המחקר הכי מעניין שקורה היום בעולם בתחום חקר המוח, התחיל כאמור, כאן בישראל, אחרי שפרופסור שוורץ החליטה לערער על כל מה שהאמינה הקהילה הרפואית בתחום. אמש (חמישי) ב"המהדורה המרכזית", היא שיתפה אותנו על פריצת הדרך שלה במחקר האלצהיימר.
במשך שנים רבות הייתה תפיסה מאוד ברורה בעולם המדעי לגבי האופן שבו הגוף שלנו עובד: הקהילה הרפואית הניחה שהמוח שלנו מנותק ממערכת החיסון של יתר הגוף. בגלל המבנה האנטומי הייחודי של המוח שנמצא מאחורי מחסומים, סברו שהוא פיתח לעצמו מערכות הגנה אחרות, לכאורה, כדי לתפקד בצורה אופטימלית וללא הפרעה. כולם הניחו כך, חוץ ממדענית אחת.
"מה שגרם לי לעצור ולשאול את השאלה הזו, בניגוד לכל מה שהאמינו, זו מחשבה אבולוציונית. בגלל שעשיתי דוקטורט במכון ויצמן בחקר מערכת החיסון, ועבודת הבתר דוקטורט שלי התמקדה בשיקום עצבים לאחר חבלה, פעם ראשונה למדתי שהמוח מבודד ממערכת החיסון, ונכנסתי לתחום בגלל שחשבתי זה לא יכול להיות שאיבר שאי אפשר להחליף אותו, לא נוכל להשתיל מוח אף פעם, משתיל ריאות ריאות, אבל לא מוח. לא היה נשמע לי הגיוני שאיבר שאינו בר החלפה ויתר כל כך מהר על מערכתה חיסון", מספר פרופסור שוורץ.
פרופסור שוורץ ביחד עם הקבוצה שלה הצליחה להוכיח לא רק שיש קשר בין המוח למערכת החיסון אלא שיש תלות. הם לקחו עכברי מעבדה עם מוח בריא וכשל חיסוני וראו אם יש ירידה בתפקוד המוח הבריא אם מערכת החיסון כושלת, ואם משחזרים את מערכת החיסון מאפשר לשחזר גם את תפקוד המוח. אחד המבחנים של למידה וזיכרון, שאותו ביצעה הקבוצה של פרופסור שוורץ בעכברי מעבדה – היה אמבט מים ובו משטח יבש אחד שאפשר לנוח עליו.
מהלך הניסוי
בתחילת הניסוי, משחררים עכבר באחת הפינות של המיכל, והוא ישר יחפש את האי היבש. על הקירות נמצאים עצמים בצורות שונות שנועדו לעזור לו להתמצא במרחב. עכבר בריא יזכור את הצורה שמסמנת את המקום היבש והבטוח, וישחה בפעם הבאה בזמן קצר לכיוונה. פרופסור שוורץ ביקשה לבדוק מה קורה שמזריקים לעכבר חולה, כזה שאינו לומד לאן לשחות, נוגדן שעוזר למערכת החיסון שלו – וגילתה שמצבו השתפר.
"כשגילינו את התגלית הזו ההתרגשות הייתה נורא גדולה, שבעצם אמרנו יכול להיות שגיל המוח זה לא הגיל הכרונולוגי, אלא הגיל של מערכת החיסון. שהראנו שבאמת זקנת המוח מושפעת יותר ממערכת החיסון מאשר הגיל הכרונולוגי אז הבנו שלוקחים את זה לאלצהיימר", מספר פרופסור שוורץ בהתרגשות.
כדי להבין יותר את המחלה הקשה הזו אנחנו מגיעים למאגר המוחות היחיד בארץ, שקם בבית החולים שיבא, יותר מ-500 בני אדם כבר שהחליטו לתרום את מוחם למדע לאחר מותם לטובת מאגר שיספק לחוקרים גישה ישירה למוח האנושי.
"בדקנו 500 תרופות שונות ב15 שנה האחרונות עם הצלחה מאוד מוגבלת, בקהילה סיפרנו בהומור שריפאנו מיליארדי עכברים, אבל בוא נראה שנרפא בן אדם אחד", שיתפה פרופסור מיכל שניידר-בארי, מנהלת המרכז למדעי המוח על שם סגול במרכז הרפואי שיבא.
"אני חושבת שלרפא יהיה קשה מאוד עדיין בין היתר בגלל שהפתולוגיה מתחילה להצטבר בגיל 40, הסימנים הקליניים מתחילים להופיע 30-20 שנה מאוחר יותר עיקר העשייה שלנו הוא מניעה", הסבירה.
לדבריה, כדי למנוע את התפתחות המחלה, יש לשים לב ל-7 גורמים סיכון מרכזיים שחוזרים על עצמם מחקר אחר מחקר בכל מיני מקומות עולם: סכרת, השמנת יתר, לחץ דם, עישון, חוסר פעילות גופנית. וישנם שני גורמי סיכון של המוח: דיכאון וחוסר פעילות מנטלית. פעילות מנטלית, משחקי קלפים, ללמוד שפה חדשה, כל דבר שדורש מאמץ מנטלי אמיתי.