אחת הסיבות שהורים נוטים שלא לכבד את הבחירות של הילד, היא הפחד מאיבוד שליטה. האם זה באמת כל כך קשה לאפשר לילדים לבחור בעצמם? ביום שבו ההורים מממשים את זכותכם לבחירת המועמד המועדף עליהם לממשלה, כדאי להקדיש מחשבה גם על זכותם הטבעית של הילדים.
בחיי היום יום ההורים רגילים לבחור עבור הילדים כמעט הכל – אוכל, ביגוד, מסגרות לימוד, שכונת מגורים, בילויים, מפגשים חברתיים ועוד, ולילד כמעט ואין יכולת לשנות או להחליט. איך בכל זאת ניתן לאפשר לו חופש בחירה בתוך הגבולות הברורים? אם רוצים, יש לא מעט אפשרויות.
ישנה חשיבות גבוהה מאוד לכך שהילד ירגיש שיש לו יכולת שליטה ובחירה על החיים שלו ולא שמשהו חיצוני קובע עבורו. זה מאפשר לו להרגיש שייכות ומעניק לו תחושה של עצמאות. חשוב לציין כי גם כשמדובר בילדים קטנים, עדיין ניתן לעשות זאת באופן מותאם – זה לא מה נכון לילד אלא מה מתאים לגיל שלו ולסיטואציה, מה מתאים ליכולת שלו ולכישורים שלו וההורים הם אלו שצריכים לבחון את הסיטואציה ולאפשר לו לבצע בחירות מסוימות בתוך המסגרת שנקבעה.
מתי ילד יכול כבר לבחור משהו בעצמו?
ילד יכול לבצע בחירה והחלטה כבר מגיל צעיר מאוד ומומלץ לתת לכך ביטוי במשפחה, הרי ממילא פוטנציאל הבחירה מצומצם ולא מדובר בהחלטות הרות גורל, אז לא לחשוש לאפשר לו את זה. מתחילים עם בחירות קטנות – החלטה על בגד שהוא רוצה ללבוש, משחק, מאכל או האם לצאת לגינה או להישאר בבית. הבחירות של הילד משקפות את האישיות שלו, וזה לגמרי שלו, גם במחיר של טעות, מפני שאם לא יתנסה בבחירה מגילאים צעירים בהתאמה, בהמשך יהיה לו קשה יותר להחליט והוא עלול להסתמך במידה רבה מדי על דעת ההורים וההחלטות שלהם.
הורים שמעניקים לילדים זכות בחירה, מעניקים להם הרבה מעבר לכך – הם מעודדים אותם לחשיבה, מאפשרים להם לזהות את היכולות הטמונות בהם ובעיקר מאפשרים להם מרחב וחופש פעולה, כמובן כל עוד זה בגבולות הברורים והמוסכמים. כמו בכל תחום בחיים, חשוב לעשות זאת בהדרגה, להתחיל בקטן ולאט לאט לבחון את הדברים, תוך שפועלים עם רגש והתבוננות אל תוך הרצונות של הילד והיכולות שלו.
רוצים להגן על הילד, אז בוחרים עבורו
הטעיות הכי גדולות בחינוך נעשות מתוך רצון ההורים "להגן" על הילד, וזה קורה לא מעט. הצורך של ההורים לגונן, גורם להם לעשות 'במקום' הילד ולאו דווקא 'למענו', דבר שעלול לגרור בעתיד לתופעה של חוסר ביטחון, תלות וחשש מקבלת החלטות והבעת דעה. כיום הדברים שונים מהעבר – מצד אחד, במסגרת המשפחתית בעבר, ילדים התנהלו על-פי החלטות ההורים וכמעט שלא היה להם מקום להביע דעה או לנסות לקבל החלטות. זה עדיין לא אומר שמה שההורים של אז החליטו הוא נכון, מפני שהם פעלו באופן אינטואיטיבי . עם זאת, להורים של פעם היה פחות זמן להתעסק עם הילדים, שלרוב גילו עצמאות במשחקים בשכונה, בהתמודדות עם סיטואציות חברתיות שונות הרחוקות מעיניהם של ההורים, כך שגם אם לא הייתה להם זכות בחירה והחלטה בבית, הם לחלוטין יישמו זאת ברחוב, עם חברים, שם הם למדו איך להתמודד עם כל סיטואציה שנקרתה בדרכם והכי חשוב – הייתה להם בחירה , הייתה להם עצמאות מפני שהם אלו שבחרו מה לעשות והם אלו שהחליטו. הם היו שווים בין שווים.
ומה קורה כיום?
יש תחושה שנוצר מהפך בתפקידים. ההורים כיום נמצאים יותר עם הילד ומחוברים אליו, יש להם יותר ידע ונגישות והם הרבה יותר מעורבים בחייו – מה שכביכול נותן להם לגיטימציה לשלוט ולבחור עבורו. חשוב לזכור, שלמרות שההורים של היום הם בעלי ידע והם מעורים יותר, מדובר בידע המגיע מכל מיני גורמים, לא תמיד מהיימנים או כאלה שניתן לסמוך עליהם, ולרוב מדובר בהמון ידע, הוא שטחי ולא מעמיק. מה שקורה בעצם זה שבמקום שההורים יראו את הילד ואת הצרכים והרצונות שלו, הם בעיקר מתעסקים במה שקורה סביבו . הסיבה לכך היא שלילדים של היום כמעט ואין הזדמנויות להתמודד בעצמם – הם סגורים יותר בבית, טכנולוגיים יותר ולכן מקיימים אינטראקציות און ליין ולא אישיות, הם לא יוצאים כמעט לשכונה ואם יוצאים זה כדי להגיע לחוג כזה או אחר. התוצאה – הורים מותשים מהתעסקות יום יומית עם הילד, עד כי אין להם באמת כוח לראות אותו באמת, את הצרכים שלו, את הכישרונות והיכולות שלו.
אז מה עושים?
נותנים לילדים יותר הזדמנויות לבחירה, מעודדים אותו לקבלת החלטות עצמאית, מאפשרים לו לקבוע בעצמו דברים ותחושה שגם הוא לוקח חלק בהחלטה, שמקשיבים לו, שרואים אותו ואת הרצונות שלו, ושיש שיח משפחתי משותף. כל אלה, לא רק שיורידו מההורים מעמסה גדולה של ניהול חייו של הילד, גם יעניקו לו כלים חשובים לחיים בעתיד. תנו לילדים את הכוח לבחור.
הכותבת היא רונית ורדי, מומחית לגיל הרך ומנחה פדגוגית ארצית בחברה למתנ"סים הארצית