים במשך שנה, ובסוף החלטנו להוריד את העגיל לגמרי כדי לתת לאוזן לנוח ולהחלים”. לדבריה, גם היום האוזן לא חזרה למצבה הקודם. “יש עדיין בליטה באוזן, יש לי ממש צלקת".

לדבריה, כשפנתה למי שביצעה את הפירסינג, היא אמרה לה שהבעיה אצלה. "היא אמרה שלא טיפלתי באזור כמו שצריך, שזה קרה רק אצלי. זה הרגיז אותי מאוד". לדבריה, אותה אישה המשיכה לפרסם עבודות ברשת, וגבתה כ-150 שקלים לניקוב, מחיר נמוך יחסית לשוק.

הליך שטומן בחובו סיכונים

ד"ר אתי שגיא, מומחית לרפואת עור במרכז רפואי מאיר ובמחוז שרון-שומרון מקבוצת כללית, מדגישה כי גם פירסינג שמתבצע במקום שנראה מסודר ונקי טומן בחובו סיכונים רפואיים. "ברור שכדאי שזה יתבצע במקום מפוקח ומורשה, הכולל עבודה סטרילית, כפפות וחיטוי", היא מדגישה. "אבל חשוב להביא בחשבון שגם במקרה כזה עלולים להתרחש סיבוכים".

לדבריה, אחד הסיבוכים המרכזיים הוא זיהום מקומי, בעיקר כאשר הפירסינג מתבצע בתנאים לא סטריליים או כשנוגעים באזור בידיים לא נקיות. "זיהום יכול להתבטא באודם, נפיחות והפרשות מוגלתיות", היא אומרת. יש מטופלים שמגיעים לבדיקה מיד, ויש כאלה שפונים לרופא רק אחרי שבועות או חודשים - ובכל שלב התמונה הקלינית יכולה להיראות אחרת. "במקרים מסוימים נדרש טיפול אנטיביוטי, ולעתים גם הטרייה - ניקוי של רקמות מזוהמות", היא מסבירה.

כאשר מטופלים שואלים אותה מראש על הסיכונים, ד"ר שגיא ממליצה להעדיף פירסינג באזורים של רקמה רכה, כמו תנוך האוזן, ולהימנע ככל האפשר מאזורים סחוסיים. "בסחוס יש נטייה גבוהה יותר לצלקות ולפגיעה אנטומית - וגם אספקת הדם נמוכה יותר", היא מסבירה. "זה יכול לגרום לקושי בריפוי פצע, לעתים במשך שבועות וחודשים, בגלל זרימת דם לא טובה. לא מעט אנשים מתייאשים ומורידים את העגיל - ובסוף נשארות גם צלקות".

ד"ר שגיא מצביעה על סיבוך נוסף: "אחת התגובות השכיחות ביותר היא תגובה לניקל, שנמצא בהרבה סגסוגות, וגם בזהב 14 קראט", אומרת שגיא. לדבריה, כדי להפחית סיכון מומלץ לבחור עגיל איכותי ולהעדיף מתכות אינרטיות כמו טיטניום או זהב באחוז גבוה יותר. "ככל שהקראט גבוה יותר - כך טוב יותר. כדי להוזיל מתכת ולהפוך אותה קלה לעיצוב ועמידה, מערבבים אותה עם מתכות נוספות כמו ניקל, ואנשים רגישים עלולים לפתח תגובה גם לזהב בקראטים נמוכים".

היא מציינת גם סיבוכים מכניים, כמו מקרים שבהם העגיל "נבלע" בתוך תנוך האוזן - תופעה שאינה נדירה לדבריה. "לעתים ניתן לשלוף את העגיל בצורה פשוטה יחסית", היא מסבירה. בנוסף, היא מדגישה כי באופן תאורטי, קיימת גם אפשרות להידבקות במחלות כמו הפטיטיס ואיידס כאשר אין הקפדה על סטריליות, וכן סיכון לפגיעה בכלי דם, בהתאם למיקום הפירסינג.

לדבריה, אחת התופעות השכיחות ביותר שהיא רואה במרפאה ובבית החולים היא הופעת צלקות, ובעיקר קלואידים. "זה לא בהכרח קשור לאיכות העבודה של הפירסר, אלא הרבה פעמים קשור לגנטיקה של העור", היא מסבירה. קלואיד יכול להגיע לגודל משמעותי, ולעיתים אף "לגודל של משמש או אפרסק". הטיפול, לדבריה, אינו חד-פעמי וכולל לעיתים ניתוחים, הזרקות לתוך הצלקת, טיפולים חוזרים ושימוש במדבקות סיליקון - תהליך שיכול להימשך זמן רב.

"פירסינג הוא הליך שדורש אחריות ולא רק שיקול אסתטי" מדגישה הד"ר. היא ממליצה לבחור מקום מפוקח ונקי, לוודא שהציוד סטרילי וחד-פעמי וכי הוא נפתח מול עיניי המטופל, ולא להתבייש לשאול שאלות מראש, או לפנות לבדיקה רפואית אם מופיעים סימנים חריגים.