שבועיים אחרי גל ההקלות הראשון ונראה שהמשק מתחיל לחזור לפעילות כמעט מלאה - עם הגבלות. ביום חמישי נפתחו מכוני הכושר והיום כבר חזרו רוב ילדי ישראל לגנים ולפעוטונים. למרות החשש מהתפרצות נוספת, נתוני התחלואה רק הולכים ומשתפרים ונראה שישראל בדרך לנצח את הקורונה. אם כך, מדוע לא להסיר את כל ההגבלות כבר עכשיו ולהקל עוד על המשק. אבל מה אם בכל זאת ישראל רצה מהר מידי לעבר החזרה לשגרה? שני רופאים בכירים, שתי דעות שונות בתכלית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
עולמם של רבים קרס - צריך לחזור לשגרה
ד"ר זאב פלדמן, יו"ר ארגון רופאי המדינה וממלא מקום יו"ר ההסתדרות הרפואית
בכוחות משותפים הצלחנו "לשטח את העקומה" ולצמצם את התמותה מהקורונה בצורה מרשימה בהשוואה למדינות שהיססו בהפעלת סגרים. 247 מתים אצלנו - כל אחד עולם ומלואו - לעומת 8,581 בבלגיה, 3,220 בשבדיה – מדינות עם מספר תושבים דומה לשלנו. מחיר הסגר כבד, עולמם של מאות אלפים מאיתנו קרס.
עכשיו צריך לחזור לחיינו. לפתוח קניונים, חנויות, מסעדות, בתי קולנוע ואולמות תיאטרון, לאפשר לנו להתכנס ולשמוח בחתונות ואירועים משפחתיים אחרים, ובעיקר, צריך לפתוח את מערכת החינוך. אך בקשה אחת יש לי - עשו זאת בזהירות.
נתוני התחלואה של הימים האחרונים טובים מאד, אולי אפילו מעבר לציפיות. אבל בואו נזכור, שהם משקפים את רמת הפעילות שהייתה לפני שבועיים.
בהנחה שקצב התחלואה הנוכחי ימשיך גם לקראת 17.5, ניתן יהיה להאיץ את קצב ההחזרה לפעילות של מערכת החינוך המקלה על חזרת כלל המשק לפעילות, לפתוח בתנאים מגבילים מסעדות ולאפשר התקהלויות של יותר אנשים. אבל בואו לא נפרוץ את הגדרות.
במקביל חשוב שמערכת הבריאות תחזור במהירות לטפל באופן מלא בחולים "הרגילים". עשרות אלפי אזרחים ממתינים בביתם לניתוחים, טיפולים וביקורות שנדחו בשל הקורונה. אסור לתת להם להידרדר. אנחנו חייבים לחזור ולטפל מיד בכל החולים וכמה שיותר מהר.
חשוב לנצל את הזמן לשפר את ניטור אזורי התחלואה ולפעול למניעת ההתפשטות מקרבם לכלל המדינה. חשוב לצמצם את זמן קבלת התשובות על הבדיקות ולבודד במהירות את החולים, כדי למנוע הדבקות נוספות, וחשוב ביותר להמשיך ולהקפיד על חבישת מסכות, ריחוק והיגיינת ידיים.
אסור לנו לנהוג בפזיזות. סינגפור, הוקאידו ביפן ואפילו דרום קוריאה נאלצו לסגת ולהחמיר מחדש את צעדי המניעה והסגר, כדי להתגבר על התפרצויות מחודשות. שילמנו מחיר כבד כדי לנצח. אסור לקלקל.
הנתונים באמת טובים - אבל אסור לפחד לחזור אחורה
פרופ׳ חיים ביטרמן, המנהל המדעי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות
נתוני ההידבקות בישראל נמצאים במגמת ירידה, על כן בהחלט ניתן לבחון הקלות על המשק, אבל השאלה היא באיזה קצב יש לעשות את הדברים. שמענו את מקבלי ההחלטות מצהירים שהחזרה לשגרה תעשה ב"פעימות של שבועיים" ואנחנו כלל לא עומדים בקצב הזה, אלא הצעדים נעשים מהר מדי.
להגדיל את האירועים לחמישים איש? לא היה דרמטי לקבל החלטה כזו מהר כל כך, היה ניתן להמתין שבועיים נוספים לפני ההקלה הזו. מכוני כושר הם מדגרה להעברת המחלה, מקומות צפופים בהם אנשים מזיעים וצמודים אחד לשני, גם במקרה זה אין ספק שאפשר היה לחכות.
בשווקים, אין שום דרך לשמור על מרחקים של שני מטרים והאכיפה יכולה להתמקד בהקפדת חבישת מסכה. אמנם לחצים מופעלים מכל עבר כי הסבל הוא אמיתי, אבל קצת 'רצה לנו הדרך'. זנחנו את ההבטחה לחזור לשגרה בפעימות, היה אפשר להקפיד על 14 יום בין הקלה אחת לאחרת.
כל הצעדים האלו צריכים להיבחן על רקע השאלה "מה מטריד אותנו?". הנתון המטריד ביותר הוא מספר החולים הקשים שזקוקים להנשמה או לטיפול נמרץ. יש תקווה סמויה שיש משהו עונתי.
במחלה, מה שמחזק את הסברה היא העובדה שבמרבית מדינות אירופה העקומה משתטחת וייתכן שזה לא קשור לצעדים שננקטים. על כן תמרור האזהרה שלנו חייב להישאר מספר החולים הקשים.
לצד זאת, המדינה חייבת להתמקד כעת ב'איזורים האדומים' – שכונות ויישובים בהם קצב ההדבקה גדל במהירות. להשקפתי, לעולם לא הייתה אכיפה אמיתית במקומות האלו שגרמו להדבקה מאסיבית. גם כעת כשיש אווירת חזרה לשגרה, יש לנקוט בסגר ובכל הגזירות במקומות בהם זוהתה קפיצה אדירה במספר החולים.
כרגע אנחנו רואים תמונת מצב כזו בחורה ובדיר אל-אסד. יש להטיל הגבלות על האזורים האדומים בלי לפחד. אם תהיה טעות, אנחנו נראה אותה במספר החולים הקשים ונוכל לעשות מיד רוורס, כדי שאף אחד לא ישלם על זה מחיר בנפש.