"הגיע אלינו גם ילד בן 12 שהוא כבר מכור"
מהקורונה ועד המלחמה – יותר ויותר בני נוער בישראל פונים לשימוש בחומרים כדרך התמודדות עם מצוקה רגשית. נתונים חלקיים וטיפול ייעודי שרק מתחיל להתבסס מצביעים על עלייה בשימוש, שמתרחשת לעיתים מבלי שהנערים, הנערות או סביבתם מזהים את הבעיה בזמן. השילוב בין זמינות גבוהה, קושי רגשי ומודעות נמוכה יוצר מציאות שבה ההתמכרות מתפתחת מתחת לפני השטח

המציאות הנפשית של בני הנוער בישראל נמצאת בשנים האחרונות במוקד של דאגה ציבורית גוברת. אף שאין כיום בישראל נתונים מחקריים מקיפים על שיעורי ההתמכרויות בקרב בני נוער, מחקרים בינלאומיים מראים שכעשרה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות התמכרות בדרגות שונות והערכה המקצועית היא שגם בני הנוער בישראל אינם רחוקים מהנתון הזה. סקרים שנערכו בארץ מספקים מידע חלקי בלבד משום שהם מתייחסים לשימוש בחומרים ולא להתמכרות עצמה, ובשנה האחרונה פורסמו מחקרים נקודתיים בעקבות המלחמה שהראו עלייה בשימוש בחומרים בתקופות מתח גבוה, אך הם אינם מספקים תמונת עומק ארוכת טווח
העשור האחרון יצר קרקע מאתגרת במיוחד לנפשם של צעירים בישראל. מגפת הקורונה צמצמה מסגרות חברתיות ולימודיות, הגבירה בדידות וניתקה מנגנוני תמיכה בסיסיים. לאחר מכן המדינה חוותה טלטלות חברתיות וכלכליות, ולפני כשנתיים החלה המלחמה, שחשפה בני נוער לתכנים ולחוויות רגשיות קשות בגיל צעיר. רבים מהם מתארים עליה בחרדה, ירידה בתחושת הוודאות, וקושי לנהל שגרה יציבה. בתוך מציאות כזו שימוש בחומרים יכול להפוך בקלות לאמצעי התמודדות זמני שמגלגל את המשתמש לעומק של דפוס התמכרותי מבלי להבחין בכך.
בלא מעט מצבים בני הנוער כלל אינם מזהים שהם זקוקים לעזרה. השימוש נתפס אצלם כניהול עצמי של קושי רגשי כטקטיקה להפחתת מתח או כהסחת דעת. חומרים רבים זמינים וזולים, ובחלק גדול מהמקרים הנער או הנערה אינם רואים בשימוש שלהם דבר חריג. ההורים מצדם מתקשים לעיתים לזהות סימנים מוקדמים משום שהשימוש מוסתר, ולעיתים מתוך מחשבה שזו התנהגות שגרתית של גיל ההתבגרות. כך נוצרת מציאות שבה הבעיה מתפתחת מתחת לפני השטח.
בתוך ההקשר הזה עולה שאלת הנגישות לשירותי טיפול. במשך שנים המענה לבני נוער שהתמודדו עם התמכרות ניתן בעיקר דרך מערכות הרווחה העירוניות, שהן מסגרות מקצועיות אך אינן חלק מהמערכת הרפואית. רק בשנתיים האחרונות החלו להיפתח בישראל מסגרות רפואיות ייעודיות לטיפול בהתמכרויות בקרב צעירים, בעקבות צורך שעלה מהשטח ומהמשפחות. עצם הקמתם של שירותים כאלה מצביעה על הכרה עמוקה יותר בכך שהתמכרות בגיל צעיר אינה תופעה נקודתית אלא חלק ממציאות רחבה של מצוקה נפשית שאינה מקבלת מענה מספק.
הנתונים שנאספים במרפאות אלו מלמדים על מגמה מטרידה. בשנים האחרונות נרשמה עלייה חדה במספר הפניות. בשנת 2023 טופלו במרפאת ההתמכרויות של מכבי 134 בני נוער ובשנת 2024 המספר עלה ל-210. בתחילת 2025 כבר טופלו 205 בני נוער, מספר שמרמז על כך שהשנה תסתיים לפחות במספר דומה. כמעט כל הפונים הם בגילי 16 עד 17 אך לעיתים מגיעים גם בני 12. מתוך כלל המטופלים 70% פנו בעקבות שימוש בקנאביס, 10% בעקבות שימוש באלכוהול, 10% בעקבות התמכרות למסכים ועוד 10% בעקבות שימוש בסמי פיצוציות. כמעט תמיד מדובר ביותר מדפוס אחד של שימוש במקביל.
המספרים הללו אינם רק נתונים סטטיסטיים אלא תמרור אזהרה חברתי. הם מצביעים על צורך מידי בשיח פתוח יותר על שימוש בחומרים ועל זיהוי מקדים של מצוקה. הם גם משקפים את העובדה שחלק מהנוער שנמנע מפנייה לעזרה עושה זאת משום שהוא רואה בחומרים פתרון ולא בעיה. כאשר מצוקה רגשית מקבלת מענה בצורה של שימוש ממושך ההתמכרות עלולה להעמיק מבלי שמתפתחת מודעות לכך.
כדי לשנות את תמונת המצב, נדרשת אחריות משותפת של הורים. תמיכה משפחתית תורמת רבות להתפתחות בריאה של ילדים ובני נוער, ומקטינה את הסיכון לבעיות התנהגות ולשימוש בסמים. לכן, מעורבות הורית היא חלק חשוב במניעה, והיא מתבססת על תקשורת טובה, הצבת גבולות ברורים, מעקב אחרי הילדים ופתרון בעיות יחד.
לסגנון ההורות יש השפעה רבה על סיכויו של מתבגר להשתמש בחומרים ממכרים. סגנון סמכותי שבו ההורים מציבים גבולות אך גם חמים ותומך נמצא כמגן מפני שימוש בסמים. לעומתו, סגנון נוקשה וקשוח או מתירני (ללא גבולות) נקשרו לסיכון גבוה יותר. גם הורות שאינה מעורבת כמעט כלל מעלה את הסיכון.
בנוסף, איכות הקשר הרגשי המוקדם בין הורה לילד משפיעה על היכולת להתמודד עם רגשות וקשרים חברתיים בהמשך. כאשר ילד חווה הורה קשוב ואכפתי, הוא מפתח ביטחון עצמי ותחושת ערך, מה שמפחית את הסיכוי שיפנה לסמים או להתנהגויות הרסניות כדי לווסת רגשות. לעומת זאת, קשרים לא עקביים, דחייה או פחד מהורה עלולים לגרום לקושי רגשי ולחיפוש פתרון דרך שימוש בחומרים.
לסיכום, חשוב יהיה לזהות סימנים מוקדמים, ליצור שיחות כנות ולבנות פנייה לעזרה שאינה מאיימת או מרחיקה. ככל שהמענה יהיה נגיש יותר הן למתבגרים והן להורים וככל שהשיח בנושא יתבסס על ידע ולא על פחד כך יגדל הסיכוי לסייע לנערים ולנערות הרבה לפני שהמצוקה שלהם תהפוך להתמכרות ממשית.
הכותבות הן מאיה מלכין, מנהלת ארצית של תחום מניעה וטיפול בהתמכרויות במכבי; וטל חמל, רכזת התמכרויות מחוז דרום במכבי שירותי בריאות.
מכבי שירותי בריאות מפעילה מרפאת התמכרויות לבני נוער ברחובות. לפרטים: מרפאת ברה"נ ילדים רחובות, טלפון: 08-6866715