5 חודשים מאז החלה המלחמה, ולאחר שמסגרות החינוך לרבות החינוך המיוחד נפתחו מחדש, תושבי שדרות שבים סוף-סוף לבתיהם. אלא שכעת הורים לילדים על הרצף האוטיסטי חוששים שדווקא בסביבה הביתית והמוכרת שלהם, לא יזכו לרמת טיפול טובה בילדיהם, כמו זו שלה זכו במלונות שאליהם פונו. עם החזרה לעירם, הם חוששים מרגרסיה משמעותית במצבם של הילדים.
"כל החיים נאלצתי להתחנן לקופות החולים או לקחת את הילדים לטיפולים פרטיים", אומרת ל-mako בריאות רחל שי משדרות, אימו של ארי, בן ה- 3 וחצי על הרצף האוטיסטי בתפקוד בינוני נמוך. "כששהינו במלון, קיבלנו טיפולים מדי שבוע. בהתחלה לא האמנתי שזה אפשרי. עכשיו אנחנו חוזרים לשדרות, וצפויים להתמודד שוב עם המחסור בצוותים במסגרות החינוך, ועם זמני המתנה ארוכים".
לדבריה, למרות הקושי שחוו הילדים בתחילת המלחמה ובעת ההסתגלות לשגרה בבית המלון, בזכות הטיפולים הצמודים ארי הראה פתיחות רבה יותר. "הוא החל לדבר, להיפתח, אפילו ניסה ליצור קשרים חברתיים, וזו התקדמות משמעותית מאוד עבורו. הגיעו למלון גם מתנדבים רבים מעמותות שונות, שהעניקו לילדים מעטפת חמה ואוהבת. הוא אפילו קיבל טאבלט עם תוכנת תקשורת, שמסייעת לו גם היום".
ליז קוקולייב, אמא לדוד חיים בן ה-4 וחצי, ילד על הרצף האוטיסטי, מספרת כי עוד לפני שהחלה המלחמה ניסתה לקבוע, ללא הצלחה, תור לקלינאי תקשורת לבנה. "לא הייתי חוזרת לשדרות, אם לא היו סוגרים את מסגרות החינוך בבתי המלון", היא אומרת. לדבריה, המצב השתנה כשהגיעה למלון המפונים באילת" "המטפלים במלון הצילו את הילד. היה לו קשה בתחילת המלחמה, התחושה הייתה שחזר לגיל שנתיים, אבל תוך חודשיים הילד חזר לעצמו והתפקוד שלו אפילו השתפר. לא היה אפשר להאמין שזה אותו הילד". השבוע, כששבה לשדרות, היא ביקשה לתאם תור לטיפול נוסף ונענתה בשלילה. "לא היה להם אפילו צפי. הכניסו אותי לרשימת המתנה וציינו שיש כרגע רק שתי מטפלות בעיר".
"זו הזנחה פושעת של המצב"
כמו ילדים רבים על הרצף האוטיסטי, גם ארי נמצא בגן תקשורת וזכאי לטיפול בריאות מקדם (טב"מ), ולסל שירותים המיועד לילדים על הרצף עד גיל 7. השירותים ממומנים על ידי משרד הבריאות, בהשתתפות עצמית של ההורים, וכוללים 14 שעות שבועיות של טיפול פארא-רפואי פרטני לתלמידים. אלא שבאלו"ט אומרים כי בפועל ישנם גני תקשורת רבים שפועלים ללא טב"מ בשל המחסור במטפלים, ובחלק מהגנים, הטיפול שניתן הוא חלקי בלבד, והמחסור מורגש ביתר שאת במחוז הדרום.
"זו הזנחה פושעת של המצב שנמשכת כבר שנים", אומר עו״ד מיכאל זץ, מנהל חטיבת קהילה באלו״ט. לדבריו, מספר הילדים בישראל כיום המאובחנים על הרצף האוטיסטי עומד על כ-46 אלף ילדים, בשעה שמנתוני העמותה לשנים 2022-2021 – חסרים 1770 פיזותרפיסטים, 2,146 קלינאי תקשורת, ו-2,626 מרפאים בעיסוק. "לילדים יש פוטנציאל גדול, ולצערנו הם לא מקבלים את הכלים שמגיעים להם כדי לממש אותו" אומר זץ.
בינואר האחרון פורסם דוח סיכום של עבודת הצוות הבין-משרדי של הממשלה, שבחן את הצעדים להתמודדות עם פערי כוח האדם במקצועות הבריאות, אך לטענת עו"ד מיכאל זץ – הדוח הזה לא מתמקד בפתרונות מיידים, אלא בצעדים ליישום לטווח הארוך, והוא עלול, כמו דוחות קודמים, להישכח במגירה. "יש צעדים שניתן לעשות עוד היום, כמו למשל תמריצים למטפלים שיעברו מהמגזר הפרטי לציבורי, עידוד מטפלים לעבור לפריפריה ומלגות לסטודנטים שיעשו זאת". פתרון נוסף שמציע זץ הוא לדרוש מקופות החולים להתנות קבלת אנשי מקצוע לשורותיהם, במינימום שלוש שנות עבודה במגזר הציבורי, צעד שאמור להאט את קצב פתיחת הקליניקות הפרטיות, ולמשוך את הסטודנטים לעבודה בקהילה.
עוד הוא מדגיש כי קיים מחסור לא רק במטפלים פארא-רפואיים, אלא גם במערך בריאות הנפש "יש מחסור אדיר ברופאים שמתמחים באוטיזם. אגב, דווקא בתקופה הנוכחית, ילדים אוטיסטים רבים זקוקים לאשפוז ולפעמים אני מגיע לרמה שאני מתחנן שיאשפזו את הילד כדי שלא יפגע בעצמו או בבני המשפחה. רופאים לפעמים מפנים לאשפוז פסיכיאטרי רגיל, אבל זה לא רלוונטי למי שנמצא על הרצף האוטיסטי". לטענתו, הפתרון הוא שולחן עגול והקמת צוות עבודה רב משרדי "כל משרדי הממשלה צריכים להרים את הדגל מחר בבוקר".