מהפכה בטיפול באלצהיימר - לראשונה תרופות שמאטות ובולמות את המחלה

מאיר לאופר, בן 86, מספר לנו בריאיון למוסף במהדורה המרכזית שבמקום מגוריו, הרצליה פיתוח, המכונית הקטנה והישנה שלו נחשבת לעניין חריג למדי. לרוב השכנים שלו יש מכוניות חדשות ויקרות, אבל מאיר את הכסף שלו שומר לטיפולים רפואיים בשל מחלת האלצהיימר שעימה הוא מתמודד.

"אם אני ארוויח שש-שבע שנים שאני אהיה כמו עכשיו, גדול. זה כמו לנצח את המחלה", אומר מאיר. "אובחנתי עם אלצהיימר במחלקה נירולוגית בירושלים, אז הבאתי את הבדיקות, היה צילום בראש, והגיע למסקנה שאני... מה שקוראים, את המילה שכחתי. פרה-אלצהיימר, פרה-דמנציה, משהו כזה. עוד מעט אני איזכר, שלוש אותיות. הפחד היה אם לא היה טיפול"...

כל הטיפולים שהיו לא היו אפקטיביים. אבל אז לפני כשנתיים הגיע לישראל טיפול חדשני שרק כמה חודשים לפני כן אושר לשימוש בארצות הברית. מאיר, רופא פסיכיאטר במקצועו, הוא אחד המטופלים הראשונים בישראל והוא עוקב בקפדנות אחרי תוצאות הטיפול.

"ביקשתי שייתנו לי את כל הבדיקות שעברתי ושמחתי מאוד. לא ירדתי במאומה. שנה וחצי אין הידרדרות, כלום, לפי הבדיקות", משתף מאיר. "לפי הבדיקות, הטיפול בולם את המחלה, ושמחתי מאוד".

ד"ר תמרה שיינר, מנהלת השירות לטיפולים מתקדמים באלצהיימר בבית החולים איכילוב, מתארת: "אנחנו בהחלט רואים קבוצה שאצלם זה נראה שהמחלה כביכול לא מתקדמת. יש אנשים שזה ממש ממש בולם אצלם את המחלה.

ד"ר נועה ברגמן, מנהלת היחידה לנוירולוגיה קוגנטיבית באיכילוב, אומרת: "אני חושבת שבשנתיים האחרונות זה ממש מהפכה. ה-FDA אישר באופן מלא את התרופה, שהוכח כי היא מאיטה את החמרת הסימפטומים".

"מטופל בן 89 ששוחחתי איתו נוטל את התרופה כבר כשנתיים, והוא מאמין שזו הסיבה לכך שהוא עדיין מתפקד. כשהתרופות האלה אושרו כל התחום שלנו השתנה מקצה לקצה", מסבירה ד"ר שיינר.

מדובר במחלה ניוונית של המוח עם פגיעה שרק הולכת ומחמירה בתאי עצב. ככל שחולף הזמן יותר ויותר אזורים במוח נפגעים, מה שמביא לירידה ביכולת החשיבה, הזיכרון, הלמידה, השימוש בשפה, ההתמצאות בזמן ובמקום ועוד יכולות קוגניטיביות.

לדברי ד"ר שיינר, "אנחנו יודעים שאנשים מחמירים לאורך זמן, אנחנו לאו דווקא יודעים באיזה קצב הם יחמירו, אבל אנחנו יודעים שאנשים שיש להם את האבחנה הזאת, כן מחמירים עם הזמן".

מחלת האלצהיימר פוגעת לא רק בחולה עצמו, אלא גם בקרובי משפחתו, שליבם נקרע נוכח ההתדרדרות של יקירם שמאבד את עצמאותו, תלוי בהם לגמרי, ובשלים המתקדמים כבר לא מזהה אותם. מיליארדי דולרים הושקעו בפיתוח תרופות, אבל עד ממש לאחרונה לא היה שום טיפול יעיל במחלה עצמה, ולכן בניגוד למחלת הסרטן שבה גילוי מוקדם מציל חיים, באלצהיימר גילוי מוקדם היה כמעט חסר משמעות.

"אם בעבר מישהו היה מגיע אלינו עם תלונות קוגניטיביות קלות, היינו אומרות, 'טוב, נחכה ונראה מה קורה', כי גם ככה לא היה טיפול ולא הייתה התערבות שהייתה חשובה בשלב מוקדם", מספרת ד"ר שיינר. "תרופה חדשה מתיימרת להאריך את איכות החיים"...

donanemab הוא נוגדן חד-שבטי הפועל נגד חלבון עמילואיד רעיל במוח. שנים של עבודה נושאות פרי. lecanemab ניתנת באמצעות עירוי פעם בשבועיים. אבל כל זה השתנה לפני כשנתיים וחצי ביולי 2023, כשמנהל התרופות האמריקני, ה-FDA, אישר לשימוש תרופה חדשה בשם LEQEMBI.

לראשונה אי פעם הצליחו לפתח תרופה שמשפיעה על ההתקדמות של המחלה עצמה ולא רק מקילה על התסמינים. התרופה מיועדת לחולי אלצהיימר שאובחנו בשלב מוקדם של המחלה כשהתסמינים הם עדיין מינימליים, כמו למשל אצל מאיר.

"כשאני מדבר קשה לי לשלוף מילה. וזה חלק של ירידה קוגניטיבית. שאני רוצה להגיד משהו והמילה הזאת לא באה. אני יודע מה המילה, כעבור כמה זמן היא מגיעה או לא מגיעה", מתאר מאיר.

גם אצל אופירה, פנסיונרית בת 77 מרמת השרון, המחלה אובחנה בשלב מוקדם יחסית. אחד התסמינים שהופיעו אצלה הוא הקושי להתמצא בזמן. "עכשיו 1970? 1800... זה לא נכון? אני לא נעלבת מזה. תצחקו, אני בעצמי צוחקת. אני באמת לא זוכרת באיזו שנה אנחנו", היא מסבירה.

בגלל האלצהיימר אופירה מתקשה גם בהתמצאות במקומות זרים, לכן היא לא תיכנס לבדה לרכב ותנהג לעיר אחרת, למרות שהיא כן נוהגת כשחיים בעלה במושב לידה, אבל לטייל לבדה ברגל באזור מגוריה - את זה היא עושה בכיף והרבה.

"אני פעילה, אני נוסעת, אני חוזרת, אני מדברת לעניין, אני עושה קרמיקה, אני הולכת לחוגים, זאת אומרת שום דבר פה לא עוצר אותי חוץ מעצם העובדה שיש לך אלצהיימר, מה לעשות? אני לא נעלבת כשאומרים לי 'סיפרת לנו את זה כבר', אני גם שואלת לפני אם סיפרתי כבר", אומרת אופירה. "לא הסתרתי מאף אחד שיש לי אלצהיימר. אני מרגישה עם זה טוב. כי אני מדברת על זה, וכל החברים שלי יודעים את זה, ואם אני טועה, אז אני מבקשת, תתקנו אותי, אני לא נעלבת מזה. אין מה להתבייש ממחלה".

עוד מספרת אופירה כי "אנשים מתביישים באלצהיימר. אפשר להתבייש מהרבה דברים, אבל לא ממחלה. זה היה עוד אחת מהמטרות שאני הסכמתי לדבר איתך. זאת אני, מי שרוצה ימשיך להיות חבר שלי, מי שלא, גם בסדר. אף אחד לא ניתק איתי קשר. להפך - יותר מזמינים, יוזמים. בדרך כלל מפגש בנות איתה ועוד חברות והיוזמה באה מהן. אני בקיצור אהובה".

ד"ר ברגמן מסבירה: "המטרה שלנו היא שאנשים יישארו כמה שיותר עצמאים, שיבלו כמה שיותר זמן בשלבים מוקדמים של המחלה. כשיש הפרעות זיכרון זה לא דבר נעים, אבל יש הבדל בין הפרעות זיכרון קלות, שהן גם לא כל הזמן, לבין מצב שאדם לא מסוגל לעשות דברים יומיומיים, כמו להכין לעצמו אוכל ולהתלבש ולהתרחץ".

בנובמבר 2023, חצי שנה בלבד לאחר שהתרופה LEQEMBI אושרה לשימוש על ידי ה-FDA האמריקני, בית החולים איכילוב בתל אביב זכה להיות המרכז הרפואי הראשון מחוץ לארצות הברית שהחל להציע את הטיפול הזה. כיום, שנתיים אחרי כן, מטופלים כאן כ-150 חולי אלצהיימר, בהם גם אופירה וחיים.

"אז הם הראו בערך האטה של שליש, כן. שבערך 35% בקצב התקדמות המחלה בממוצע", מתארת ד"ר ברגמן. אלצהיימר היא מחלה חשוכת מרפא. התרופה החדשה LEQEMBI ותרופה דומה בשם donanemab שאושרה רק לפני כשנה, אינן מרפאות את החולים והן אפילו לא אמורות לבלום את ההתקדמות של המחלה, אלא רק להאט אותה. אבל אצל חלק מהחולים, כך מתברר, היא עושה יותר ממה שעשתה במחקרים.

ד"ר שיינר מציינת כי "זה לא אצל כולם, אבל יש קבוצה לא קטנה של אנשים שמגיעים אחרי חצי שנה, שנה, שנה וחצי ואומרים שהכול פחות או יותר אותו דבר. שמבחינתנו עם מחלת האלצהיימר, זה ניצחון גדול מאוד. המשמעות היא באמת עצומה מבחינת איכות החיים".

חיים ברקן, בעלה של אופירה, אומר: "אני חושב שאופירה עוד נפלה בצד הטוב של הסטטיסטיקה. כי אם תשאל אותי מה השתנה בשנתיים-שלוש האחרונות? כמעט לא השתנה כלום. בתחושה שלי היא לא מידרדרת בשנתיים האחרונות".

"בינתיים עברו שנה וחצי ואין ירידה, ואני מקווה שזה ימשיך ככה. אני מקווה שלא להגיע בכלל לשלב המתקדם של האלצהיימר. המשמעות היא שאני גומר את החיים יפה. זה ענק", מדגיש מאיר.

בזמן הריאיון עם מאיר נכנס מטופל נוסף, אבי רוזנפלד, בן 80, שאובחן עם המחלה והחל לקבל את הטיפול לפני כעשרה חודשים. "האמת אני לא מרגיש את האלצהיימר", הוא מספר. "אני מרגיש אותו בדיעבד, שאני פתאום שכחתי פה, שכחתי שמה, לא זוכר מה היה לפני פה ולפני שמה. אני נוהג, אבל אני נוהג ביום, וזה יותר מטעם הזהירות, יותר בקטע העירוני".

לפי ד"ר שיינר, "זה משהו אחר לגמרי מהמצב שאנחנו היינו בו לפני אפילו ארבע שנים, ארבע או חמש שנים. אנחנו כל התחום שלנו השתנה. זה שינוי טוטאלי של המצב הקודם. אפשר לקרוא לזה מהפכה רפואית שזה רק ההתחלה".

התרופות החדשות האלה שניתנות בעירוי בווריד בתדירות של פעם או פעמיים בחודש, מנקות מהמוח חומר שהולך ומצטבר בו לאורך השנים וככל הנראה הוא גורם חשוב, אולי אפילו ראשי למחלת האלצהיימר. "אז שתי התרופות האלה הן למעשה נוגדנים שהם נוגדנים כנגד חלבון מסוים שנקרא עמילואיד, ששוקע במוח, הוא שוקע לאורך הרבה שנים", מסבירה ד"ר ברגמן. "ומה שהתרופות האלה הראו זה שכאשר מפנים את החלבון ובעיקר בשלבים מוקדמים, אז אנחנו מצליחים להאט את התהליכים שפוגעים בתאי המוח".

בצבע הסגול אנחנו רואים את הנוגדנים של התרופה והגושים הצהובים זה חלבון העמילואיד שכנראה גורם לה. הנוגדנים הסגולים של התרופה נדבקים לחלבון המזיק ומפנים אותו דרך כלי הדם במוח. ד"ר ברגמן מוסיפה: "אני חושבת שבשנתיים האחרונות זה ממש מהפכה. ממש מהפכה עם הרבה יותר תקווה, אבל גם הרבה יותר תוצאות, לא רק תקווה".

אצל מאיר בגלל שהמחלה בבלימה מוחלטת מאז שהחל לקבל את התרופה לפני כשנתיים, הוא אפילו ממשיך לעבוד פעמיים בשבוע במקצוע שלו, רופא פסיכיאטר. "הדבר היחידי שאני לא עושה - אני לא נותן תרופות, כי תרופות אני צריך לזכור הרבה דברים. ואני צריך כל הזמן להיות עדכני על הספרות", הוא מספר.

מאיר, הודות לתרופה החדשה, עדיין נוהג. פעם בשבוע הוא יושב עם חברים במסעדה האהובה עליהם ביפו, הוא עושה התעמלות בבריכת גורדון. נפגש עם הילדים והנכדים בבתי קפה ומסעדות ופעמיים בשבוע עדיין עובד כיועץ רפואי בבית ספר לילדים עם הפרעות התנהגות.

"אנשים מגיעים עם תלונות מאוד קלות, אנחנו עושים להם בדיקות קוגניטיביות ולאנשים המתאימים שולחים לבירור מאוד נרחב. אנחנו מאבחנים אנשים עם אלצהיימר שעדיין עובדים, שעדיין מתפקדים באופן מלא", אומרת ד"ר שיינר. לדברי ד"ר ברגמן, "זה שינה לחלוטין את התחום שלנו, שינה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו מתנהלים, למשל מבחינת דחיפות, להתחיל את הטיפול כמה שיותר מוקדם. מתחום שמתנהל די בעצלתיים לתחום שצריך לראות את המטופלים כמה שיותר מהר ולא לעכב את הבדיקות, גם ברמת האבחנה הראשונית וגם אחר כך בשביל להתחיל טיפול".

אז מהם הדגלים האדומים שדורשים תשומת לב מיוחדת?

• חזרה תכופה על שאלות ואמירות שכבר נאמרו.
• ירידה ביכולת לזכור דרכים וכיוונים.
• בלבול בזמנים.
• ירידה ביכולת לבצע חישובים.
• שינויים לא מוסברים בהתנהגות.
• קושי בביצוע פעולות מורכבות ביומיום, כמו נהיגה, קריאת ספרים ושימוש בטכנולוגיה.

כל אחד מהסימנים האלה מעיד על ירידה בזיכרון שעלולה להצביע על התחלה של אלצהיימר. ולכן אם אתם או מישהו מקרוביכם סובל מהם, צריך בדיקה מקיפה אצל רופא המשפחה או רופא נירולוג ובהקדם.

ד"ר שיינר מבהירה: "עכשיו אנחנו חייבים לדעת אם מדובר במחלת האלצהיימר בגלל שהתרופות האלה מיועדות רק לאנשים שיש להם אבחנה ודאית של אלצהיימר".

לצד הבשורה המהפכנית, לטיפול החדשני יש שני מחירים: הראשון רפואי, החשש לדימומים ובצקות מוחיות. זה נשמע מאיים אך לרוב חולף ללא סכנה, הנטל הוא דווקא בכיס. "הסכום ששילמתי כבר עבר את החצי מיליון", מספר אבי. "מהכסף שלי שילמתי. וכל הביטוחים שעשיתי ועשיתי, דווקא ביטוח בריאות, כי הרגשתי את עצמי בריא, סמכתי על אלוהים שאני לא אצטרך".

חיים, בעלה של אופירה, מספר: "בסדרה הראשונה של 36 טיפולים אופירה... זה היה פעמיים בחודש, הסדרה השנייה 18 טיפולים, פעם בחודש. הוצאנו באזור ה-80-70 אלף שקל כבר.

אז כמה עולה לחודש הטיפול החדש?

• ההבדלים במחירים תלויים במינונים ובתכיפות.
  בדיקת ההתאמה לטיפול עולה 12,000-2,500 שקלים - במימון המטופל.
• מחיר התרופה: 15,000-6,5000 - במימון הביטוח הפרטי.
• אשפוז יום עולה 3,500-1,750 שקלים - במימון מאוחדת בלבד.
• אם-אר-איי - 2,500 שקלים - במימון המטופל.

בשורה התחתונה גם עם ביטוח רפואי פרטי מדובר בהוצאה שיכולה להגיע לאלפי שקלים בחודש על חשבון המטופל. "בגלל זה אין לי פורשה, אתה רואה? ובשכונה שלי כולם זה או פורשה או"... אומר מאיר.

"יצא לי לטפל באנשים שאובחנו עם אלצהיימר ונאלצו להפסיק את הטיפול או לא להתחיל את הטיפול בגלל שלא היה להם כסף, שזה מה שקורה לעיתים יותר קרובות, אנשים שפשוט לא יכולים לאפשר את זה מבחינה פיננסית. היו לי הרבה מטופלים כאלה, בטח. זה עצוב מאוד".

הרוב המוחלט של החולים באלצהיימר הם אנשים מבוגרים. אצל רבים מהם מצבם הגופני הפיזי הוא דווקא טוב, לפעמים אפילו מעולה. הרופאות הנירולוגיות הבכירות שהתראיינו לכתבה הזו מספרות שהדור הבא של התרופות והבדיקות יהיה מהפכני עוד יותר, ובעתיד הלא רחוק בדיקת דם פשוטה תאפשר אבחון עוד לפני שיש תסמינים. ועם גילוי מוקדם וכדור שנבלע פעם ביום נבלום לגמרי את ההתפרצות של המחלה. זו אולי הבשורה הגדולה באמת, אחרי שנים של חוסר אונים מוחלט מול המחלה האכזרית, נראה שאנחנו בפתחו של עידן חדש, עידן שבו הפחד מהשכחה יתחלף סוף סוף בתקווה.