את מחיאות הכפיים והיציאה למרפסות בגל הראשון - כהוקרה לרופאים בפרט, ולמערכת הבריאות בכלל, כולנו כמובן זוכרים. בינתיים אנחנו כבר בשלהי הגל השני ונראה שקצת שכחנו את אלה שעומדים בחזית המלחמה בנגיף. "במגפה האחרונה הרגשנו כמה מערכת הבריאות אינה מוכנה וערוכה לתרחיש כזה", מספר פרופ' ציון חגי, יו"ר ההתסדרות הרפואית בישראל, "במשך שנים המערכת לא תוקצבה כמו שצריך מה שהוביל למצב של מחסור במיטות אשפוז ובצוותים רפואיים".
לדברי פרופ' חגי מדובר בבעיה עצומה מכיוון שבסופו של דבר מיטות אפשר לרכוש אבל להכשיר רופאים ואחיות זה דבר שמצריך הרבה זמן והשקעה. "בהקשר הזה לא היינו מוכנים בכלל", הוא אומר ומסביר: "לא למצב של מגיפה וגם לא למצב שגרתי של שירות רפואי מצויין לציבור כמו שאנחנו יכולים לתת. כיום יש במערכת אנשים מאוד טובים ברמה מקצועית מאוד גבוהה שרק רוצים לטפל בחולים אך אין להם מספיק כלים".
כשהוא מתייחס לכלים ולתנאים הבעייתים, פרופ' חגי מתכוון לחוסר במכשירי CT, בציוד ובתשתיות רבות והכרחיות. "כ-5,000 חולים נפטרים בבתי החולים מדי שנה מזיהומים צולבים", הוא מוסיף, "כבר שנים מתייחסים למשבר במערכת הבריאות, זה לא נושא חדש, אבל המגפה הזו המחישה לכולנו כמה התהליך הזה קשה וכמה המשבר מהותי. ראינו את זה בעיקר בגל השני ובתקופת הסגר כשיחידות של טיפול נמרץ פשוט קרסו, רופאים ואחיות נשחקו פיזית ונפשית".
זה עולה לנו בחיי אדם?
"הרבה פעמים, כשאנחנו מגיעים למספר מקרים גבוה של חולים קשים, זה עולה בחיי אדם. ברגע שיש פחות אחיות ופחות רופאים על יותר מיטות - התוצאה היא שהטיפול פחות טוב ופחות איכותי. זו האמת וצריך לשים את הדברים על השולחן"
"גם אם הסגר יסתיים - זה לא אומר שהמגיפה הסתיימה"
רבות ההשוואות שנערכו בין הגל הראשון לבין הגל השני, גם בנתונים בשטח אבל גם ברוח הציבור, העייפות והייאוש מהמצב המורכב שנקלענו אליו. לצוותים הרפואיים אין את הפריבילגיה לנפילות מתח שכאלו מכיוון שהם נושאים על כתפיהם את האחריות על בריאותם של החולים הרבים. "אנחנו הרופאים קמים כל בוקר ועושים את עבודתנו, גם ביום וגם בלילה, 24/7, אנחנו אף פעם לא יכולים באמת להגיע למצב כזה של עייפות. גם עייפות החומר בעקבות המגיפה היא דבר שאסור שיקרה לנו כרופאים, גם אם זה קורה לנו כי אנחנו בני אדם - אנחנו מתעשתים מהר מאוד. חשוב להבין שהמגיפה קיימת פה והדרך היחידה להיאבק בה היא באמצעות מסיכה, ריחוק והגיינה. אלו דברים מאוד בסיסיים שקל לבצע וחשוב לבצע ולא לחשוב שהמגיפה נעלמה. גם אם הסגר יסתיים זה לא אומר שהמגיפה הסתיימה, אני קורא מכאן לציבור להישמע להוראות. תשמרו על עצמכם ועל הסובבים אתכם. זו עזרה הדדית אמיתית".
עוד נקודה חשובה שעלתה היא העובדה כי הציפייה מהצוותים הרפואיים, הרופאים והאחיות היא להמשיך לעבוד ולעשות את עבודת הקודש שלהם, ללא קשר לתנאים או לכלים שהם מקבלים כדי להתמודד עם המצב. "התפיסה הזו היא תפיסה בעייתית", מתריע חגי, "אנחנו כרופאים מקבלים את אהדת הציבור ואת ההערכה לעבודתנו היומיומית במיון ובמחלקות הפנימיות והאחרות. יחד עם זאת, אנחנו לא מקבלים את הגיבוי מהפוליטיקאים, ממשרד האוצר ומגופים שאחראיים לתקציבים למערכת הזאת כי הם סומכים עלינו שנעשה את עבודתנו בכל מקרה. הבעיה היא שבשלב מסוים, לא משנה כמה אנחנו מצוינים ורוצים להעניק רפואה מצוינת, בלי תנאים ובלי כלים, תשתית והשקעה - קשה לגרום לזה לקרות".
"אם היינו עושים צעדים מוקדמים בגל השני - מצבנו היה טוב יותר"
גם עכשיו, רגע לפני החורף, מערכת הבריאות לא מחכה לישועה מבחוץ. בעקבות המצב הקימו בהסתדרות הרפואית בישראל צוות של מומחים ויועצים למאבק בקורונה, המורכב מכל קשת הרופאים - זיהומיות, פנימיות, מלר"בים ועוד - שיושבים וחושבים כיצד נערכים לקראת העונה הקרה. "אנחנו מנסים ללמוד את הגל השני ולהפיק ממנו לקחים. אסור להגיע למצב שהמערכת נמצאת באי ספיקה של מספר חולים רב. יצא לנו להגיע לזה וזה גורם גם לכך שהסגר מתארך וגם לעובדה שהצוותים הרפואיים נשחקים. כשיש אחות אחת על ארבעה חולי טיפול נמרץ, זה ברור שזה פחות טוב. אם היינו עושים צעדים יותר מוקדמים בגל השני - היינו היום במצב הרבה יותר טוב", מסביר פרופ' חגי.
ומה לגבי גל שלישי? אתם כבר חושבים עליו?
"אני משוכנע שזה רק עניין של זמן מתי הוא יגיע. הכל בידינו. זה תלוי במדינת ישראל, בתושבי המדינה, בהתנהגות שלנו ביומיום. אם נתנהג כפי שמתנהגים בבתי הספר בדנמרק ובגרמניה, אז וודאי שההתפשטות של המגפה הזו תהיה יותר נמוכה, ובוודאי שנגיע לתוצאות יותר טובות. כרגע כולנו צריכים לסגל לעצמנו משמעת עצמית, להבין שכל זמן שאין חיסון אנחנו עדיין צריכים להשתמש באמצעי המיגון שהזכרנו. רק בדרך הזאת אפשר להתגבר על המגיפה".
"צריך לנקוט בצעדי יציאה ולא לקצר בהם, לשקול כל פעם את הצעדים על סמך השבועיים הקודמים", הוא מוסיף, "בעולם עושים את זה וזה לא פוגע באיש אם נלמד ממקומות אחרים שעברו את זה. גם ההסברה מאוד חשובה בשלב הזה וצריך לרכוש שוב את אמון הציבור על ידי זה שאנחנו עומדים בכל ההחלטות שלנו בנוגע לפתיחה של המשק".
לסיום, איך מוגדר מעמד הרופא בימינו? פעם כל אמא יהודיה רצתה שהבן שלה יהיה רופא...
"המוניטין של הרופאים מאוד גבוה במדינת ישראל, מספר הסטודנטים שרוצים ללמוד רפואה הוא עצום. בגלל זה רק ארבעים אחוזים מתקבלים בארץ ושישים אחוזים לומדים בחו"ל. בארץ אנחנו גם מקבלים סטודנטים מעולים עם פסיכומטרי וממוצע ציונים גבוה ביותר. התברכנו בזה שאנשים מאוד טובים רוצים להגיע לרפואה".