עוד קשישים הולכים למות - ולא מקורונה

יעקב, תושב ירושלים קיבל שיחת טלפון בשלישי בלילה מהאח בבית האבות של אימו שושנה בת ה-90. מהצד השני של הקו נשמע קול שהודיע לו: "נכנסתי לחדר של אמא שלך וראיתי את הפנים שלה נפוחות, יוצא לה דם מהפה והיא לא נפלה. אני רוצה לפנות אותה לבית חולים". ‏אתמול עצרה המשטרה את המטפל בן ה-29 לחקירה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

הסיפור של שושנה הוא מקרה קיצון להשלכות של הסגר שנכפה על הקשישים בבתי האבות בזמן תקופת הקורונה. אבל הפגיעה הנפשית וההידרדרות שרבים מהם חווים בעקבות המגפה, הן לא פחות חמורות.

"אני רוצה שאנשים ידעו מה המחיר בתקופת קורונה שלא רואים את ההורים", אמר יעקב. "לפני הקורונה ביקרנו אותה כל יום, אמא שלי עם אלצהיימר, בלי לראות אותה אין לנו אפשרות לדעת מה קורה. רק לזעוק לשמיים".

משרד הרווחה פרסם לאחרונה נתונים שמצביעים על עלייה בדיווחים על התעללות והזנחה של בני הגיל השלישי. האשמה פה - היא ממש לא רק על הצוות הטיפולי ובתי האבות. כבר כמעט חצי שנה שהקשישים סגורים ומקבלים ביקורי משפחות בודדים וקצובים. הנטל הכבד של הטיפול בהם שלרוב מתחלק גם עם בני המשפחה מוטל כבר 5 חודשים על כתפיהם של הצוות המטפל שמשתכר משכורת מינימום וגם מסכן את עצמו.

כדי "לא לקחת סיכונים", מוסדות רבים מונעים מפגשים ומגע עם קשישים סיעודיים, תשושי נפש. אנשים שהמגע עם המשפחה והקרובים להם זה מה שמחזיק אותם בחיים. אחד מהאנשים שדיברתי איתם בתקופה האחרונה סיפר לי על אשתו שחלתה באלצהיימר. הוא סיפר שלפני תקופת הקורונה היה מגיע לבקר אותה מדי יום – מביא לה דברים מהבית ותמונות. היום, כך הוא מספר, הוא פוגש אותה רק פעם בשבוע לשעה אחת – מרחוק. "זה כל מה שנותנים", הוא סיפר. בינתיים היא הפסיקה לדבר, הפסיקה לזהות אותו ועברה לכיסא גלגלים.

אז אמנם אין שחור ולבן במקרה הזה, אבל עדיין, חייבים למצוא דרך שבה קשישים לא ישלמו מחיר כבד הרבה יותר, מלמות מקורונה.