לפעמים אפשר לצאת לטיול נוסטלגי – אפילו אם הנוסטלגיה אינה שלך. במקרה שלי, היתה זו ילדותו של בן זוגי שהוליכה אותנו במעונות גאולה ובשכונת רוממה בחיפה, ביום חורפי אחד שלפני הכריסמס, וילדותה של אמו, ששלחה אותנו לשוטט בין בתי הטמפלרים היפהפיים של המושבה הגרמנית.

חיפה בעצמה vht שיטוט נוסטלגי באייטיז, לטוב ולרע, עם החנויות של פעם, והשלטים של פעם, והטיפוסים של פעם, והפלורוסנטים שמרצדים מהחלונות מסביב. יש בה יותר מדי פינות מוזנחות, פחות מדי אנשים ברחובות, אבל היא יודעת לכווץ את הלב, העיר הזאת. ולפחות באותו יום חורפי אחד שלפני כריסמס, שגלש לערב שכולו אורות חג ועצים מקושטים, היא היתה מלאה בקסם.

מלון טמפלרס (צילום: קליה נור)
העיר יודעת לכווץ את הלב | צילום: קליה נור

המלון שבו התארחנו, טמפלרס בוטיק, שכמשתמע משמו מתהדר במבנה טמפלרי נאה עד מאוד שנבנה ב-1870, ממוקם למרגלות הגנים הבהאיים, וזה כבר פלוס רציני, שכן תמיד נעים לשהות בסמוך לצליינים שמקפידים מאוד על הרמוניה, שלא לומר אסתטיקה, שלא לומר סימטרייה משוגעת.

מלון טמפלרס (צילום: קליה נור)
הגנים הבהאיים | צילום: קליה נור
    

האווירה שהוא משרה נעימה גם היא, ועם זאת יש איזה חוסר אחידות מכוון – הרצון לשלב ישן וחדש, היסטוריה ועדכניות – שלא הצליח עד הסוף. בכניסה מקדמת את פני הבאים בובה מקריפה למדי שמתחזה לפקידת קבלה. ב-24 השעות שבהן נכנסתי ויצאתי עוד לא הצלחתי להתרגל אליה, ובכל פעם נבהלתי-נרגעתי-השתוממתי מנוכחותה.

האגף החדש במרתף, המתקרא "The Basement", מקסים למדי, ומכיל סלון מאובזר בפינת קפה, חדר ישיבות עתיר עץ ושעם, ורצפה מצוירת מלבבת, ובתקרת הבטון – ספוטים שחורים-אדומים שמקפיצים את החלל. גם אחד החדרים באותה קומה הרשים אותנו מאוד – קיר לבנים חשוף, תקרת עץ, נורות פחם משתלשלות ואריחים מצוירים.

מלון טמפלרס (צילום: אביב קרוט)
הקבלה במלון | צילום: אביב קרוט
מלון טמפלרס (צילום: קליה נור)
בכל פעם נבהלתי-נרגעתי-השתוממתי מנוכחותה | צילום: קליה נור
מלון טמפלרס (צילום: אביב קרוט)
"The Basement" | צילום: אביב קרוט
מלון טמפלרס (צילום: קליה נור)
החדר שהרשים אותנו | צילום: קליה נור

17 חדרי המלון מתאפיינים כל אחד בסגנון ושם משלו, וזה שלנו (האלבטרוס) עוצב בסגנון כביכול מודרני, שהיה הרבה פחות מוצלח לטעמי, ואפילו קצת מטופש. ראש מיטה דמוי ברזל עם תחושת קרטון קלה, קירות אפרפרים, רהיטים לבנים חסרי ייחוד. אמנם יש בו ג'קוזי מרווח, הרבה ספייס באופן כללי (30 מ"ר), ומהמרפסת שלו אפשר להציץ על הגנים, אבל יש לו הרבה פחות אישיות מהחדרים שמתחברים לאופי המקום והשכונה.

מלון טמפלרס (צילום: קליה נור)
דווקא החדר בו התארחנו היה מאכזב | צילום: קליה נור

עוד חיסרון – המסעדה ההומה שמעליה ממוקם החדר, מסעדת פטוש הנודעת, ובכן, הומה. וצלילי המוזיקה ורחשי הפטפוטים הפסיקו רק באחת בלילה. כנראה שתקופת הכריסמס עמוסה יותר, וגם העובדה שהיה יום חמישי, אבל כדאי להביא את זה בחשבון בבחירת החדר אם אתם חובבי שקט.

אבל גם לא מעט יתרונות יש במלון  – נקי שם, נעים שם, הצוות לבבי, ואת ארוחת הבוקר תוכלו לאכול בשלושה מקומות לבחירתכם – מסעדת פטוש הנ"ל, שהארוחה בה לא יוצאת מגדר הרגיל אבל האווירה סופר נעימה; מסעדת שטרודל שממול, או בסניף ארומה הקרוב. כך שאפשר גם לגוון אם אתם שוהים כמה ימים. 

מלון טמפלרס (צילום: אביב קרוט)
המלון משרה אווירה נעימה | צילום: אביב קרוט

כמה עולה?

החל מ-550 שקלים לחדר באמצע השבוע.

ועוד שני טיפים חשובים למשוטטים בעיר:

רחוב מסדה מציג פרשנות היפסטרית נוגעת ללב, עם מקבץ בתי קפה וברים, ואפילו תיאטרון פרינג' בעל חזות תימהונית שזימן לנו מפגש מרתק עם הזוג הלא קונפורמיסטי המנהל אותו – תמרה ויגאל אמיתי.  

אזור הנמל שחרר מהנוסטלגיה החיפאית והפתיע לטובה עם שלל מסעדות וברים שעושים חשק לבקר. אנחנו אכלנו, בהמלצת חבר חיפאי, במקום מושלם מכל בחינה – וניה ביסטרו, מסעדה שמושפעת, כלשונה, "מהקולינריה של אגן הים התיכון, החל בזו של דרום צרפת וכלה בבישול הפלשתיני של ואדי ניסנאס". שווה לעלות על רכבת ולבוא רק בשבילה.

View this post on Instagram

A post shared by Venya Bistro Haifa (@venya_bistro) on

טמפלרס בוטיק – שד' בן גוריון 36, המושבה הגרמנית חיפה. טלפון להזמנות: 04-629-7777 או באתר.

*הכתבת היתה אורחת המלון