בין המשוחררים בפעימה הרביעית אמש היו קרינה אנגל-ברט (53) ובנותיה יובל (11) ומיקה (18). יובל תועדה מובלת לרכב הצלב האדום בכיסא גלגלים, בעקבות פציעה ברגלה. עם הגעתן לבית החולים איכילוב, התאחדו עם בני משפחתן בהם דני אנגל, אחיו של אב המשפחה, רונן, שנותר בשבי החמאס.

"הבוקר אני יכול קצת לחייך. היה מרגש אתמול", תיאר דני, "היינו אחרי יום מטורף ומורט עצבים, לא ידענו כלום, חוסר ודאות. פתאום קיבלנו את הבשורה, נכנסנו לאוטו ונסענו. זו הייתה התפרקות עבורנו. השמחה, האושר, החיבוק איתן, להרגיש אותן. לראות שהן בסדר, הרבה מעבר למה שציפינו. הצלחנו לצחוק קצת, בכינו קצת, התרגשנו. הן בעיקר רצו כבר לעשות איזו מקלחת טובה ולשים את הראש בשקט. אני מאוד יכול להבין את זה, כולנו היינו צריכים את זה".

"הן רזו. בין המשפטים הראשונים שמיקה אמרה זה: 'תראו איך רזיתי ובלי ספורט'. היינו איתן קצת כדי לא להכביד, לתת להן את המקום שלהן. הדאגה לאחי רונן ממשיכה. צריכים עכשיו לאסוף את עצמנו ולדאוג שהוא יחזור. יש לנו עוד חתיכת דרך לעשות".

מה הן סיפרו על התקופה שעברו?
"עוד לא ממש הגענו לשבת ולדבר, ניסינו להשלים דברים והשיחה זזה ממקום למקום. הן כן סיפרו שיובל לא הסתרקה כמה ימים והיה לה קצת בלגן בשיער. קרינה סיפרה אותה. הסתכלנו על יובלי ושאלנו: וואו, מי סיפר אותך? כנראה שתספורת הייתה חלק מהיום שלהן".

מה מבחינת אוכל?
"רואים עליהן ישר שהתזונה לא הייתה כמו שצריך. לא צויינו דברים חריגים שאכנס אליהם עכשיו. אני כן יודע שהן היו ביחד, חלק נכבד מהתקופה, והן בסדר. רונן לא היה יחד איתן".

יובל הייתה בכיסא גלגלים. מה אתה יודע להגיד על מצבה?
"היא פצועה קצת ברגל. כדי לא להכביד ובגלל הלוגיסטיקה, שמו אותה בכיסא גלגלים. היא בסדר".

הן מודעות לגודל האירוע?
"חלקית, הן לא מבינות עד כמה. זה בטח יתחוור להן בימים הקרובים. הן לא מבינות עד כמה כל העולם דאג להן. כשהיינו בדרך הביתה, פתאום ראינו את שלטי החוצות הענקיים שהן מתנוססות עליהם. חשבנו, צריך לעדכן אותם כדי שיורידו את השלטים. הן לא מבינות עוד את גודל הדבר הזה. אף אחד מאיתנו עוד לא יכול להבין. הן כן ידעו על חלק מהזוועות, בדרך לא דרך".

איך ייראה השיקום שלהן? לאן הן חוזרות?
"הן יעשו מה שיהיה להן טוב. אני יודע מקרינה שיש הרבה כעס. הן צריכות קצת לנשום ולהבין מה הן עושות. הביתה, לקיבוץ, אי אפשר לחזור, ואני גם לא בטוח שזה מה שהן רוצות כרגע. החברים פזורים כרגע בכל הארץ. קרינה אישה חזקה, היא כבר התאפסה על עצמה ותדע לקחת את ההחלטות שנכונות לה ולבנות. אנחנו כמובן נעזור לה בכל מה שתחליט".

אתה חושב מה רונן היה אומר אם היה רואה את קרינה והבנות חוזרות?
"הוא בטוח היה מאושר כמונו לראות אותן בבית. אנחנו נלחם עליו עכשיו ועל כל מי שנשאר שם. צריכים לדאוג שהם יחזרו להיות משפחה, שכולנו נחזור להיות משפחה. אני רוצה להגיד לכם תודה על המסע הזה, שהייתם איתנו. הילדים שלי, דורית גרושתי ואני התאחדנו כולם, ככה זה היה צריך להיות. כולנו עשינו מה שאפשר, זה היה רגע של נחת. בינתיים אני לא יכול להסביר לעצמי את כל מה שאנחנו עוברים. לשמוע את המסוק נוחת, זה היה כמו בסרטי אקשן. יובלי הראתה לנו את הסטיקרים שקיבלה מהחיילים המדהימים. אלה הדברים הקטנים שמרכיבים לך תמונה עצומה שאתה עוד לא ממש יודע להכיל אותה".