רחל (שם בדוי), תושבת חיפה כבת 70, שרצתה לשפר את הופעתה החיצונית, עברה 4 ניתוחים שבוצעו באופן רשלני וגרמו לה לפגיעה עצבית שפגעה בתפקודה - כך נטען בתביעה שהוגשה לפני כארבע שנים נגד הרופא המנתח.
בתביעה נטען כי רחל פנתה אל הרופא לצורך ייעוץ בנוגע לניתוחים אסתטיים אותם שקלה לבצע, ולאחר שבדק אותה, המליץ לה לבצע שורה של ניתוחים שכללו: הרמת שדיים בתוספת שומן, שאיבת שומן מהבטן ומהמותניים ומתיחת בטן.
כשרחל שאלה את הרופא מה ניתן לעשות כדי לשפר את מראה רגליה, הוא הציע לה לעבור השתלת סיליקון בשוקיים – בלי לציין שניתוח שכזה מעולם לא בוצע בישראל בנקודת זמן זו. על פי התביעה, בתום פגישת הייעוץ, הוא קבע לה תור לניתוח, מתוך החלטה לבצע את כלל הניתוחים המורכבים יחדיו, תחת הרדמה כללית.
עוד נטען כי הרופא לא פירט בפני רחל את הסיכונים הכרוכים בניתוחים, ולא ציין כי תיתכן פגיעה עצבית בשל החדרת שתלי הסיליקון לרגליה. לדבריו, סיכונים אלה גם לא פורטו בטופס ההסכמה עליו חתמה לפני הניתוח. "לו ידעה התובעת כי הניתוחים נושאים בחובם סכנה מוחשית לבריאותה, היא לא הייתה מסכימה לבצעם", כך לדברי העו"ד.
ניתוח מורכב שגרר שורה של בעיות תפקודיות
וכך, על פי הנטען בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין רן שפירא ואריאל גולד ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, כשלושה שבועות לאחר פגישת הייעוץ, רחל עברה סדרת ניתוחים שבוצעו לאורך שלוש שעות בהרדמה כללית. כשהסתיימו, לאחר אשפוז קצר, היא שוחררה לביתה. לדברי עו"ד שפירא, מרגע שחרורה ובמשך תקופה ארוכה, רחל החלה לסבול משורה של בעיות תפקודיות קשות, שכללו, מעבר לבעיות אסתטיות, גם היעדר תחושה בשוק ובכף רגל שמאל, ונפילות חוזרות ונשנות, שנבעו, לדבריו, מאובדן שיווי משקל במהלך עמידה והליכה. לפי הנטען בתביעה, הרופא הרגיע את רחל ואמר לה שהתחושה תחזור ושמצבה ישתפר. אלא שעל פי התביעה, מצבה של התובעת לא השתפר, והוא רק הלך והחמיר. לנוכח מצבה, היא הופנתה לבדיקת הולכה עצבית מסוג EMG בגפיים התחתונות, שבה נמצא כי היא סובלת מפגיעה עצבית קשה ובלתי הפיכה, הנובעת ככל הנראה מלחץ של שתלי הסיליקון על מערכת העצבים.
לכתב התביעה צורפה חוות רפואית של ד"ר אפרים דביר, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית, שקבע כי הרופא המנתח ביצע באישה ארבעה ניתוחים גדולים יחסית בתוך שלוש שעות, ללא שום הצדקה רפואית. לטענתו, בעת החדרת שתל הסיליקון לשוק, המנתח פגע במערכת העצבים, וגרם לנזק בלתי הפיך. לדבריו, מאחר שחלפו יותר משלוש שנים ממועד הניתוח ובמהלכן לא חל שיפור במצבה , הנזק העצבי שממנו היא סובלת לא צפוי לחלוף.
ד"ר דביר הדגיש בחוות דעתו, כי ככל שידוע לו, ניתוח להגדלת שוקיים לא בוצע בארץ מעולם. לדבריו, "זהו המקרה הראשון בארץ שמובא לידיעתי בדבר הגדלת שוקיים". על פי ד"ר דביר, מדובר בניתוח ניסיוני שבוצע תוך חריגה מכל סטנדרט רפואי מקובל. "הרופא ביצע בתובעת ארבעה ניתוחים די גדולים באופן רשלני ובלתי מתקבל על הדעת וגרם לה לנזקים קשים", הוא קבע, והוסיף כי חוסר התחושה והיציבות בשוק שמאל ובכף הרגל היא בעיה קשה בכל גיל, אך היא חמורה פי כמה כאשר מדובר באישה בגילה.
בסיכום חוות דעתו, קובע ד"ר דביר, כי הפגיעה העצבית יכולה הייתה להימנע בסבירות גבוהה ביותר, אילו הניתוח להחדרת השתלים בשוקיים היה מבוצע בנפרד, ובאופן שהיה מאפשר לרופא להשקיע את מלוא תשומת הלב והזמן בניתוח אחד.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית נוספת של ד"ר יעקב וידנפלד, מומחה בנוירולוגיה, שקבע כי הפגיעה העצבית והמוטורית שממנה סובלת התובעת, נובעת מהניתוח הרשלני אותו עברה. לדבריו, שתל הסיליקון הוחדר מתחת לשריר גדול, האחראי על פעולות ההליכה, הריצה, הקפיצה והעמידה על הבהונות. "לשריר זה יש תפקיד חשוב גם ביציבות בזמן הליכה, ולפגיעה בו יש השלכות תפקודיות קשות", כך לדבריו. בסיכום חוות דעתו קובע ד"ר וידנפלד, כי התובעת נותרה עם 10 אחוזי נכות רפואית לצמיתות, בשל הפגיעה העצבית התחושתית, ועם כ-15 אחוזי נכות לצמיתות בשל הפגיעה המוטורית.
לדברי עו"ד שפירא, בעקבות הניתוח השתנו חייה של התובעת לבלי היכר. "מאישה פעילה ומלאת שמחת חיים, היא הפכה לשבר כלי". לדבריו, התובעת, אשר מעולם לא סבלה מבעיות נוירולוגיות כאלה או אחרות, הפסיקה לעבוד לפרנסתה ונותרה עם נכות רפואית ותפקודית קשה. בנוסף, הוא טוען כי היא סובלת מירידה קשה באיכות חייה, ועתידה להתמודד עם השלכות תפקודיות ואסתטיות קשות שלא יחלפו לעולם.
בתביעה מבקשת רחל מבית המשפט לחייב את הרופא המנתח לפצות את התובעת בסכום המקסימלי שבסמכותו (עד 2.5 מיליון שקלים). התביעה הוגשה בימים אלה אל בית משפט השלום בתל אביב. טרם הוגש כתב הגנה.