מספר חולי הקורונה בישראל שמצבם קשה עומד נכון להבוקר (ראשון) על 127, מתוכם 106 מונשמים. שלומית עג'מי בת ה-63, חולה 330, הייתה אחת מהחולות שאושפזו בבית חולים ונזקקו לחמצן, אבל על אף גילה ומחלות הרקע מהן היא סובלת, עג'מי הצליחה להתגבר על המחלה, להתאושש ולשוב לביתה שבטירת הכרמל.
את התסמינים הראשונים עג'מי חוותה כשהייתה בביתה בבידוד. "הייתי בבית 11 ימים והרגשתי שזהו, זה הסוף שלי", שיחזרה ב"חדשות הבוקר", "כשהגעתי למחלקה בבית החולים כרמל הרגשתי ממש לא טוב, עד כדי שלא יכולתי לעמוד על הרגליים. סבלתי משיעול מאוד חזק, ליחה כבדה מאוד, הקאות וחום גבוה. החום הגיע ל-39 מעלות ולפעמים גם יותר. הרגשתי חולשה בכל הגוף ולא יכולתי ללכת צעד אחד".
בבית החולים הוחלט לחבר אותה לחמצן ועג'מי התחילה להבין את חומרת המצב: "הייתי עם חמצן, סטורציה ואק"ג מחובר לגוף. כתבתי לילדים, 'זהו, אני מרימה ידיים, לא יכולה יותר'. הרגשתי שהחום עולה ועולה ולא יורד, החולשה בגוף הייתה איומה. כתבתי לילדים שאני לא יוצאת מזה, ואז הם התחילו להשתגע. הם כתבו הודעות, התקשרו למחלקה והרופאים ניסו לעודד אותי. 'החום יירד, אל תדאגי, אנחנו פה איתך'. בזכות העידוד שלהם לאט לאט חזרתי לעצמי".
את סובלת ממחלות רקע?
"יש לי דלקת פרקים ואני לוקחת כדורים וזריקות כדי לדכא את המערכת החיסונית. בגלל זה חשבתי שלא אצא מזה, ידעתי שאם אדבק אהיה במצב קשה".
את זוכרת את הרגע שהבנת שהסיוט מאחורייך?
"ברגע שהורידו לי את החמצן הרגשתי שזה מאחוריי. אי אפשר להסביר את ההרגשה הזאת בכלל. קמתי מהמיטה והתחלתי לעזור לרופאים עם חולים אחרים, אפילו עשיתי לאישה מבוגרת בדיקת סוכרת לפי ההנחיות של הרופאים, משהו שלא עשיתי מעולם".
איך ההרגשה לחזור הביתה?
"אני מרגישה טוב, ממש שינוי לטובה. חזרתי לחיים, נעמדתי על הרגליים. אני רוצה להודות לרופאים ולאחיות בבית החולים כרמל, הם היו מדהימים, אני קוראת להם מלאכים. הייתי לבד בבית החולים, זה היה מאוד קשה, אבל הרופאים לא הניחו לי לרגע, תמיד עודדו, חייכו והיו עם היד על הדופק".