מ"נאצי" ל"חמאסניק": כמה עולה קללה ברשת, ומה קובעים בתי המשפט?
הפסיקה בישראל משרטטת את הגבול שבין חופש הביטוי לפגיעה בשם הטוב. מדוע לא כל קללה מצדיקה תביעה, ומתי מילים עלולות לעלות ביוקר?

השיח הציבורי בישראל הפך בשנים האחרונות לזירה של התבטאויות קיצוניות. דיון פוליטי בפייסבוק, ויכוח בקבוצת וואטסאפ או חילופי דברים בהפגנה עלולים להפוך בתוך רגע להטחת כינויים כמו "נאצי", "חמאסניק", "תומך נוחבות", "בוגד" ו"תומך טרור".
מאז מתקפת 7 באוקטובר, לכינויים המייחסים לאדם תמיכה בחמאס או הזדהות עם מעשי טרור נוספה משמעות ציבורית טעונה במיוחד.
אבל האם כל מי שכונה "נאצי" או "חמאסניק" זכאי לפיצוי? האם יש הבדל בין אמירה שנכתבה בלהט ויכוח לבין פרסום שנועד לפגוע בשמו הטוב של אדם? וכמה כסף פוסקים בתי המשפט בפועל?
סקירת פסקי הדין מלמדת שהתשובה מורכבת. מצד אחד, בתי המשפט מכירים בחומרתם של כינויים המייחסים לאדם הזדהות עם הנאציזם או תמיכה בטרור. מצד שני, הפסיקה מדגישה את חשיבות חופש הביטוי, במיוחד בשיח פוליטי, ומסרבת לקבוע מחירון קבוע למילים פוגעניות.
בית המשפט העליון: הכינוי "נאצי" הוא ביטוי דיבתי חמור
נקודת המוצא המשפטית מצויה בפסק הדין המוכר של בית המשפט העליון בעניין רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר, שניתן בשנת 2006.
ההליך עסק בהתבטאויות שהשמיע העיתונאי אמנון דנקנר כלפי איתמר בן גביר במהלך תוכנית טלוויזיה, ובהן "איתמר הנאצי הקטן הזה" ו"נאצי מלוכלך".
בית המשפט העליון הכיר בכך שמדובר בהתבטאויות בעלות משמעות פוגענית ומשפילה במיוחד בחברה הישראלית, נוכח המטען ההיסטורי והחברתי של השואה.
עם זאת, התוצאה הכספית הייתה חריגה: בסופו של ההליך הועמד הפיצוי על שקל אחד בלבד.
ההבחנה הזו חשובה. גם כאשר בית המשפט קובע שהתבטאות מהווה לשון הרע, אין פירוש הדבר שהתובע זכאי אוטומטית לפיצוי משמעותי. יש לבחון גם את נסיבות הפרסום, את התנהלות הצדדים ואת עוצמת הפגיעה.
"חמאסניק תומך נוחבות": פסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים בעקבות ויכוח בפייסבוק
אחד מפסקי הדין הבולטים שניתנו לאחר 7 באוקטובר הוא תאד"מ 77322-01-25 גולן שלומי נ' שני סמואל בנדיקט טופר השלישי, שניתן ביום 20 ביולי 2025 בבית משפט השלום בירושלים, בפני השופט רועי גרוסברגר.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד ירוחם אדלר, הגיש תביעת לשון הרע בעקבות חילופי דברים בקבוצת הפייסבוק "ממים של פוליטיקה", שבה היו כ־28 אלף חברים.
במהלך ויכוח פוליטי כתב הנתבע לתובע: "אז גם אתה חמאסניק תומך נוחבות בדיוק כמוהו". בהמשך כינה אותו גם "תומך חמאס" ו"חמאסניק תומך טרור".
הנתבע טען כי מדובר בוויכוח פוליטי שבו מקובל להשתמש בביטויים חריפים, וכי הקוראים אינם סבורים באמת שהתובע חבר בארגון חמאס.
בית המשפט דחה את הטענה שלפיה אופיו הפוליטי של הדיון שולל את האפשרות שמדובר בלשון הרע.
בפסק הדין הובהר כי גם כינוי שאינו מתיימר להציג תיאור עובדתי מדויק עלול להשפיל ולבזות אדם. בית המשפט העניק משקל לעיתוי הפרסום, כשנה לאחר טבח 7 באוקטובר ובעיצומה של מלחמת חרבות ברזל.
עם זאת, השופט בחן גם את התנהלות התובע במהלך חילופי הדברים, לרבות תגובותיו כלפי הנתבע, וקבע כי להתנהלות זו יש השפעה על גובה הפיצוי.
בסופו של דבר נפסקו לתובע בסך הכול 15,000 שקל. לדברי עו"ד אדלר, שייצג את התובע בהליך, פסק הדין ממחיש כי גם כאשר התבטאות נאמרת במסגרת ויכוח פוליטי סוער, אין בכך כדי להעניק חסינות מפני תביעת לשון הרע.
"לא כל מחלוקת פוליטית מצדיקה פנייה לבית המשפט, אבל יש הבדל מהותי בין ביקורת על דעותיו של אדם לבין הצגתו כתומך בארגון טרור. כאשר אדם מכונה 'חמאסניק' או 'תומך נוחבות', צריך לבחון מהי המשמעות שהדברים מעבירים לציבור, ולא רק את הטענה שמדובר בקללה שנאמרה בלהט הרגע", מסביר אדלר.
"נאצית!" – פיצוי של 17,500 שקל
בפסק דין נוסף, ת"א 34006-07-20 שפי פז נ' ארז לוטן, נדונה התבטאות שבה כונתה התובעת "נאצית".
בית המשפט קבע כי מדובר בביטוי פוגעני העולה כדי לשון הרע, וקיבל את התביעה בחלקה.
הנתבע חויב לשלם 17,500 שקל פיצוי, בנוסף ל־3,000 שקל שכר טרחת עורך דין ו־2,000 שקל הוצאות משפט.
פסק הדין ממחיש כי גם התבטאות קצרה עשויה להקים עילת תביעה, וכי העובדה שהדברים נאמרו על רקע מחלוקת ציבורית אינה מעניקה למפרסם הגנה אוטומטית.
"מנגלה", "אס־אס" ו"תומך טרור": עשרות אלפי שקלים
גם השוואות לדמויות ולארגונים המזוהים עם המשטר הנאצי הגיעו לבתי המשפט.
בעניין ת"א 31817-05-21 עו"ד רועי רון נ' תום ורסנו, שנדון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נבחנו בין היתר פרסומים שהשוו אדם לד"ר יוזף מנגלה, ייחסו לו קשר לאס־אס וכינו אותו "פשיסט ותומך טרור".
לפי הסקירה המשפטית של פסק הדין, נקבעו סכומי פיצוי של 10,000 שקל בגין ההשוואה למנגלה, 10,000 שקל בגין הייחוס לאס־אס, ו־ 18,000 שקל בגין הביטוי "פשיסט ותומך טרור".
המסר העולה מפסק הדין הוא שייחוס מעשים או מאפיינים המזוהים עם פשעים נגד האנושות עשוי לפגוע פגיעה ממשית בשמו הטוב של אדם.
במקרה אחר, תא"מ 39963-02-17 ניצן דגן נ' אבשלום קווה, נדון השימוש בביטוי "חלחולת נאצית". לפי הסקירה המשפטית, נפסק פיצוי של 40,000 שקל.
הפיצוי הופחת ב־60%: פסק הדין החדש של המחוזי בירושלים
לצד פסקי הדין המחמירים, באוגוסט 2026 ניתן פסק דין משמעותי שמחדד את הגבולות המשפטיים.
בעניין רת"ק 4934-05-26 הראל נ' קירשנבום, דנה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, תמר בר־אשר, בערעור על פסק דין שעסק בפרסום בפייסבוק שבו נעשה שימוש בהשוואות לנאצים ולחמאס.
הפרסום נכתב בתגובה למאמר דעה שפרסם התובע באתר חדשות, וכלל ביטויים קשים ובהם "חסידי החמאס היהודי", "תומכי החמאס היהודיים" והשוואות לאידיאולוגיה הנאצית.
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע תחילה כי הפרסום מהווה לשון הרע, ופסק לתובע 20,000 שקל פיצוי.
אלא שבית המשפט המחוזי הדגיש כי לא ניתן לבחון את ההתבטאות במנותק מהמאמר שעליו הגיבה ומההקשר הציבורי שבו נכתבה.
המחוזי הכיר בכך שהפרסום כלל הבעת דעה בעניין ציבורי, אך קבע כי ריבוי הביטויים הבוטים והקיצוניים חרג מתחום הסביר, ולכן לא קמה למפרסם הגנת תום הלב. בסופו של דבר הופחת הפיצוי ל־8,000 שקל בלבד, הפחתה של 60%.
חשוב להדגיש, בית המשפט המחוזי לא קבע שמותר לכנות אדם "נאצי" או "חמאסניק" ללא הגבלה, וגם לא ביטל את הקביעה שהפרסום מקים אחריות ללשון הרע. הוא הדגיש את הצורך לבחון את הדברים בהקשרם המלא, תוך איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב.
לדברי עו"ד אדלר, "פסק הדין המחוזי חשוב משום שהוא מזכיר שלא ניתן לנהל תביעת לשון הרע באמצעות חיפוש של מילה פוגענית אחת בלבד. יש לבחון את הפרסום כולו, את הרקע לדברים, את השיח שקדם להם ואת התנהלות הצדדים. ההכרעה אינה מסתיימת בשאלה האם נאמרה המילה 'נאצי' או 'חמאסניק'".
כמה כסף אפשר לקבל בתביעת לשון הרע?
סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, עד לתקרה הקבועה בחוק והצמודה למדד. כאשר מוכחת כוונה לפגוע, החוק מאפשר לפסוק עד כפל התקרה, בכפוף להוראותיו.
אולם חשוב להבחין בין הסכום המרבי שהחוק מאפשר לבין הסכום שבית המשפט יפסוק בפועל. הפסיקה מלמדת כי פיצוי עשוי לנוע מאלפי שקלים בודדים ועד עשרות אלפי שקלים, ובמקרים חמורים יותר אף מעבר לכך.
גובה הפיצוי מושפע בין היתר מחומרת הביטוי, ממספר הפרסומים, מהיקף החשיפה, ממידת הפגיעה האפשרית בשמו הטוב של הנפגע ומהתנהלות הצדדים. כך, למשל, פרסום פוגעני בקבוצה מצומצמת אינו בהכרח דומה למסע פרסומים חוזר ברשתות החברתיות. גם התנצלות, הסרת הפרסום או המשך הפצתו עשויים להשפיע על התוצאה.
מנגד, כאשר התובע עצמו השתתף בחילופי דברים פוגעניים או תרם להסלמת השיח, הדבר עשוי להשפיע על שיעור הפיצוי, כפי שעלה גם בפסק הדין בעניין גולן שלומי.
לא כל קללה מצדיקה תביעה
אחת הטעויות הנפוצות היא ההנחה שכל אמירה פוגענית מזכה באופן אוטומטי בפיצוי כספי.
בתי המשפט מבחינים בין גידוף, ביקורת חריפה, הבעת דעה וקביעה עובדתית שיש בה כדי להשפיל או לבזות אדם.
ההבחנה אינה תמיד פשוטה.
כאשר אדם מכנה אחר "תומך טרור", למשל, עשויה להתעורר השאלה אם מדובר בביקורת על עמדה פוליטית מסוימת או בייחוס ממשי של הזדהות עם ארגון טרור.
גם נסיבות הפרסום משמעותיות: הדברים שנאמרו, זהות המשתתפים, אופי הדיון, מספר האנשים שנחשפו אליו והאם מדובר באמירה חד־פעמית או בפרסומים חוזרים.
"בתביעות לשון הרע חשוב מאוד לא להסתפק בצילום מסך של משפט אחד", מסביר עו"ד אדלר. "לעיתים ההודעות שקדמו לפרסום, התגובות שנכתבו אחריו וההתנהלות הכוללת של הצדדים הן אלה שיכריעו את התיק, גם בשאלת האחריות וגם בשאלת הפיצוי".
קראו לכם "נאצי" או "חמאסניק"? מה כדאי לעשות?
מי שנפגע מפרסום ברשת החברתית צריך בראש ובראשונה לשמור את הראיות.
מומלץ לתעד את הפרסום המלא, את מועד פרסומו, את זהות המפרסם, את ההודעות שקדמו לו ואת התגובות והשיתופים שבאו בעקבותיו. ככל שניתן, רצוי לשמור גם קישור לפרסום ופרטים המעידים על היקף החשיפה.
לא פחות חשוב להימנע מהסלמה מיותרת ומהטחת האשמות נגדיות, העלולות לפגוע בסיכויי התביעה או להשפיע על הפיצוי.
לא בכל מקרה נכון למהר ולהגיש תביעה. לעיתים פנייה משפטית מוקדמת, דרישה להסרת הפרסום או בקשה לפרסום תיקון והתנצלות עשויות להוביל לפתרון יעיל יותר.
השורה התחתונה: חופש הביטוי אינו חופש הביזוי
פסקי הדין שניתנו בשנים האחרונות משקפים את המתח המתמיד שבין שתי זכויות יסוד: חופש הביטוי והזכות לשם טוב.
מצד אחד, בתי המשפט מכירים בכך שהשיח הציבורי בישראל, ובפרט השיח הפוליטי, עשוי להיות חריף, בוטה ומקומם. מצד שני, אין בכך כדי להכשיר כל התבטאות או כל ייחוס של תמיכה בטרור ובאידיאולוגיות רצחניות.
הפסיקה החדשה אינה קובעת מחיר קבוע למילה "נאצי" או "חמאסניק", אלא מחייבת בחינה מדוקדקת של כל מקרה לגופו.
המילים שאנחנו כותבים ברשת אינן נעלמות ברגע שלוחצים על 'פרסם'. מאחורי כל פרסום עומד אדם ששמו הטוב עשוי להיפגע, ומנגד עומדת הזכות להביע דעה ולמתוח ביקורת. תפקידו של בית המשפט הוא למצוא את האיזון הנכון. לא כל עלבון מצדיק תביעה, אבל גם לא כל התבטאות יכולה להסתתר מאחורי הטענה שמדובר בחופש הביטוי.

עורך דין ירוחם אדלר עוסק בייצוג בתביעות לשון הרע ובתחום האזרחי מסחרי, ומלווה לקוחות בהתמודדות עם פרסומים פוגעניים, לרבות ברשתות חברתיות. במקרים של כינויים קיצוניים והשלכותיהם המשפטיות, ניתן לפנות לקבלת הערכה משפטית של עילת התביעה, הראיות והחלופות האפשריות.
הכתבה באדיבות אתר din.co.il
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
עורך דין ירוחם אדלר - 055-4533146
בשיתוף din.co.il
