"המתת חסד אסורה בישראל": מה אומר החוק ומתי ביהמ"ש מתערב

בשבוע שעבר מיכאל פודולסקי ז"ל, חולה בניוון שרירים, עבר כפי שפורסם לראשונה ב-N12 הליך שבו הופחתה רמת החמצן במכונת ההנשמה שהוא מחובר אליה לרמה שבחדר, במה שמוסגר על ידי התקשורת כ"המתת חסד". זהו אחד המקרים הבודדים שבהם ניתן אישור מבית המשפט לבצע הליך שכזה - ועד היום בסך הכול, כולל המקרה של פודולסקי, היו חמישה מקרים כאלה.

"בישראל אסור לבצע המתות חסד", הסביר פרופ' רועי גילבר, דיקן ביה"ס למשפטים במכללה האקדמית נתניה ומומחה לאתיקה רפואית. "מה שנעשה במקרים האלה, של חולי ניוון שרירים, לא מוגדר מבחינה ערכית ומשפטית המתת חסד כי המתת חסד זה באופן אקטיבי לסיים חיים של אדם".

החוק אינו מגדיר מהי המתת חסד, אך חוק החולה הנוטה למות שחוקק בשנת 2005, קובע במפורש כי "אין בהוראות חוק זה כדי להתיר עשיית פעולה, אף אם היא טיפול רפואי, המכוונת להמית, או שתוצאתה, קרוב לוודאי, היא גם גרימת מוות, בין שהיא נעשית מתוך חסד וחמלה ובין שלא, ובין לבקשת החולה הנוטה למות או אדם אחר ובין שלא".

"מרבית המדינות בעולם לא מאפשרות המתות חסד אקטיביות, אבל כן מאפשרות לאנשים בסוף החיים ברמות כאלה ואחרות לסיים אותם כשברור שהחיים ממש עומדים לפני סיום כמו חולים סופניים", הסביר גילבר.

"חוק החולה הנוטה למות מותיר לאקונה", הבהיר יחיאל בר אילן, רופא פנימי, פרופ' בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת ת"א ומומחה לאתיקה רפואית. "החוק עוסק רק במי שנוטה למות - מי שתוחלת החיים שלו היא עד שישה חודשים. מחלת ניוון שרירים היא לא כמו סרטן אבל אפשר לומר שאתה נוטה למות, ולמרות זאת - החוק לא מכליל אותם".

החוק אינו מתיר לבצע פעולה אקטיבית של המתת החולה - אך הוא כן מאפשר לבצע פעולות שנחשבות פסיביות העלולות להביא למוות. כך, לפי החוק, מותר להימנע מחידוש טיפול רפואי רציף, שנפסק שלא במכוון או שלא בניגוד להוראות כל דין.

בשנת 2014 ניתן פסק דין מכונן שבו חולה סופני בניוון שרירים ביקש מבית המשפט אישור שינתקו אותו ממכונת ההנשמה. במקרה הזה הייעוץ המשפטי לממשלה קבע כי ניתוק יהווה איסור על חוק החולה הנוטה למות, שאוסר על פעולה שכזו, אך ברוח החוק - כן ניתן להפחית את רמת החמצן שמכונת ההנשמה מספקת לחולה עד לרמת החמצן באוויר, ובכך לכבד את רצונו שלא להיעזר במכונת הנשמה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב אימץ את חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לממשלה, ואישר לרופאיו של אותו חולה להנמיך את רמת החמצן שבמכונת ההנשמה שלו. "אין שום חוק שאוסר להתאים את האוויר במכונת הנשמה לאוויר שבחדר", הסביר פרופ' בר אילן. "יכול להיות שאם תפחית את רמת החמצן - החולה ינשום בעצמו. החוק במפורש קבע להקים ועדה אתית לנושא הזה בבתי החולים כדי שלא יצטרכו לבקש אישור מבית המשפט להליך כזה, ולצערי זה לא כל כך נעשה".

ואולם, לדברי פרופ' גילבר, רופאים משתמשים בפרקטיקה הזו של הפחתת החמצן במכונת הנשמה במקרים של חולים סופניים בניוון שרירים חדשות לבקרים, שכן אין איסור על זה בחוק. "ההליך הזה לא חריג, מה שחריג זה מספר פסקי הדין בנושא הזה מאז חוק הנוטה למות, כי מאז החוק לא היו הרבה מקרים כאלה שהגיעו לבית המשפט", אמר גילבר.

פרופ' בר אילן הוסיף: "בדרך כלל, כשיש פחד מתביעות מצד הצוות הרפואי, אז זה מגיע לבית המשפט שייתן אישור מפורש".

גם השופט אמיר לוקשינסקי גל התייחס בפסק הדין שנתן בעניינו של פודלוסקי, לכך שחוק החולה הנוטה למות אינו חל על קבוצת החולים הסופניים שלא ניתן להעריך את תוחלת החיים שלהם בשישה חודשים. לדעתו, אין בצמצום הדרגתי של פעולת מכונת הנשמה עקיפה של החוק, אלא פרשנות לעקרון הדורש הסכמה מדעת של המטופל כתנאי למתן טיפול לפי חוק זכויות החולה.

"הדבר משקף איזון עם עיקרון קדושת החיים והתאמה להגבלות שמציב חוק החולה למות גם ביחס לחולים במחלות חשוכות מרפא שהחוק אינו חל עליהם מכיוון שתוחלת חייהם עולה על שישה חודשים", כתב השופט בפסק הדין.

במציאות שבה החוק הישראלי אוסר במפורש על המתת חסד אקטיבית, חולים רבים או מי שמבקשים לסיים את חייהם - פונים לשוויץ שמאפשרת זאת. לאחרונה פורסם המקרה של זוכה פרס הנובל פרופ' דניאל כהנמן שביצע שם את ההליך בהגיעו לגיל 90.

אחד המקרים המטלטלים שהמחישו את הקושי של חולים סופניים שלא ניתן לקבוע כי יש להם עד שישה חודשים לחיות, הוא זה של קרן שטלריד ז"ל, שחלתה במחלת הסרטן וביקשה לשים קץ לחייה לאחר שסבלה מכאבים קשים. אביה, ד"ר מרדכי שטלריד, שהיה מנהל במכון ההמטולוגי בביה"ח קפלו ברחובות, נענה לבקשתה להמית אותה המתת חסד לפני כ-13 שנים.

"אני לא יכולה יותר. החיים האלה, בצל המחלה הנוראה הזאת, נמאסו עלי", כתבה שטלריד במכתב שהשאירה אחריה. "תש כוחי מלהתמודד עם הסבל הזה. אני ראויה לחיים טובים ויפים יותר, ולכן איבדתי את הטעם והרצון לחיות, למרות שזכיתי מכם לתמיכה ואהבה והבנה אין-סופיים. אני לא רוצה שתצטערו עליי יותר מדי, ואני אלך לעולמי בלי צער. תודה על הכול".

שטלריד ככל הנראה לא ידעה שאביה ישים קץ לחייו מיד לאחר שיענה לבקשתה. המקרה שלה עורר מחדש את הדיון אם יש לאפשר המתת חסד בישראל. למרות שכמה הצעות חוק עסקו בנושא - אף אחת מהן לא עברה בכנסת ונכנסה לספר החוקים.