בשנייה הראשונה זה לא נקלט. צריך להקשיב טוב ולהבין שאין פה טעות, שעל המיטה באולטרסאונד בקופת החולים שוכב, כן, "שוכב", לא "שוכבת", לירז בוגנים. הוא בן 32, היה עד לפני כמה שנים אישה, ועכשיו הוא פה, בחודש תשיעי עם תינוקת בבטן. "להיות בהיריון זה לא להיות אישה בהיריון, זה להיות בהיריון. זה לא משנה אם אתה גבר בהיריון או אישה בהיריון" הוא מסביר.
כדי להבין את הסיפור של לירז חייבים לחזור 30 שנה לאחור לבית בו גדל. משפחה ירושלמית חוזרת בתשובה מהקטמונים, 6 אחיות בבית. "בית עם 6 בנות זה מלא שמלות, איפור, עקבים. 6 שעות של התארגנות ובזמן הזה אני בדרך כלל מתייבש ומחכה לכולם" מתאר בוגנים את נעוריו וילדותו. "תמיד הייתי הבן הזה. זה אפילו לא להגיד טומבוי. בבית הספר מלמדים שבשמע ישראל צריך לשים את היד על הפנים ולבקש מה שרוצים. וכל הזמן הייתה לי את התפילה הזו שבבוקר אני אקום בן".
כשלירז מסיימת תיכון, להבדיל מחברותיה, היא מתעקשת להתגייס, להיות קרבית, משרתת כמחמשת מטוסי קרב. בצבא היא גם יוצאת מהארון, מספרת שהיא לסבית. ההורים מתגרשים, עם אביה נותק הקשר ואחרי השירות היא הולכת ללמוד בווינגייט.
"פתאום הבנתי שזה מה שהייתי צריך כל החיים"
"התחלתי להיות מורה לספורט ובמשך 4 שנים בערך הייתי מורה. בדרך כלל החלוקה היא שמורה מלמדת את הבנות ומורה מלמד את הבנים". אבל לירז מרגישה שהתהליך שלה עם עצמה לא תם, שיש לה עוד דרך לעשות. לפני 3 שנים היא מתיישבת מול המחשב ולוקחת צעד אמיץ למען עצמה. "רשמתי: 'איך הופכים להיות גבר?' זה היה משהו שהיה לי קשה להגיד לעצמי".
רגע לפני שהוא הופך לגבר, בוועדה הרפואית לשינוי המין ממליצים לו לחשוב קדימה - אם פעם בעתיד ירצה להיות הורה, כדאי לו לעבור תהליך של שימור פריון, שאיבה והקפאה של ביציות. "אם יש משהו שהיה ברור לי לאורך כל החיים, זה שבאיזשהו שלב אני אהיה הורה" מסביר בוגנים. "אף פעם לא הצלחתי להגיד שאני אהיה אימא נורמטיבית, כי לא הרגשתי נכון עם התהליך של להיכנס להיריון, אבל כן ידעתי שאני אעשה את שימור הפריון. כמה ימים אחרי שסיימתי, התחלתי את ההורמונים הגבריים".
"תוך שלושה-ארבעה ימים, השרירים פתאום הופכים להיות משהו מפלצתי ויפה וכיפי. הקול, פתאום אתה מתחיל לשמוע אותו כמו כזה של ילד בר מצווה. פתאום אתה מבין שזה מה שהיית צריך לעשות כל החיים". בשלב הבא הוא עובר ניתוח לכריתת החזה. ודווקא אז, כשהוא במקום הכי גברי, הכי שלם עם עצמו, לירז מחליט להיכנס להיריון.
"מה זה להיות הורה אם לא להקריב בשביל הילדים שלך?"
"יש לי איזשהו איבר בתוך הגוף שיכול להעניק לי את הזכות להיות הורה בצורה הרבה יותר מהירה. אז כן, זה קצת היה לנתק את הרגש, אפשר להגיד 'להקריב' איזושהי תקופת זמן או איזשהו חלק מהגוף שלי בשביל להיות הורה. אבל מה זה להיות הורה אם לא להקריב בשביל הילדים שלך?".
בחודשים האחרונים, בגלל שמירת ההיריון והקורונה, השתדל לא להסתובב הרבה, חסך מעצמו מבטים משתאים. זה לא רק הבטן, זה השילוב עם הכיפה שהחל לחבוש בתחילת התהליך. "אני לא דתי, אני רחוק מלהיות דתי. אני לא שומר שבת, אני לא מניח תפילין עדיין. אני רק מברך ומתפלל לפעמים, אבל הרגיש לי שזה נורא צריך להיות שם. זה אף פעם לא הפריע לי, ה'מה יגידו'. אני אעשה מה שנכון לי".
לחדר הלידה הגיע עם אימא ואחותו, שעטפו, חיבקו ותמכו, החזיקו לו את היד ברגע הזה, שלא קל לשום יולדת. "כל מה שחשבתי עליו כל הזמן בכל התהליך של הלידה, זה - 'אני לא אישה שיולדת, אני גבר שיולד'. אני לא מרגיש שמתוך זה שאני מבצע את הלידה, אני הופך להיות אישה בחזרה, לא, אני גבר לכל דבר".
"אני מאמין שכל אחד מאיתנו מקבל את החבילה שהוא מסוגל להתמודד איתה. אני תמיד אהיה שם כדי לשמור עליה" אומר בוגנים בהתרגשות. "אני מקווה שעד שהיא תגדל ותבין, גם העולם יתקדם ויתפתח למקום קצת יותר פתוח. אני מקווה שהיא תסתכל על זה שאבא שלה ילד אותה כאיזשהו משהו של גאווה. וואחד דרך עשית בשבילה והיא שווה את זה".