ראש הממשלה נפתלי בנט היה אולי המנהיג הראשון בעולם שהחליט לנקוט צעדים מחמירים שיעכבו את כניסת וריאנט האומיקרון: הוא הוביל את ההחלטה לסגור את נתב"ג לזרים, משרד הבריאות יצר רשימה די מרשימה של מדינות אדומות שאסורות לנסיעת ישראלים, ובמאמץ משותף נרכשו תרופות שימנעו מאוכלוסיות הסיכון להידרדר למחלה קשה.

יחד עם זאת, במאמץ התמידי לענות על השאלה "איך לנצח מגפה?", נדמה שנשכחה המשוואה איך לנהל אותה באופן שלא יטרטר את אזרחי ישראל, יטריד את מנוחתם ויעלה אצל רובם את השאלה – לאן מובילה אותם הממשלה? אז אחרי שאטמנו, סגרנו, גילינו, איבחנו, התכוננו, איך בעצם ניהלנו? הנה 7 מחדלים בניהול גל האומיקרון.

עשתה נכון הממשלה שהחליטה על קיצוץ של בדיקות ה-PCR והעברת נתח גדול של האוכלוסייה לבדיקות אנטיגן. עם זאת, ההחלטה הייתה חדה מדי, קיצונית מדי ובעיקר מיותרת, מבלי שעמדות האנטיגן – שאליהן עבר העומס – תוגברו. התוצאה, אגב, הייתה צפויה למדי: העומס במתחמי ה-PCR עבר למתחמי האנטיגן. יופי נחמה.

יתרה מזאת, אולי יהיה קשה לבכירי הממשלה לעכל את מידת הרצינות של הציבור, אבל לא מעט אנשים רוצים להיות בטוחים בתוצאת הבדיקה שלהם. הם לא יכולים לגשת למתחמי ה-PCR, וזה כשמשרד הבריאות ומשרד הביטחון מתריעים, כפי שפרסמנו במהדורה, שבדיקות האנטיגן אינן רגישות מספיק והן מאתרות הן חיוביים שאינם כאלה, והן שליליים שאינם כאלה.

רה"מ בנט אומנם מבקש למצוא לכך פתרון ולאפשר לכל מי שרוצה בכל זאת לבצע בדיקת PCR, אבל בינתיים הציבור מבולבל. זה כמובן כשעוד לא אמרנו מילה על כך שברגע שהבדיקות לא מפוקחות, ואנשים יכולים לבצע את הבדיקה בבית – אין שום מנגנון פיקוח שהם אכן נשארים בבית ומבצעים את הבידוד כנדרש.

נוסף על כך, התוכנית מתעדפת באופן ברור את הלא מחוסנים, שימשיכו לבצע בדיקות אנטיגן מוסדיות, על פני המחוסנים – שירכשו את הבדיקות מכספם (במידה וימצאו בבית המרקחת הקרוב לביתם), כשבמקביל ברשתות הפארם ובמקומות נוספים שבהם נמכרות הערכות גוזרים עליהם קופון. ביקוש והיצע קלאסי בלי פיקוח של הממשלה.

גם לבעיה הזו נדרשו בממשלה, ובנט הכריז שיסופקו לכל התלמידים מספר בדיקות בחינם, אבל זה לוקח זמן – וזה קורה רק אחרי מחאה ציבורית. ואם זה לא מספיק: רק הבוקר ההנחיות משתנות, שוב - בדיקה ביתית רק אחרי 3 ימים ממגע עם מאומת ולא מיד. הממשלה מקווה שאתם עדיין עוקבים.

בדיון הבוקר של משרדי הממשלה התברר שרכש הבדיקות של מדינת ישראל מעוכב על ידי משרד האוצר, שלא מוכן לממן אותן - לפחות לא בכמות שרה"מ ומשרד הבריאות דורשים. אגף התקציבים טוען שמדובר בבזבוז משאבים והנה, מי היה מאמין – אבל שוב הפקידים הם אלו שקובעים את סדר העדיפויות של הממשלה. לא נשמע כמו עמוד בספר של בנט, אלא יותר כמו פרקטיקה מוכרת. בנט נזף בפקידים אתמול, אבל יידרש יותר מזה כדי לשכנע את אנשי האוצר.

מה בעצם אפשר לצפות משר האוצר, שעוד לפני שהיה ברור בכלל טיבו או אי טיבו של האומיקרון, הוא כבר הכריז שמדובר ב"לא יותר משפעת"? צודק ליברמן שחלוקה רוחבית ללא קריטריונים ברורים לאזרחים, בהינתן העובדה שאין סגר, היא לא חכמה ואפילו מופקרת כלכלית.

עם זאת, מה לגבי אולמות האירועים שסופגים ביטולים? מופעי התרבות? הקונצרטים? ומה עם חנויות חלשות יותר, שנאלצות להתמודד עם הפסדים - בשל העובדה שחלקים בציבור בוחרים "להשתבלל" שמא יידבקו בחגיגת ההדבקה ההמונית הקרויה "גל האומיקרון"?

תמצאו לי הורה אחד שיודע בדיוק איך להתמודד עם ההנחיות המשתנות ללא הפסק במערכת החינוך – ואני נותן לו את מדליית הורה השנה. יישובים אדומים, כתומים, צהובים וירוקים; 70% התחסנות ומעלה/ומטה; 7 ימי בידוד, 10 ימי בידוד; זה יותר כמו קורס פסיכומטרי עם שאלות כמותיות מאשר כמו מתווה ברור.

אבל גם כעת, כשהמתווה של הילדים חופף לזה של המבוגרים, מה עושים אותם ילדים שלא חוסנו ונשלחו הביתה במידה ונחשפו למאומת? באמת שני שיעורים באמצעות הזום זה הפתרון? מה עשינו עם "קניית הזמן" במערכת החינוך? 2022 לבטח יכולה לייצר פתרונות טובים יותר. לזה תוסיפו את העובדה שהורים רבים נשלחו לבידוד אחד, אחרים גם להרבה יותר מזה, בגלל שהם נאלצים לשבת עם הילדים בבית. ב-ל-א-ג-ן.

הממשלה מתהדרת ב-250 אלף ילדים מחוסנים. הנה עוד דרך להציג את זה: רק 20% מהזכאים להתחסן – אכן התחסנו. מה קרה שם בדרך? אפשר להתחיל לפרט: מחלוקות בין משרד הבריאות והחינוך וגלגול אחריות, קמפיין לא מספיק טוב, אישור בהול ולא מספיק שקוף בצוות לטיפול במגפות, ועוד שורה של הסברים אלטרנטיביים שמשמעותם אחת: אלו טיעונים לעונש. הממשלה לא הצליחה לייצר מנופי השפעה על ההורים לחסן את ילדיהם.

הנה תרגיל פשוט במתמטיקה: אם בשבוע וחצי הקרובים יידבקו מיליון עד מיליון וחצי בני אדם, ובתוך שלושה שבועות יידבקו בין שניים לארבעה מיליון בני אדם, והגל צפוי להימשך בין 4 ל-6 שבועות, מה התוצאה? בממשלה מכחישים ובמשרד הבריאות אפילו טוענים שלא מדובר במודל הדבקה המוני, אבל במספרים האלה זו המשמעות. בואו, התכבדו נא חברים, ואמרו זאת לציבור: הדרך שלהם להתגונן מפני הדבקה (מישהו אמר "לונג קוביד" או ששכחנו מהמושג הזה כבר?) לא באמת קיימת. אנחנו, הציבור, כבר נחליט מכאן ואילך מה לעשות, רק תגידו את האמת.

זה אולי המחזה האבסורדי ביותר של הימים האחרונים: בשיאה של מגפה, כשהאלמנט היחידי הקיים שמסדיר את החיים השגרתיים ומפריד בין מחוסנים ללא מחוסנים הוא התו הירוק, דווקא אותו בוחרים בממשלה לבטל בקניונים. רק צדיק אחד בסדום, השר זאב אלקין, הצביע נגד ההחלטה הזו במשאל הטלפוני שבוצע בין השרים, והתריע: במצב שנוצר – המשק פתוח ואין שום תמריץ לאנשים ללכת להתחסן. אבל היגיון לחוד - והחלטות לחוד.