לב נקי לשנה חדשה: על מחילה, ויתור והורות משותפת בחגי תשרי

בשבועות שלפני ראש השנה הטלפון במשרד מצלצל אחרת. השיחות הן על ערב החג. מי לוקח את הילדים לארוחה המשפחתית, מי יישאר לבד בבית, איך מחלקים את ימי החופשה של חול המועד ואת הימים שיש/אין בהם מסגרת ולמה גם השנה מתווכחים על אותם עניינים.

חגי תשרי מזמינים אותנו לחשבון נפש ולחישוב מסלול מחדש, והמרחב הציבורי והפרטי מתמלא בדיבורים על פיוס, על סליחה ועל התחלות חדשות. עבור משפחות המצויות בהליך גירושין, וגם עבור כאלה שכבר צועדות בדרך החדשה אך עדיין חוות מתיחות בהורות המשותפת, זו תקופה מציפה במיוחד. ובכל זאת, דווקא בימים האלה יש פוטנציאל אמיתי לניקוי משקעים ולריפוי, כן כן, בתוך המשפחה עצמה, גם כשההליך המשפטי עדיין פתוח. שורש השינוי הוא ביכולת האנושית הבסיסית לראות את האחר, שבמקרה של פירוק התא המשפחתי הוא הילדים עצמם אך גם ההורה השני של ילדיכם.

חג הוא זיכרון ילדות

חלוקה הוגנת של ימי החג והחופשות, לסירוגין בין ההורים ולסירוגין בין השנים, כך שילד יודע מראש שגם אם הפעם הוא לא בערב ראש השנה אצל אבא, בסוכות הוא יהיה, איננה ויתור של אף אחד מכם. היא צורך של הילד להרגיש מוגן ואהוב ע"י שני הוריו. כשאין מתיחות באוויר, וכשילד אינו נדרש לשאול את עצמו איפה יהיה השנה ועם מי, הוא מקבל לגיטימציה פשוט להתרגש ולשמוח מאוירת החג.

תפקידם של הורים פרודים אינו מסתכם בתיאום טכני של שעות איסוף והחזרה. מדובר בעידוד פעיל וחם של הילדים לראות בביתו של ההורה השני בית לכל דבר ועניין, מקום עטוף, בטוח ואוהב. כשילד מרגיש שמותר לו לאהוב את שני הוריו בחופשיות, בלי רגשות אשם ובלי צורך לתפוס צד, הנטל הרגשי יורד מכתפיו. וזה נכון גם למשפחה המורחבת. סבא וסבתא, הדודים, בני הדודים. רווח נקי לכולם.

לפנייה ישירה אל משרד עו"ד אושרית ברויר-טפר, לחץ/י כאן

מה שכדאי לכתוב בהסכם

הנסיון מלמד שהכוונות הטובות שמוסכמות בספטמבר נשחקות עד אוקטובר... לכן שווה לנסח את חלוקת החגים כך שתחזיק שנים קדימה, ולא רק לסכם את ההסדר לגבי החג הקרוב.

הבסיס הוא עקרון הסירוגין: את חגי תשרי כדאי לחלק בין ההורים לפי סדר חילופי. ההורה שאצלו יחגגו את חג ראשון של סוכות, אצל ההורה השני יהיו בערב פסח. זאת על מנת לתת לכל הורה חג עיקרי אחד עם הילדים אחת לשנה. וכך לסרוגין ובמהופך. כדאי לערוך רשימה מסודרת שכוללת את כל החגים בשנה, יהודיים וישראליים. מעבר לזה כדאי להפריד בין ערב החג ליום החג עצמו, כי ההפרדה הזו לבדה פותרת חצי מהוויכוחים. שעות מעבר הילדים גם הן חשובות, מי לוקח ממי ומתי – הן נקודה קריטית שחוסכת הרבה מתח בין ההורים שמחלחל לילדים.

נקודה שנשכחת כמעט תמיד היא חגים שנופלים סמוך לסוף השבוע, וצריך לקבוע מראש אם זמני השהות הרגילים נבלעים בחג או מתווספים לו. בד"כ נכון לקבוע כי סידור החג גובר על הסדר הרגיל ולאחר חלוף החג חוזרים מיד להסדרים הרגילים, והחגים הם כמו מעטפת נפרדת לחישוב וחלוקה. בלי כל הסיכומים האלו, הסיכוי כי הדיון לגבי החגים יפתח מחדש גבוה מאד וגורם למתחים וחיכוכים מיותרים.

בחופשות של חגי תשרי מביה"ס, נהוג לחלק את הימים בין ההורים. כך למשל חול המועד מתחלק בין ההורים חצי חצי, עם לוח שנסגר כמה שבועות מראש ולא בערב האחרון.

כדאי גם לכלול מנגנון לאירוע חד פעמי. בר מצווה במשפחה, חתונה, מה קורה כשהם מתקיימים על זמנו של הורה מסויים.

האומץ לומר "טעיתי"

בסערת ההליך המשפטי ננקטים לא פעם צעדים כוחניים, לפעמים מתוך כעס, פחד או עלבון ולפעמים בעקבות ייעוץ משפטי לוחמני מדי, ובדיעבד מתברר שההישג הטקטי שהושג במגרש המשפטי עלה לילדים, ולא פחות מכך לצדדים עצמם, במחיר אישי ורגשי שאיש לא תמחר מראש.

ימי הסליחות והרחמים הם זמן טוב לעצור את המרוץ, להתעלות על האגו ולהודות ביושר בטעויות שנעשו בדרך. לעולם לא מאוחר מדי להתחיל לנהל קשר הורי ענייני ומכבד. למחול זו לא חולשה. זה חוסן, במיוחד כשהילדים רואים שאפשר גם אחרת.

גם כשמדובר בכסף

אותו היגיון בדיוק עובד בחלוקת הרכוש. ראיתי מספיק תיקים כדי לדעת איך זה נראה מבפנים. מאבקים משפטיים ממושכים מתנהלים לא פעם על סכומים שאינם מצדיקים את המחיר: עלויות ההליך, השחיקה הנפשית והזמן שנגזל.

מי שמסוגל דווקא עכשיו לוותר מעט כדי לסיים מחלוקת ממושכת, מגלה מהר מאוד שהוויתור הזה הוא הרווח הגדול ביותר שלו. הוא מקבל בחזרה את שקט הנפש שלו ואת היכולת לבנות פרק חדש.

ומתי כן הולכים לבית המשפט

חשוב להיות מדוייקים. ויתור אינו הכלי הנכון לכל מצב. כשיש אלימות, כשצד מסתיר נכסים או מבריח כספים, כשהסכמות מופרות שוב ושוב או כשמתחיל תהליך של ניכור הורי, הפנייה לערכאות היא הכלי הנכון ולעיתים היחיד. יותר מעשרים שנה של ייצוג בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין לימדו אותי היטב מתי נכון לנהל מו"מ להסכם, מתי לחתום על הסכם או לוותר עליו, מתי מגישים בקשה דחופה באותו יום ומתי אין ברירה אלא לנהל הליך עד סופו.

הבחירה לנהל תיק בגישור, או לייצג צד במשא ומתן במקום באולם, אינה נובעת אצלי מהימנעות מההליך המשפטי. היא נובעת מהיכרות קרובה איתו ועם המחיר שלו. מי שיודעת להילחם יודעת גם מתי לא כדאי, ויודעת להשיג את אותה תוצאה סביב שולחן הדיונים עם חתימה על הסכם מכבד ועם לחיצת ידיים שמעודדת הלאה את יצירת ההסכמות בין ההורים לטובת הילדים.

התחלה חדשה

גישור, וכך גם ניהול משא ומתן בין באי כוח הצדדים, אינם מבטלים את המחלוקת. הם מעבירים אותה לחדר שבו שני ההורים מחליטים, במקום שצד שלישי יחליט עבורם. זו גם הסיבה שאפשר לדבר שם על ערב החג ועל נקודות נוספות ברזולוציה מאד גבוהה מתוך רגישות והבנה, מה שערכאה משפטית לא בהכרח בנויה לעשות.

עם פתחה של השנה החדשה יש לכולם הזדמנות להניח את מלחמות העבר בצד, לאמץ את מידת הסליחה, ולהבטיח לילדים ולעצמנו, שנה טובה מקודמתה.

הכותבת היא עורכת דין ומגשרת אושרית ברויר-טפר, בעלת ותק של יותר מעשרים שנה בדיני משפחה. מייצגת בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין, מגשרת ומתמחה בניהול משא ומתן ובגירושין בהסכמה.

הכתבה באדיבות האתר din.co.il

*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.

לפניה ישירה למשרד עו"ד אושרית ברויר-טפר -055-4532814