לפני ארבעה חודשיים, השמים נפלו על שמרית גלעד (36) מהיישוב אחוזת ברק שבעמק יזרעאל. בנה דולב בן השלוש אובחן עם סרקומה – סרטן ברקמות הרכות. אולם, בעודה עסוקה בטיפול בבנה הפעוט, היא אובחנה בעצמה בסרטן לימפומה מסוג הודג'קין.
הכול התחיל ב-5 באוקטובר, יומיים לפני פרוץ המלחמה, דולב הקטן אובחן עם סרטן מסוג סרקומה בכליה. "הוא התלונן מידי פעם על כאבי בטן, אבל לא משהו רציני", משחזרת אימו שמרית בשיחה עם N12. "החלטנו לפנות לרופא משפחה לבדיקה, והוא הפנה אותנו לאולטרסאונד בטן", היא נזכרת, "כבר בצילום היה ניתן לראות גוש ענק בבטן ומיד הפנו אותנו למיון בבית החולים רמב"ם".
דולב ביצע בדיקות הדמיה, פט-סיטי ו-MRI, והממצאים הראו שמדובר בגידול ממאיר מסוג "סרוקמה" וכעבור ארבעה ימים, בוצע ניתוח להסרת הכליה. בהמלצת הצוות הרפואי, לאחר הניתוח דולב התחיל בסדרה של טיפולי כימותרפיה. כל אותה העת, אמו שמרית לא עזבה אותו לרגע, ישנה במיטתו, מנווטת יחד עם בעלה, גד, בין בית החולים לביתם ומטפלת גם בילדיהם הגדולים עופר בן ה-8 וירדן בת ה-6.
"עשיתי את האולטרסאונד בחדר שבו הבן שלי שכב"
לפני חודש חייהם של בני המשפחה התהפכו בשנית. הכול התחיל כששמרית הבחינה בנפיחות חריגה באזור בצוואר, "בזמן שאני מטפלת בדולב הלכתי להיבדק. בהתחלה חשבו שמדובר בדלקת והפנו אותי לבדיקות", היא מספרת.
במסגרת בדיקות דם שביצעה שמרית, נצפו מדדי דלקת גבוהים ולכן היא הופנתה לצילום אולטרסאונד בצוואר. "זה היה כל כך הזוי משום שעשיתי את בדיקת ההדמיה בדיוק באותו החדר שבו הבן שלי שכב רק חודשים ספורים קודם כן", מספרת שמרית. בתום הבדיקה היא הופנתה לחדר מיון בבית חולים העמק, שם לאחר ביצוע ביופסיה היא אובחנה עם לימפומה מסוג הוגד'קין. "זה הזוי, הייתי בהלם. לא תיארתי לעצמי שגם אני אחטוף סרטן. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה".
שום דבר לא הכין את בני המשפחה לכך שגם שמרית תאובחן בסרטן, לצד הקושי בהתמודדות עם ילד חולה סרטן. "היו לי כמה ימים קשים ושאלתי את עצמי למה אנחנו? למה זה מגיע לנו? מה זו הקארמה הזו", משתף גד בעלה של שמרית. "אך מהר מאוד התאפסנו על עצמנו כי היינו חייבים להתקדם לטיפולים".
"הייתי בהלם. אם יש טיפול, אז למה להקשות על מטופלים?"
הרופאה האונקולוגית שמטפלת בשמרית בבית חולים העמק המליצה לה על טיפול ביולוגי שנקרא "אדסטריס" – "מדובר בטיפול ממוקד מטרה, שיודע לפגוע בתאים הסרטניים בלימפומות הנגועות מבלי להרוס את יתר התאים הבריאים שבגוף", היא מספרת ומוסיפה: "הטיפול זה עדיף על כימותרפיה שמחלישה מאוד את הגוף עם תופעות לוואי שיקשו עליי מאוד, ואולי אפילו ימנעו ממני לטפל בבן הקטן שלי שחולה בסרטן בעצמו. אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי".
אולם לדאבונה של משפחת גלעד, התרופה ששמרית זקוקה לה אינה כלולה בסל התרופות עבור חולים צעירים, מתחת לגיל 60, שאובחנו בלימפומה מסוג הודג'קין. "הייתי בהלם. אם יש טיפול שיכול לעזור ולרפא אז למה להקשות על מטופלים ובמיוחד כשאין הרבה כאלה?", היא תוהה "אין לי ביטוח פרטי, אנחנו גרים בשכירות, וההכנסה דרך ביטוח לאומי לא מספיקה. ברגע שקיבלנו את הבשורה שגם אני חולה בסרטן, בעלי נאלץ לעזוב את העבודה שלו כדי שהוא יוכל לטפל בבן שלנו".
היום גד, בעלה של שמרית, מטפל בדולב כשהוא מאושפז בבית החולים לטיפול כימותרפי, את שמרית מלווה אימה, ואימו של גד, אשר מפונה מביתה במשגב עם, נשארת בבית עם שני הילדים הגדולים. "המצב מורכב אבל אנחנו אופטימיים אנחנו רואים בזה כמסע שצריך לצלוח אותו", מוסיפה שמרית.
"התרופה היא קרש הצלה עבורי ועבור הבן שלי"
שמרית ובעלה נאלצו לרכוש את התרופה באופן פרטי שעלותה מוערכת בעשרות אלפי שקלים. "כל שלושה שבועות אני צריכה לרכוש מחדש את הטיפול. התרופה הזו היא לא רק קרש הצלה עבורי, היא קרש הצלה גם עבור הבן שלי. היא מאפשרת לי להרים את עצמי מהמיטה ולטפל בדולב. אני שומעת את הבן שלי בוכה ולא יכולה לקום לטפל בו מרוב שאני חלשה ומותשת", מספרת שמרית. "כשאני לא מרגישה טוב אני הולכת לחדר שלא יראו אותי במצב הזה".
העובדה שהתרופה החשובה כל כך לא נמצאת בסל התרופות לחולים שהם מתחת לגיל 60 מקוממת את המשפחה. "קופת החולים מחליטה בדרך מאוד קרה ייבשה מי יקבל את התרופה או לא", מציין גד בעלה של שמרית, "היא לא עומדת בקריטריונים? אז ניתן לה לסבול למרות שיש לה את המחלה. הרי אם באמת היו רק בני 60 ומעלה שחולים במחלה הזו אז לא הייתה בעיה. אבל לא כך המצב. אין לנו כוחות ולא שווה לנו המפח הנפשי לריב על זה ולבכות על חוסר הצדק. אנשים טובים עוזרים לנו ואנחנו מקווים לקבל את כל הטיפולים הביולוגיים ששמרית צריכה. אבל שמרית נפלה בין הכיסאות וכמוה עוד לא מעט צעירים שחולים במחלה ומשרד הבריאות צריך לבחון את העניין הזה מחדש".
בשבוע הבא, שמרית אמורה לעבור מחזור טיפולי נוסף ולרכוש באופן פרטי את התרופה בעלות של עשרות אלפי שקלים. כעת משפחתה של שמרית פונה לציבור ומבקשת סיוע בתרומה שנועדה לרכישת הטיפול ולתמיכה בצורכי המשפחה.