לאחר תקופה ארוכה בבית, תלמידים רבים יחזרו לכיתות - בעוד הדיונים על הגבלות נוספות וסגר בחנוכה מרחפים באוויר ומייצרים חשש ציבורי. שנה לאחר תחילת התפשטות הקורונה בעולם, נדמה שאפשר להבין קצת יותר איך פועל הנגיף בקרב ילדים ובסביבתם - ולמה פתיחת מערכת החינוך באופן נרחב במצב הנוכחי, לפחות בישראל, פחות מסוכנת משניתן לחשוב.

ביום ראשון הקרוב ישובו תלמידי י'-י"ב ללימודים בבית הספר. תלמידי כיתות ז'-ט' ישובו בשבוע לאחר מכן (6.12). המשמעות: כ-2.5 מיליון תלמידים - יותר מרבע מאוכלוסיית ישראל - יהיו בכיתות לפחות בחלק מהשבוע. ההחלטה התקבלה לאחר ויכוחים רבים ושינוי מפתיע בעמדה של משרד החינוך, וייתכן שהלקחים מהעולם הובילו למהלך שעלול להיראות כמו הימור רב סכנות.

כדי להתחיל לפרק את השפעת חזרת הילדים לבתי הספר על התחלואה בישראל, צריך לחזור לשאלה הבסיסית יותר – האם ילדים מדביקים ונדבקים. התשובה שעולה, אחרי חודשים רבים של מגפה ואיסוף נתונים, היא חד משמעית: כן. כל הזמן מתפרסמים עוד ועוד מאמרים ומחקרים, שמוכיחים שילדים מדביקים וגם נדבקים בקורונה.

האם ההדבקה וההידבקות מתרחשת אצל הילדים יותר? לא בטוח שיש תשובה ברורה לגבי זה. כנראה שאפשר לצאת מתוך נקודת הנחה שהם מדביקים ונדבקים במידה דומה למבוגרים. כך גם עולה מהנתונים של התחלואה במגזר הערבי בישראל: העלייה אצל הילדים והמבוגרים הייתה דומה בשבועות האחרונים – בערך פי 2 בכל קבוצות הגיל.

אז האם בטוח או לא לפתוח את מערכת החינוך, לאור המידע הזה?

ההבנה שמתגבשת בעולם היא שהגורם החשוב ביותר בהערכת הסיכון שבפתיחת מערכת החינוך הוא רמת ההדבקה בקהילה.   

הסיבה היא שמערכת החינוך, בשונה כמעט מכל דבר אחר, היא מקומית ליישוב. אם נשים רגע בצד את המורים שעשויים להגיע מבחוץ, הילדים במרבית המקרים מגיעים מהיישוב. המשמעות: אם ביישוב אין תחלואה או שיש רמת תחלואה מאד נמוכה, אז הילדים לא מייצרים תחלואה - ולהיפך.

חיטוי בגימנסיה העברית בירושלים (צילום: יונתן זינדל, פלאש/90 )
חיטוי כיתה לקראת החזרה ללימודים | צילום: יונתן זינדל, פלאש/90

המסקנה הברורה היא ששאלת הבטיחות בפתיחת מוסדות הלימוד קשורה בעיקר ברמת התחלואה המקומית. אם ניקח את בתי העסק או קניונים, נבין את ההבדל: לשם מגיעים אנשים ממקומות שונים בארץ ומפשטים את ההדבקה, אך לבית הספר הרוב המוחלט של התלמידים מגיעים מהיישוב וזה עיקר ההבדל.

איך עושים זאת נכון?

בדיון המכריע השבוע הוצגו בפני קבינט הקורונה הנתונים שמראים את הסיכון הנמוך: במגזר הכללי לא נמצאה עלייה משמעותית בתחלואה בקרב ילדים מאז פתיחת בתי הספר. בקרב בני 6-0 אפילו נמצאה ירידה, וזאת כחודש לאחר שהם חזרו למסגרות החינוך. ישנה גם יציבות בתחלואה בקרב בני 10-6 שחזרו ללמוד – וגם אצל בני 14-10 שלא חזרו ללמוד.

לצפייה בנתונים שהוצגו בפני קבינט הקורונה לחצו כאן

נקודה חיובית נוספת שעלתה מהנתונים היא שגם לאחר פתיחת כיתות א'-ד', ניכרה יציבות במספר האשפוזים החדשים. בפני השרים הודגש כי פתיחה רחבה של מערכת החינוך ביישובים עם תחלואה נמוכה יכולה להיעשות בביטחה. איך? דרושות בדיקות למורים ולתלמידים שמגיעים מיישובים אחרים, ודרושה כמות בדיקות מינימלית של בדיקות כדי להעריך בצורה טובה את התחלואה ביישוב. מעבר לכך רצוי גם לשפר את האוורור ולהגדיל את הלמידה בחוץ ככל שניתן.

ראש הממשלה נתניהו בישיבת קבינט הקורונה (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)
הנתונים שהוצגו בקבינט הקורונה - והמשמעויות | צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

הלקח המרגיע מהעולם

בעולם הבינו שצריך להגדיר מדדים מקומיים לרמת תחלואה נמוכה: בדרך כלל מתייחסים לנתון של מספר המאומתים בשבוע לכל עשרת אלפים תושבים. בקליפורניה, למשל, קבעו  סף של 5 מאומתים בשבוע ל-10000 תושבים כרף שמתחתיו ניתן לפתוח בתי ספר והסיכון לכך יהיה נמוך. גם מכון המחקר הגרמני RKI הגיע לאותו מספר. ארגון בקרת המחלות האמריקני (CDC) הציב רף זהיר יותר: 2.5 מאומתים לעשרת אלפים תושבים.

כיום בארץ זה המצב ב-90% מהיישובים במגזר הכללי, והמשמעות היא תחלואה נמוכה ברובה המוחלט של היישובים במגזר הכללי. חשוב לזכור: מערכת החינוך בישראל נפתחה מאז פרצה הקורונה לחיינו שלוש פעמים. במאי (לאחר כחודשיים של סגר), בספטמבר ובימים אלו ממש. נתוני התחלואה בכל שלב מוכיחים את יעילות המדד הזה.

//img.mako.co.il//2020/11/26/segal_graph2.png

//img.mako.co.il//2020/11/26/segal_graph1.png

בחודש מאי כמעט 100% מהיישובים היו עם תחלואה נמוכה לפי המדד של עד 5 מאומתים לשבוע ל-10000 איש, בעוד שבספטמבר – רק 10% אחוזים מהיישובים שבהם נפתחו בתי ספר עמדו במדד. לא פלא, אם כן, שבמאי מערכת החינוך לא סחבה את מדינת ישראל לעוד סגר בעוד שבספטמבר, אחרי קיץ עמוס, מערכת החינוך תרמה להתפשטות התחלואה ולהגעה לסגר הרמטי וממושך. 

ממבט על טבלת היישובים עולה מסקנה ברורה: לפתוח את מערכת החינוך בעראבה ובנצרת במצב הנוכחי – זה צעד שככל הנראה יגביר את התפשטות הנגיף. אין ספק שבכמות תחלואה כזאת, הילדים רק יעזרו להתפשטות גדולה יותר של המגפה. לעומת זאת פתיחת החינוך ביקנעם עלית, שסוגרת את הטבלה עם 0.4 מאומתים ל-10000 תושבים - זהו מהלך בטווח הסיכון המחושב. כבר שלושה שבועות עברו מאז שהתחלנו להחזיר את מערכת החינוך בהדרגה וביישובים "הנקיים" עדיין אין התפרצות, גם לא במערכת החינוך.

 

במצב פתיחה שכזה, גם הסגירה תהיה מאוד מהירה ומבוקרת. אם גילינו מאומת בבית הספר, החקירה צריכה ויכולה להיות מאוד מהירה. בתרחיש הזה חייבים לבצע בדיקות בכל המגעים של ההורים, המורים והאחים: כל מי שהיה בקרבת הילד ייכנס לבידוד. בעבר משרד החינוך השבית מוסד חינוכי שלם כשהתגלה בו חולה, אך אחד הלקחים שהופקו כיום הוא מהלך הרבה יותר מבוקר שמבודד את הסביבה הקרובה וביצוע מספר רב ככל שניתן של בדיקות. היום יש יכולת בדיקה שכזו. חקר ההתפרצויות שיהיו, ויהיו כאלו, הוא קריטי למניעת התפשטות הנגיף ולשימור הפתיחה של מערכת החינוך.

אבל למרות כל זאת, אנחנו חייבים להיות זהירים: המצב היום בישראל הוא שברירי. גם אם היום במרבית היישובים התחלואה נמוכה ובתי הספר הם לא אלה שיפיצו את הנגיף עוד יותר, ההורים עדיין עובדים ביישובים אחרים, הולכים למרכזי הקניות וההדבקות יכולות ללכת ולגדול. אין כאן תעודת ביטוח. כשאנחנו במצב שברירי כזה, צריך כל הזמן לנסות לדאוג למאמצי בלימה ממוקדים - מה אפשר לעשות כדי להוריד את מקדם ההדבקה.

ככל שיותר תחומים ועסקים פתוחים, כך מתחילות ההדבקות. אם נתחיל לראות שמקדם ההדבקה עולה בצורה משמעותית, נהיה חייבים לעשות פעולות מניעה ולהחזיר הגבלות. מעל מדרגה מסוימת, המצב מחייב גם לסגור את מערכת החינוך - כפי שישראל כבר עשתה פעמיים.

האם זה אומר שצריך לבחון מחדש את סגירת מערכת החינוך בסגר? אם העיר אדומה – אין ספק שגם מערכת החינוך צריכה להיסגר. אם המצב לא כל כך חמור – זה לא הדבר הראשון שצריך לסגור. בסגר הבא, אם באמת נגיע אליו חס וחלילה, אנחנו חייבים לבחון את רמת התחלואה היישובית - ולפעול בהתאם. דיפרנציאליות היא מילת המפתח בהפעלה בטוחה של מערכת החינוך.

פרופסור ערן סגל, המחלקה למדעי המחשב, מכון ויצמן