את החוויה הזאת דליה (שם בדוי), לא תשכח לעולם. היא הלכה עם בתה בת ה-19 לקניות. באמצע החנות וללא הודעה מוקדמת היא חוותה בריחת שתן בכמות גדולה ביותר כמו ירידת מים בלידה. בתה ברחה החוצה, אולי מהבהלה, אולי מהמבוכה, ודליה לא ידעה את נפשה. לדבריה, היא לא יודעת בוודאות את הסיבה לתופעה, היא מניחה כי לזה קשר לפציעה שעברה בראשה במהלך שירותה הצבאי בקבע.
בז'רגון הרפואי מכנים אותה "תסמונת השלפוחית הרגיזה", רובנו מכירים אותה כ"דליפת שתן" והיא באה לידי ביטוי באוסף תסמינים ביניהם דחף פתאומי ללכת לשירותים ובריחת שתן ללא הודעה מוקדמת. סיבה רפואית - אין.
שכיחות התופעה באירופה נעה בין 11%-13%, ובארה"ב מדובר כבר בהיקפים של 16% מהאוכלוסייה הבוגרת. "אנחנו מדברים על מצב שאנחנו יודעים שאין בעיות אחרות נוירולוגיות, כמו: טרשת נפוצה, פרקינסון, פגיעה בחוט שדרה, או בעיה מבנית כמו גידול בכיס בשתן אבנים, בעיה בערמונית או צניחה של אברי האגן", מסביר ד"ר מיכאל ויינריב, מנהל שרות נוירו-אורולוגיה, בבית חולים 'מאיר' בכפר סבא. "אלו בעיות שאם נטפל בהן, סביר להניח שגם התלונות על הפרעות בנתינת שתן יפתרו".
עקבו אחרינו בפייסבוק ותקבלו את כל הכתבות ישר לפיד >
"התביישתי לדבר, וזה הלך והחריף"
התחושה המשותפת כמעט לכל מי שסובל מהבעיה היא תחושה של מבוכה ובושה, מה שגורם לא פעם להסתיר את הבעיה, מהמשפחה, מהחברים ולעיתים גם מרופא המשפחה. "זה לא קרה בבת אחת", מספרת דליה (שם בדוי), שחוותה בריחות שתן במקומות הומי אדם, "לאט לאט הבנתי שזה לא הגיוני שבחורה בגילי מאבדת שליטה על הסוגרים. הגעתי למיון בגלל עניין אחר, ושיתפתי אותם גם בבעיה הזאת. הם בדקו אם הסיבה אורתופדית, כשהבינו שלא הם פשוט עזבו את זה. וגם אני עזבתי את זה. במשך שנתיים לא עשיתי עם זה כלום. פשוט התביישתי לדבר, וזה הלך והחריף".
דליפת שתן: כל הסיבות, כל הפתרונות
"מעבר לקטע של המבוכה, יש גם כל הזמן חשש לדלקות"
ליאורה הרשקו, (61), מנהריה סובלת משלפוחית רגיזה מגיל 45. "הייתי צעירה והתביישתי, אז פשוט לא דיברתי", היא אומרת, "ככל שהזמן חלף, התחלתי להרגיש יותר גרוע, הלכתי עם פדים, ופחות או יותר הסתדרתי. רופא המשפחה גם הוא לא עשה עניין, ואמר לי שצריך ללמוד לחיות עם זה. המצב לא השתפר, כבר הגעתי למצב שלא שתיתי יום שלם, כדי שלא אצטרך ללכת לשירותים. חששתי לצאת מהבית. זאת הרגשה איומה, תמיד באוטו היו בגדים להחלפה ופדים".
איך זה משפיע על החיים?
"אני אדם מאד נקי, ואוהבת שתמיד הריח סביבי נעים. רק המחשבה שאולי נודף ממני ריח של שתן הטריפה אותי. זאת פשוט תחושה גדולה של תסכול. הייתי כבולה לחיתולים ופדים. התביישתי ופחדתי להגיע למצב לא נעים לפני אנשים. בנוסף, מעבר לקטע של המבוכה, יש גם כל הזמן חשש לדלקות".
דליה אפילו הצליחה להסתיר את זה תקופה מבעלה. "זה מאד הרחיק אותנו", היא מספרת. "הערך העצמי שלי בעיני עצמי מאד ירד. אם אני משתינה על עצמי אז מי אני? אני נמנעת ממפגשים חברתיים. לא יוצאת לטיולים. בטח לא בשטח. איפה בטבע אני אטפל בעצמי? אז לא עושים פיקניקים משפחתיים. בנסיעות אני מרבה להתפנות, כי אני חוששת שזה יברח לי, ואז צריך לעצור. התיק שלי תמיד נפוח ומלא בחיתולים. השבוע, לדוגמא, שטפו לי את האוטו וראו את החיתולים. התביישתי מאוד. יש מצב שלא ידעו שהחיתולים שלי, אבל אני ידעתי. על לשחות בבריכה בכלל אין מה לדבר.
"אני דתיה, ולא הייתי צריכה לשנות מלתחה. אבל נשים שהולכות עם צמוד, צריכות להחליף בגדים במהלך היום, כי השתן פשוט בורח מעצמו".
מה הם הפתרונות לבעיה?
טיפול תרופתי. ניתן לקבל דרך רופא המשפחה, והוא מצריך שינוי תזונתי. "חשוב לבדוק עם הרופא את האפשרות של שינויים במרכיבי תזונה ושתיה", מסביר דוקטור ויינריב, "קפאין או מיצים מוגזים עלולים להחמיר את הבעיה, וחשוב לנהל יומן בהנחיית רופא המשפחה".
טיפול בגירוי חשמלי מקומי. פתרון המיועד לנשים בלבד. מכניסים מחט באזור הקרסול הפנימי ודרכה מועבר גירוי חשמלי למשך חצי שעה. מדובר ב-12 טיפולים, ואם הטיפול יעיל, מומלץ להמשיך אחת לחודש, כדי לתחזק את המצב.
הזרקת בוטוקס לשלפוחית. טיפול אחת לחצי שנה. הטיפול כרוך בתופעות לוואי, שהקשה בהן היא הקושי להוציא שתן. במקרה הזה יש צורך ללמוד להוציא שתן באופן מכני בעזרת קטטר עצמי.
השתלת קוצב. השיטה היקרה מכולן. "הסוללה יושבת מתחת לעור בתוך שומן, בחלק העליון של הישבן", מסביר ד"ר ויינרייב. "זה לא מפריע לא לישיבה ולא לשכיבה. הקוצב אמור לעבוד באופן אוטומטי. מרגישים פחות דחף לרוץ לשירותים, ויש מספיק זמן מההתראה ועד ההגעה לשירותים". הקוצב בא בשתי גרסאות, אחת לחמש עד שבע שנים, או עם סוללה בעלת תוחלת חיים ממוצעת של 15 שנה.
כמה עולה לטפל בבריחת שתן?
מלבד התרופות, אף אחד מהפתרונות לא מצוי בסל התרופות. כלומר, עלות הטיפול היא על חשבון המטופלים.
- גירוי חשמלי. 4,800-5,000 שקל לכל 12 הטיפולים.
- בוטוקס. 6,500-7,000 שקל לטיפול, ויש לחזור עליו כל חצי שנה (ממומן רק במקרה של הפרעה כתוצאה מפגיעה בחוט השדרה, או עבור חולי טרשת נפוצה).
- השתלת קוצב. כ- 100-160 אלף שקל, והקוצב הנטען עולה 30 אלף שקל ומעלה.
ליאורה ודליה עברו בעבר תהליך של הזרקת בוטוקס לתוך דופן השלפוחית. לליאורה ההליך עזר, דליה הייתה אחת מה-8% שהבוטוקס לא עבד לה. "זה עצר יותר מידי את נתינת השתן. אני צריכה לעשות לעצמי צנתור, וזה גורם לי להרבה דלקות שתן", היא מספרת. "הציעו לי קוצב, אבל בינתיים אין לי איך לממן את זה. בינתיים, אין לי ברירה, אני עם חיתולים, צמודה לשירותים, כדי שאוכל להחליף כי אם לא זה תפרחת חיתולים ודלקות. כשסיפרתי לחמותי הסתבר שגם לה יש את התסמונת. נשים רבות סובלות מזה, אבל לא נעים להם לדבר על זה".