על רקע החשש מזן האומיקרון שמתפשט בעולם והדשדוש במבצע חיסון הילדים בישראל, העמדה בעד חובת חיסונים הולכת ותופסת בימים האחרונים תאוצה בארץ ובעולם. פרויקטור הקורונה פרופסור סלמאן זרקא הכריז הבוקר (רביעי) כי יש לבחון זאת וגם נשיאת נציבות האיחוד האירופי, אורסולה וון דר ליין, קראה היום למדינות החברות להחיל חיסון חובה בשטחן. בישראל, לעומת זאת, מומחי המשפט מתנגדים למדיניות שכזו.
"התחסנות נגד נגיף הקורונה היא פעולה רפואית שההחלטה עליה נתונה לאדם עצמו", מסביר ד"ר ג'ודי ברודר, ראש מרכז אונו למשפט חברתי קליני מהקריה האקדמית אונו. "המדינה אינה יכולה לחייב אדם להתחסן נגד נגיף הקורונה, כפי שאינה יכולה לחייב אדם חולה ליטול את תרופותיו. מתן קנסות על אי ההתחסנות שקולה ללחייב אדם להתחסן. זו וגם זו אינן אפשריות מבחינה משפטית, שכן הן פוגעות מעל לנדרש באוטונומיה של הפרט על גופו".
יחד עם זאת, אומר ד"ר ברודר, במידה שהבחירות הרפואיות של אותו אדם מסכנות או פוגעות באחרים בחברה – המדינה יכולה לפעול. "לדוגמא, אפשר לקנוס ולשפוט מי שמסרב לעטות מסכה, מי שהפר חובת בידוד. בהתנהגותם זו הם מסכנים אחרים. אם אדם חולה לב נמנע מליטול את תרופותיו, לא נוכל לחייבו ליטול תרופות, אבל אם בעקבות זאת הוא לקה בהתקף לב בזמן נהיגה ופגע באנשים - המדינה תוכל למצות איתו את הדין. במקרה של חיסוני הקורונה, המדינה לא יכולה להתערב באוטונומיה של אדם על גופו, ולחייבו להתחסן, אבל אם יתגלה שאותו אדם גרם להדבקה של אנשים נוספים, תוכל המדינה להעמיד אותו לדין על כך".
אתמול דווח כי אולף שולץ, הקנצלר הנכנס של גרמניה, הבהיר כי הוא תומך בחובת חיסונים לכלל האוכלוסייה וגם ראש ממשלת יוון וקנצלר אוסטריה הודיעו כי בתחילת 2022 תחול חובה שכזו על אזרחיהם – ומי שלא יעשה זאת ייקנס.
ד"ר גיל סיגל, ראש המרכז למשפט אתיקה ומדיניות מהפקולטה למשפטים בקריית אונו, תיאר את הסנקציות שמדינות במערב נוקטות נגד ה-'לא-מחוסנים'. "הסנקציות הללו באות לידי ביטוי בהגבלת תעסוקה והגבלת תנועה. המשמעות הישירה בעיני האזרח היא קנס כספי שתגרום לו להבין את המחיר שהוא משלם כאדם לא-מחוסן. המעבר ל'קנס כספי' הוא אקט הצהרתי לצורך סימון הנורמה הנדרשת מכל אזרח. הקנס משולם לאוצר המדינה וגם נזקי הקורונה משולמים מאוצר המדינה, אז יש כאן סימטריה הצהרתית".
ד"ר סיגל אף הוא מביע את התנגדותו למדיניות הזו. "דעתי לא נוחה כעת מקנס ל'לא מתחסנים', רק בשל אי ההתחסנות גרידא. לא מחוסן שידביק או שינהג באופן שמסכן אחרים צריך להיות חשוף לעונשים הקבועים בחוק, בדיוק כמו נהיגה במהירות מופרזת או נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול".
פרופ' דוד הד מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית טוען גם הוא כי מתן קנס למי שלא מתחסן זו כפייה ועונש לא מוצדק. לטענתו, הנטל של הקנס ייפול יותר על העניים מאשר על העשירים ולא יהיה יעיל כלל בלעודד את הציבור להתחסן. "מי שיש לו כסף ולא רוצה להתחסן ישלם את הקנס ויש כאלו שיעדיפו את זה מאשר ריחוק חברתי", הוא מציין.
מנגד הוא מאמין שבידוד הוא תמריץ נכון, כמו שהיה עד עכשיו עם התו הירוק, כך שמי שלא מתחסן לא יכול לקחת חלק בחיים החברתיים, בעיקר לא במקום שהוא יכול להזיק לאנשים אחרים. "אנחנו לא מבודדים אותם, אנחנו למעשה מתגוננים מפניהם. התו הירוק הוא אומנם כפייה אך לא כפייה פיזית, ומבחינת האדם שאיננו מתחסן זו סנקציה רצינית. כפייה על בידוד היא מוצדקת במקרה הזה כי זה אמור להגן על כלל האוכלוסייה ומי שלא מתחסן מסכן אנשים אחרים". הוא מוסיף כי גם ניסיון לתמרץ חיסונים באמצעות תשלום הוא פסול לדעתו. "גם אלו שחשבו ללכת להתחסן יחכו שיציעו להם כסף בשביל לעשות את זה".